הצגת המקור של הדף "אירועי כיכר טיין-אן-מן (1989)"

[[קובץ:Tianasquare.jpg|ממוזער|שמאל|297x297px|'''"[[המורד האלמוני]]"'''. התמונה המפורסמת ביותר מה[[הפגנה]] בכיכר טיין-אן-מן. האיש הבודד בתמונה עצר את טור הטנקים לבדו.]]'''אירועי [[כיכר טיין-אן-מן]]''' היו סדרה של מחאות עממיות ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] אשר התרחשו בין [[15 באפריל]] [[1989]] לבין [[4 ביוני]] באותה השנה, ואשר מרכזן היה ב[[כיכר טיין-אן-מן]], הכיכר המרכזית בבירה [[בייג'ינג]]. עיקר המחאה היה [[הפגנה|הפגנות]] לא אלימות בכיכר על ידי [[סטודנט]]ים מרחבי סין אשר ביקשו לערוך רפורמות [[דמוקרטיה|דמוקרטיות]] ב[[מדינה]]. לאחר כחודש וחצי של מחאות, שלחה ממשלת סין כוחות צבאיים להשתלט על הכיכר בליל ה-3 ביוני, במה שמכונה טבח '''[[כיכר טיין-אן-מן]]'''. 

במה שנודע בתור '''הטבח בכיכר טיין-אן-מן''', [[חיל רגלים|חיילים]] חמושים ב[[רובה סער|רובי סער]] ומלווים ב[[טנק]]ים ירו במפגינים ובאלו שניסו לחסום את התקדמות הצבא לתוך כיכר טיין-אן-מן. הערכות של מניין [[מוות|המתים]] נעות בין מאות לאלפים, עם אלפי [[פצוע]]ים נוספים.<ref>{{Cite news|title=How Many Really Died? Tiananmen Square Fatalities|url=http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,970278,00.html|newspaper=Time|date=1990-06-04|access-date=2020-08-21|issn=0040-781X|language=en-US}}</ref><ref>{{צ-ספר|שם=Sino-American Relations: One Year After the Massacre at Tiananmen Square|קישור=https://books.google.co.il/books?id=3glYpzuWrr4C&redir_esc=y|מו"ל=U.S. Government Printing Office|שנת הוצאה=1991|מחבר=United States Congress Senate Committee on Foreign Relations Subcommittee on East Asian and Pacific Affairs|שפה=en}}</ref>

==רקע==
[[קובץ:Tiananmen Square, Beijing, China 1988 (1).jpg|כיכר טיין אן-מן, 1988|ממוזער|שמאל|250px]]
מאז [[1978]], הוביל [[דנג שיאופינג]] שורה של [[רפורמה|רפורמות]] [[כלכלה|כלכליות]] ו[[פוליטיקה|פוליטיות]], אשר הביאו להחדרה הדרגתית של עקרונות [[כלכלת שוק]] למדינה ולליברליזציה מסוימת אשר הפחיתה את שליטת ה[[ממשלה]] ב[[עם]]. רפורמות אלו גרמו להיווצרות שתי קבוצות אשר לא היו שבעות רצון מן המהלך.

הקבוצה הראשונה, שהורכבה מסטודנטים ו[[אינטלקטואל]]ים, האמינה שהרפורמות לא הרחיקו לכת כנדרש. אנשיה זעמו על השליטה הסוציאלית-פוליטית אשר נשארה בידי [[המפלגה הקומוניסטית של סין|המפלגה הקומוניסטית]]. בנוסף הושפעה הקבוצה מה[[גלאסנוסט]] (ליברליזציה פוליטית שביצע [[מיכאיל גורבצ'וב|גורבצ'וב]] ב[[ברית המועצות]] באותו זמן). הקבוצה השנייה, שכללה בעיקר [[מעמד הפועלים|פועל]]י [[תעשייה]] עירוניים, האמינה כי הרפורמות הרחיקו לכת מדי, מאחר שהסרת הפיקוח הממשלתי על הכלכלה גרמה ליצירת [[אינפלציה]] ו[[אבטלה]], אשר איימו על אורח חייהם של חברי הקבוצה.

התומכים העיקריים במהלך אותו הובילה הממשלה, היו [[איכר]]ים באזורי הכפר אשר משכורותיהם עלו במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] כתוצאה מהרפורמות. אך תמיכה זו כמעט ולא באה לידי ביטוי כיוון שהתומכים היו מפוזרים באזורי כפר מבודדים, לעומת שתי קבוצות ההתנגדות אשר היו מאוגדות בערים במסגרת ה[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] או יחידות עבודה.

הגורם להצתת המהומות היה מותו ממחלה של [[המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של סין|המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית]] לשעבר, [[הו יאובאנג]], אשר סולק מתפקידו בפברואר [[1987]]. הו נתפס בעיני העם כליברל, אשר העברתו מתפקידו בשל מהומות הסטודנטים של 1987, שאותן לא מנע, הייתה לא הוגנת.{{הערה|שם=נהרי 15.4.2019|{{וואלה|אורן נהרי|30 שנה למחאה בכיכר טיין-אן-מן|3230774|15 באפריל 2019}}.}} מותו אפשר למוחים להביע חוסר שביעות רצון מיורשיו, ללא חשש מדיכוי פוליטי, כיוון שהיה זה מביך מאוד למנוע מהעם להעניק כבוד אחרון למנהיג המפלגה לשעבר.

בבייג'ינג החלו סטודנטים, בהשראת מוריהם ואינטלקטואלים שונים, להשתתף במחאות תוך שהם מקימים אגודות סטודנטים אשר התנגדו לאגודות הסטודנטים הקיימות, שהיו תחת שליטת המפלגה. הסטודנטים ראו בעצמם פטריוטים, ממשיכי דרכם של אנשי [[תנועת הארבעה במאי]], וממשיכיהם של [[אירועי כיכר טיין-אן-מן (1976)|המוחים בכיכר טיין-אן-מן]] ב-[[1976]] (מחאה שהביאה לסילוקה של [[כנופיית הארבעה]]). מהבעת אבל על הו יאובאנג, שנתפס על ידי הסטודנטים כמבשר ה[[דמוקרטיה]], הפכה ההתארגנות עד מהרה למחאה על [[שחיתות]]ו של השלטון, משם לדרישה ל[[חופש העיתונות]], ולבסוף לדרישה לסילוק המפלגה הקומוניסטית מהשלטון, לרבות של מנהיגה [[דנג שיאופינג]].

למרות שהמחאות החלו על ידי קבוצת הסטודנטים אשר סברו כי יש להרחיב את הרפורמות, לא חלף זמן רב עד שגם אנשי הקבוצה שטענה כי הרפורמות היו מוגזמות הצטרפו למחאות, וזאת בשל ההתמקדות בשחיתות בצמרת המפלגה שאיחדה את שתי הקבוצות.

==ההסלמה במחאה==
[[קובץ:Tiananmen_Square_protests.jpg|ממוזער|שמאל|פסלה של "[[אלת הדמוקרטיה]]" המבוסס על [[פסל החירות]] האמריקני מוצב בכיכר טיין-אן-מן במהלך ההפגנה]]
שלא כמו המחאות בכיכר טיין-אן-מן ב-[[1987]], שנערכו בעיקר על ידי סטודנטים ואינטלקטואלים, המהומות של [[1989]] זכו לתמיכה נרחבת של אנשי תעשייה שהיו חרדים גם הם למידת השחיתות בשלטון, וכך נוצר מצב שבו רוב התושבים תומכים בהפגנות ובמחאה. בשיאן של ההפגנות ריכזו המארגנים מעל מיליון איש בכיכר טיין-אן-מן.

[[שביתה|שביתות]] ומחאות החלו מתקיימות באוניברסיטאות וב[[מכללה|מכללות]] בערים נוספות בסין, וסטודנטים רבים עשו דרכם אל עבר הבירה כדי להשתתף במחאה המרכזית. לרוב היו ההפגנות מסודרות ומאורגנות היטב, ובמהלכן נערכו מצעדי תמיכה והזדהות של סטודנטים מרחבי המדינה עם המאבק. הצעד הסופי שננקט במחאה היה [[שביתת רעב]] שהונהגה בקרב המוחים.

ניסיונות הידברות עם ראשי השלטון שהיו מסוגרים במטה המפלגה הסמוך לכיכר נחלו הצלחה חלקית. ביקורו של [[מיכאיל גורבצ'וב]] בסין שנערך באותה עת גרם להימצאותם של כתבים ו[[עיתונאי]]ם רבים בעיר, ואלה לרוב גילו יחס אוהד למפגינים בדיווחיהם. לקראת סוף המחאה, ב-[[30 במאי]] הוצב בכיכר פסלה של [[אלת הדמוקרטיה]]: פסל בגובה 10 מטרים אשר פוסל בידי סטודנטים ל[[אמנות]], ואשר הפך עד מהרה לסמלה של המחאה בקרב צופי ה[[טלוויזיה]] ברחבי העולם.

ראשי המפלגה הקומוניסטית וזקניה (אנשים שפרשו מהנהגת המפלגה אך עדיין ניהלו אותה מעמדות כוח שונות) קיוו בהתחלה כי המחאות ידעכו מעצמן במהרה, וששינויים קוסמטיים שוליים שיערכו יספקו את המפגינים. הם הסתמכו על יכולתם של מנגנוני הביון של המפלגה לשכנע את המפגינים להניח למחאה ולחזור אל ספסל הלימודים. הממשלה נתקלה בקשיים לעצור את המחאה, וזאת גם עקב תמיכה של אנשי מפתח במפלגה במספר דרישות שאותן הציגו הסטודנטים, ובעיקר בדרישה לניקוי השחיתות. בעיה נוספת הייתה שהמפגינים הורכבו ממספר קבוצות בעלות [[סדר יום]] שונה, דבר שהקשה על המפלגה להחליט מול מי לנהל [[משא ומתן]] להפסקת ההפגנות.

בקרב ראשי השלטון נחלקו הדעות בעניין שיטת הטיפול בהפגנות. מזכירה הכללי של המפלגה [[ג'או דזה-יאנג]] צידד בגישה העדינה, בעוד [[לי פנג]] טען שיש לדכא את המהומות בכוח. לבסוף החליטו זקני המפלגה, שראו בהפגנות איום ליציבות המדינה ופתח להידרדרותה חזרה לתוהו ששרר בה בתקופת [[המהפכה התרבותית]], על דיכוין בכוח. למרות שמרבית הזקנים לא שימשו בתפקיד רשמי הם שלטו בצבא מאחר שדנג שיאופינג היה ראש הוועדה הצבאית ויכול להכריז על מצב צבאי מיוחד במדינה.

== הדיכוי==
ב-[[20 במאי]] [[1989]] הוכרז בסין [[שלטון צבאי]], אך צעד זה לבדו לא הרתיע את המפגינים מלהמשיך במחאותיהם שזכו לתמיכה רחבה. לאחר מספר שבועות התקבלה ההחלטה לפנות את הכיכר ממפגינים תוך שימוש בכוח. כניסת ה[[חייל]]ים לכיכר נתקלה בהתנגדות מצד תושבי בייג'ינג וכמה חיילים אף נפצעו ונהרגו. התושבים חסמו את צירי ההגעה לכיכר, דבר שעיכב את הכוחות אך לא מנע מהם לטהר אותה מאנשים בליל [[4 ביוני]] [[1989]]. הקרבות בין המפגינים לצבא נמשכו ברחובות הסמוכים לכיכר, והמפגינים שניסו לחזור לכיכר נתקלו בירי [[אש חיה]] מרובי ה[[AK-47|קלצ'ניקוב]] של החיילים. [[אמבולנס]]ים וצוותי הרפואה שבאו לטפל בפצועים ספגו גם כן ירי מהחיילים הסינים. דיכוי המהומות גרם להתמרמרות רבה בשורות הצבא, ו[[משפט שדה|משפטי שדה]] מהירים נערכו לקצינים שסירבו לפעול נגד המפגינים.

דיכוי המחאות סומל לרבים בעולם המערבי באמצעות התמונה המפורסמת שצולמה ב-[[5 ביוני]] [[1989]] שבה נראה מפגין בודד כשהוא עומד ועוצר בגופו שיירת [[טנק]]ים. האיש עמד במשך מחצית השעה עד שלבסוף נמשך מהמקום על ידי שני אנשים אלמונים שזהותם כנראה קשורה למשטרה הסינית. למרות מאמצים רבים, זהותו של האיש בצילום לא נתגלתה עד היום. מגזין "[[טיים]]" כינה אותו "[[המורד האלמוני]]" והכניס אותו לרשימת [[טיים 100|100 האנשים המשפיעים ביותר]] ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]].

בקרב המפגינים נחלקו הדעות בין התומכים בנסיגה שקטה לבין אלו שהאמינו כי יש להישאר בכיכר אפילו במחיר של גרימת מרחץ דמים בהתנגשויות עם הצבא. לבסוף נתקבלה ההחלטה לסגת בשקט, והמפגינים עזבו את הכיכר ואת סביבותיה. לטענת הממשלה הסינית לא היו הרוגים בכיכר, טענה נכונה מן הפן הטכני אך לא מן הפן המהותי, מכיוון שבכיכר אכן לא נהרג אף אדם, אבל ברחובות המובילים אליה נהרגו לפי הערכת [[הצלב האדום]] הסיני כ-2,700 איש, ולפי הערכות במערב - לפחות עשרת אלפים איש.{{הערה|שם=אינדפנדנט|[http://www.independent.co.uk/news/world/asia/tiananmen-square-massacre-death-toll-secret-cable-british-ambassador-1989-alan-donald-a8126461.html כתבה] בעיתון "[[אינדפנדנט]]", 23 בדצמבר 2017}}

לאחר שוך הסערה עשתה [[ממשלת סין]] מאמצים כבירים לאסור ולהביא לדין את הסטודנטים מנהיגי המחאה. אלה שלא הצליחו להימלט מהמדינה נשפטו למאסר ולאחר זמן מה הורשו לעזוב את המדינה ל[[ארצות הברית]]. בהנהגת המפלגה ג'או דזה-יאנג, שהתנגד להפעלת [[משטר צבאי]], הועבר מתפקידו כמזכ"ל המפלגה ובמקומו קודם לתפקיד [[ג'יאנג דזה-מין]] שהיה ראש עיריית [[שאנגחאי]] בתקופת המהומות ולא לקח כל חלק באירועי כיכר טיין-אן-מן.

המחאות מחוץ לבייג'ינג המשיכו מספר ימים לאחר דיכויה של ה[[הפגנה]] בכיכר טיין-אן-מן, אך הממשלה הצליחה לדכאן ללא אבדות בנפש לשני הצדדים.

[[צ'אי לינג]], ממנהיגי המחאה הצליחה לברוח והייתה מועמדת לקבלת [[פרס נובל לשלום]].

== תוצאות המחאה ==
ההפגנות בכיכר טיין-אן-מן פגעו קשות בתדמיתה של סין בעיני [[העולם המערבי]]. עובדה זאת נזקפת בעיקר לזכות הימצאותם של [[עיתונאי]]ם רבים בבייג'ינג לקראת ביקורו של גורבצ'וב, אשר יכלו לסקר את הדיכוי בכיכר בשידורים חיים וכיוון שהבלבול בצמרת המפלגה מנע ממנה לסגור מיידית את אמצעי השידור. רשת [[CNN]], למשל, שידרה שידורים רבים מהכיכר, עד שקיבלה הוראה מפורשת להפסיק את שידוריה. הרשת, שניסתה להתעלם מההוראה, המשיכה לשדר, אך לאחר ניתוק הקשר ל[[לוויין]] בידי הממשלה, עברה לשידור טלפוני בלבד.

תמונות המפגינים יחד עם התמונות שהגיעו באותו זמן ממש מאירועי קריסת ה[[קומוניזם]] ב[[ברית המועצות]] וב[[מזרח אירופה]] עיצבו במידה רבה את מדיניות המערב כלפי סין בסוף [[המאה ה-20]]. סטודנטים סינים התקבלו בקלות ללימודים ב[[אמריקה]] וב[[אירופה]] וממשלות המדינות הללו הכריזו על [[אמברגו]] [[נשק]] לסין. סין, שבמהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] נדמתה כמשתנה, מתפתחת ועתידה להוות בעלת ברית של המערב כנגד ברית המועצות, הידרדרה חזרה למדינה הנשלטת בידי משטר חשוך ומדכא. קולות רבים נשמעו בעולם להפסקת המסחר עם סין מאחר שהיא מהווה מקור כוח ותוקפנות המסכן את ה[[שלום בעולם]]. ב[[הונג קונג]] יצרו האירועים בסין פחדים לגבי אמינות הבטחתה של סין ליצור "[[מדינה אחת, שתי שיטות]]" לאחר האיחוד הקרב עם הונג קונג, דבר שהביא לחיכוכים עתידיים עם סין.

== יחס השלטונות לאירועים ==
הרשויות הסיניות אוסרות על כל אירוע ציבורי לציון האירועים והן מעולם לא פרסמו את מניין ההרוגים הרשמי. המפלגה הקומוניסטית טענה שהמפגינים הם אנטי-מהפכנים הרוצים להפילה.

הממשלה הסינית ממשיכה לאסור דיונים על מחאות כיכר טיין-אן-מן ונקטה צעדים לחסימה או צנזורה של מידע קשור, בניסיון לדכא את זיכרון הציבור בנוגע למחאות אלו. ספרי לימוד מכילים מעט מאוד, אם בכלל, מידע על המחאות. לאחר המחאות, גורמים רשמיים מטעם המשטר, אסרו סרטים וספרים שנתפסו כשנויים במחלוקת ואף סגרו עיתונים רבים שדיברו על המחאות.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://news.lehigh.edu/thomas-chen-examines-the-impact-of-state-censorship-in-china|כותרת=Thomas Chen Examines the Impact of State Censorship in China|אתר=Lehigh University News|תאריך=2021-04-14|שפה=en|תאריך_וידוא=2025-02-01}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Yuwu Song|שם=Book Censorship in Post-Tiananmen China (1989-2019)}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Kieran Green, Andrew Sprott, Ed Francis, Dr. Brian Lafferty,
Hartley Wise, Molly Henry, Grace Faerber, and Frank Miller|שם=Censorship Practices of the People’s Republic of China}}</ref>

מדיה מודפסת הכוללת אזכורים למחאות חייבת להיות תואמת לגרסת הממשלה לאירועים. עיתונאים מקומיים וזרים, כמו גם עמיתיהם הסינים ואזרחי סין שהם מראיינים בנוגע למחאות כיכר טיין-אן-מן, נעצרים, מוטרדים ומאויימים.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Beina Xu|שם=Media Censorship in China|שנת הוצאה=September 25, 2014}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.congress.gov/event/113th-congress/house-event/LC450/text|כותרת=CHINA'S TREATMENT OF FOREIGN JOURNALISTS|אתר=www.congress.gov|תאריך_וידוא=2025-02-01}}</ref> לכן, אזרחים סינים נוטים בדרך כלל להימנע מלדבר על המחאות מחשש להשלכות שליליות אפשריות.

ישנם צעירים שנולדו לאחר 1980 שאינם מכירים את האירועים בכלל. לעיתים, הם אינם מודעים לסמלי האירועים כגון "איש הטנק", או למשמעות תאריך הטבח – 4 ביוני. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Statement by Delphine Halgand, US Director, Reporters Without Borders|שם=Hearing on “Stability in China: Lessons from Tiananmen and Implications for the United States}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.vox.com/2014/6/3/5775918/25-years-after-tiananmen-most-chinese-univeristy-students-have-never|הכותב=Max Fisher|כותרת=25 years after Tiananmen, most Chinese university students have never heard of it|אתר=Vox|תאריך=2014-06-03|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2025-02-01}}</ref>

אפליקציות סיניות כמו Weibo ו-WeChat נקטו בצעדים להגבלת או סינון חיפושים הקשורים ל"4 ביוני כיכר טיאננמן" בסין. לדוגמה, ב-2013 דווח כי Weibo חסמה מונחים כמו "היום", "מחר", "תקרית 4 ביוני", "טנקמן" ו"מאורע '''[[כיכר טיין-אן-מן|טיין-אן-מן]]'''" כדי למנוע אזכורים לאירועים. בנוסף, ב-2019, לקראת יום השנה ה-30 לאירועים, WeChat הגבילה את האפשרות לשנות תמונות פרופיל, שמות משתמש והודעות סטטוס, בטענה ל"תחזוקת מערכת". צעדים אלו ככל הניראה גם כן נועדו לצמצם את הדיון הציבורי ולהגביל את הפצת המידע בנושא.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.eff.org/deeplinks/2019/06/30-years-tiananmen-square-state-chinese-censorship-and-digital-surveillance|הכותב=Threat Lab|כותרת=30 Years Since Tiananmen Square: The State of Chinese Censorship and Digital Surveillance|אתר=Electronic Frontier Foundation|תאריך=2019-06-04|שפה=en|תאריך_וידוא=2025-02-05}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Jason Q. Ng|שם=Censoring a commemoration: what June 4-related search terms are blocked on Weibo today|שנת הוצאה=2013-06-03|קישור=https://citizenlab.ca/2013/06/censoring-a-commemoration-what-june-4-related-search-terms-are-blocked-on-weibo-today/}}</ref>

דוגמה נוספת לצנזורה היא אפליקציית הבינה המלאכותית הסינית DeepSeek, המשמשת כמנוע חיפוש מתקדם בדומה ל-ChatGPT. כאשר משתמשים מבקשים מידע על אירועי הטבח בכיכר '''[[כיכר טיין-אן-מן|טיין-אן-מן]]''', האפליקציה נמנעת מלהציג נתונים בנושא או מספקת תגובות מעורפלות ומצונזרות.<ref>{{Cite news|title=We tried out DeepSeek. It worked well, until we asked it about Tiananmen Square and Taiwan|url=https://www.theguardian.com/technology/2025/jan/28/we-tried-out-deepseek-it-works-well-until-we-asked-it-about-tiananmen-square-and-taiwan|work=The Guardian|date=2025-01-28|access-date=2025-02-05|issn=0261-3077|language=en-GB|first=Donna|last=Lu}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.wsj.com/tech/ai/deepseek-chatgpt-tiananmen-square-efcd9938|הכותב=James T. Areddy and Isabella Simonetti|כותרת=DeepSeek’s Chatbot Works Like Its U.S. Rivals—Until You Ask About Tiananmen|אתר=WSJ|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2025-02-05}}</ref>

באמצע 2019, עם מלאות 30 שנה לטבח, נכתב במאמר מערכת בגרסה האנגלית של אתר עיתון "גלובל טיימס", המזוהה עם המפלגה הקומוניסטית בסין, שהאירועים "חיסנו את סין נגד תהפוכות". בעיתון הרשמי של המפלגה, "היומון העממי", תקפו את מתנגדי המשטר וגורמים זרים הממשיכים לדבר על הטבח, וגם נכתב ש"התקרית, שבקושי השפיעה על סין אז, לא הפכה לסיוט ארוך-טווח עבור המדינה", וכי מדובר ב"אירוע היסטורי מתפוגג ולא בתסבוכת של ממש". דובר שר ההגנה, וו קיאן, גינה את השימוש במילה "דיכוי" לתיאור תגובת הצבא להפגנות, ושר ההגנה, וויי פנגה, אמר שדיכוי המפגינים היה "ההחלטה הנכונה", שהובילה ליציבות במדינה מאז, וכינה את המחאה "כאוס"{{הערה|{{וואלה||"אלו טנקים זרים": הסמל מכיכר טיינאנמן הושכח על ידי סין|3239753|3 ביוני 2019}}{{ש}}{{וואלה|רויטרס|סין: דיכוי ההפגנות בכיכר טיינאנמן היה מוצדק והוביל ליציבות|3239455|2 ביוני 2019}}}}.

העיתון [[Science and Technology Daily]] היה בין המעטים שסקר את האירוע{{הערה|https://books.google.co.il/books?id=Bcl8jLxcXboC&pg=PA72&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false}}.

== ראו גם ==
* [[אירועי כיכר טיין-אן-מן (1976)]]
* [[אלת הדמוקרטיה]]
* [[המחאות בהונג קונג (2014)]]
* [[המחאות בהונג קונג (2019–2020)]]
*[[טיבט]], ובפרט [[הריבונות בטיבט]]
* [[מחנה החינוך-מחדש מסנג'יה]]

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{וואלה|סוכנויות הידיעות|פרטים חדשים על הטבח בכיכר טיאננמן: "לפחות עשרת אלפים מפגינים נהרגו"|3121562|23 בדצמבר 2017}}
* {{ynet||המכתב חשף את ממדי הטבח: "יותר מ-10,000 נרצחו בכיכר טיין-אן-מן"|5060974|24 בדצמבר 2017}}
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007553605405171|סין, היסטוריה, אירוע כיכר טיאננמן, 1989}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{המלחמה הקרה}}

{{היסטוריה של סין}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:הרפובליקה העממית של סין: היסטוריה]]
[[קטגוריה:בייג'ינג]]
[[קטגוריה:הפגנות]]
[[קטגוריה:1989 בפוליטיקה]]
[[קטגוריה:מעשי טבח במפגינים]]
[[קטגוריה:סין: פגיעה בזכויות האדם]]