הצגת המקור של הדף "גדוד חרב"

{{יחידה צבאית
|שם=גדוד חרב
|סמל=[[קובץ:Logo gdud herev.png|250px]]
|מוטו=החץ הראשון בגבול לבנון
|כינוי=הגדוד הדרוזי
|מדינה={{דגל|ישראל||+}}
|שיוך={{סמל|צה"ל||+}}
|יחידת אם={{סמל|חיל הרגלים הישראלי||+}}
|סוג=[[גדוד]] [[חיל רגלים|חי"ר]] (כיום גדוד [[מילואים]], בעבר גדוד סדיר)
|בסיס האם=
|מקים היחידה=
|מלחמות={{דרגה|מבצע שלום הגליל||+}}{{ש}} [[האינתיפאדה הראשונה]]{{ש}} {{דרגה|המערכה ברצועת הביטחון||+}}{{ש}} [[האינתיפאדה השנייה]]{{ש}}{{דרגה|מלחמת לבנון השנייה||+}}{{ש}} [[מבצע עופרת יצוקה]]{{ש}} [[מבצע עמוד ענן]]{{ש}}{{דרגה|מבצע צוק איתן||+}}
|כוח אדם=
|ציוד עיקרי=רובה אישי [[מיקרו-תבור]],{{ש}}[[נשק קל]] של [[חיל הרגלים]]
|דרגת המפקד={{דרגה|סגן-אלוף||+}}
|מפקדים=[[#מפקדי הגדוד|רשימת מפקדי הגדוד]]
|תאריך הקמה=[[1947]]
|תאריך פירוק=[[2015]]}}
'''גדוד חֶרֶב''' (גדוד '''299''', הנקרא בשלב מסוים גם '''גדוד 300''' וגם "'''יחידת המיעוטים'''" או "'''הגדוד הדרוזי'''") הוא [[גדוד]] [[חיל רגלים]] ב[[מילואים]], ובעבר גדוד סדיר ב[[צה"ל]], בו משרתים חיילים בני העדה ה[[דרוזים|דרוזית]]. בגדוד הסדיר שירתו אחים וקרובי משפחה רבים, מה שחיזק רבות את הקשר בין החיילים. המשרתים בגדוד נעלו נעליים אדומות, וחבשו [[כומתות בצה"ל|כומתות]] שחורות. סיסמת הגדוד הייתה "החץ הראשון בגבול לבנון".

הגדוד נסגר בשנת [[2015]] כאשר הוחלט לשלב לוחמים בני העדה הדרוזית בקרב כלל היחידות הלוחמות. לאחר סגירתו הוחלט על שינוי מספרו של גדוד המילואים 8135 אשר מאויש על ידי משתחררי הגדוד, לגדוד 299. בנוסף לפעילות המבצעית, הגדוד עוסק גם בשימור מורשת הקרב ובלווי משפחות הנופלים והנפגעים של גדוד הסדיר שנסגר.

== היסטוריה ==
=== השנים הראשונות: מהתנדבות לגיוס חובה ===
[[קובץ:Bedouin, Minority Units IDF 1949.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בדואי המשרת ביחידת המיעוטים של צה"ל, 1949]]
[[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - IDF Unique Unit 'Herev' Conducts an Exercise in Northern Israel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חיילי גדוד חרב באימון]]
[[קובץ:DruzeSoldier.jpg|ממוזער|250px|מפקד דרוזי בגדוד חרב]]
[[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - Druze "Herev" Battalion Training.jpg|ממוזער|250px|[[לוחם|לוחמים]] מגדוד חרב מתאמנים בירי ב[[מאג]]]]
כבר בשנת [[1947]] החליטו מנהיגי העדה הדרוזית ב[[כרמל]] וב[[הגליל|גליל]] לאפשר התנדבותם של בני העדה לשורות "[[ההגנה]]". אמנם רוב הכפרים הדרוזיים העדיפו לשמור על נייטרליות ב[[הסכסוך הישראלי-ערבי|סכסוך הישראלי-ערבי]], אך הלכה למעשה אי התערבותם היוותה תמיכה ב[[היישוב|יישוב היהודי]]. לאחר התבוסה הדרוזית ב[[קרב רמת יוחנן]] בקשו חלק מהדרוזים בהנהגת [[איסמעיל קבלאן]], לעבור לצד הישראלי, בסיועו של [[איסר חלמיש]]. נאמנותם המסורתית של בני העדה הדרוזית לשלטון החוקי של המדינה בה הם מתגוררים הביאה להגדלה משמעותית במספר המתנדבים מיד לאחר [[הכרזת העצמאות]], בעיקר אצל בני הכפרים מאזור הכרמל. גיורא זייד גייס לוחמים דרוזים שהוצבו לאורך [[כביש 4|כביש חיפה-ת"א]] כשתפקידם למנוע פעולות איבה וחבלה במכוניות שנסעו בכביש{{הערה|צה"ל בחילו, כרך 14 - סיירות ומיעוטים, עמוד 126}}.

צירוף משמעותי של הדרוזים לצה"ל התבצע רק לאחר [[קרבות עשרת הימים]] בהם עבר [[הגליל המערבי]] לשליטת ישראל{{הערה|שם=המשקיף48|{{המשקיף||דרוזים וצ'רקסים רבים מתגייסים לצבא ישראל|19481108|8}}}}.

בסוף יולי 1948 החל [[טוביה לישנסקי]] בהקמת יחידת המיעוטים שהייתה מורכבת משלוש יחידות משנה: דרוזית, בדואית וצ'רקסית. הקרב הראשון בו נטלה היחידה חלק היה כיבוש הכפר [[יאנוח-ג'ת|יאנוח]] בסוף באוקטובר [[1948]]{{הערה|{{דבר||300 ק"מ מרובעים נכבשו ב-60 שעות|19481101|20}}}}{{הערה|שם=המשקיף48}}. ב-6 בדצמבר 1948 התקיימה השבעה של חיילי היחידה{{הערה|{{הארץ1||הושבעה יחידת חיל המיעוטים|19481207|47}}}}.

כחצי שנה מאוחר יותר החליט סגן הרמטכ"ל, ה[[אלוף]] [[יגאל ידין]] להרחיב את היחידה, שמרגע זה ואילך כונתה "הגדוד הדרוזי" למרות שעל פי התקן והמצבה לא הייתה "זכאית" לתואר [[גדוד]].
משימותיה המוגדרות של היחידה היו [[ביטחון שוטף]], בעיקר לאורך [[הקו הירוק|קווי שביתת הנשק]]. היחידה פעלה תחילה ממספר בסיסים{{הערה|צה"ל בחילו, כרך 14 - סיירות ומיעוטים, עמוד 131}}:
* בסיס צפוני אשר הוקם ב[[עפולה]] בחורף 1948–1949 והיה מופקד על שמירת הקווים בגליל ובעמקים.
* בסיס דרומי באזור [[משמר הנגב]], שהיה אחראי לטיהור מרחב הנגב.
* בסיס של פרשים אנשי הפלוגה הצ'רקסית אשר פעל תקופה קצרה ליד [[נתניה]].

בשנת [[1950]] נשקלה האפשרות לפרק את היחידה מטעמים כלכליים ומדיניים, אך מפקדה, סא"ל [[טוביה לישנסקי]], ופעילים במגזר הדרוזי, בראשם [[חיים לבקוב]] ו[[גיורא זייד]], הצליחו לבטל את ההחלטה. בשנת [[1951]] החליף סא"ל [[אמנון ינאי]] את לישנסקי כמפקד היחידה. בתקופתו קיבלה היחידה את המספר הסידורי 300 שהפך עם הזמן לכינויה ולשמה{{הערה|צה"ל בחילו, כרך 14 - סיירות ומיעוטים, עמוד 132-133}}.

היחידה מנתה רק כמה עשרות לוחמים (סה"כ מצבת כוח האדם הייתה של 120 חיילים) אך עמדה במשימותיה בהצלחה רבה, ועל כן הוחלט בינואר [[1953]] לאפשר לחייליה לעבור קורס צניחה, מה שהעלה את קרנם בעיני הציבור ושיפר את המוטיבציה ומורל היחידה. במקביל אישר המטכ"ל להגדיל את מצבת כוח האדם ל-718 חיילים, מהם 578 דרוזים והשאר בדואים ו[[צ'רקסים]].
בחודש מאי 1953 הוקם [[משמר הגבול]] וזה הווה כוח משיכה גדול לבני העדה אך לא פגע במוטיבציה לגיוס מתנדבים לצה"ל. נוצר גם מאגר גדול של אנשי [[שירות המילואים בישראל|מילואים]] ובאוגוסט 1953 נערך גיוס המילואים הראשון.

בין השנים [[1954]] ועד [[1956]] שימש סא"ל [[יעקב צביה]] מפקד היחידה ואז הוחלף על ידי אל"ם [[יוסף פרסמן (קצין)|יוסף פרסמן]]. שירותו של פרסמן הוא אבן דרך בתולדות היחידה שכן תקן מפקד היחידה הועלה לאל"ם ופני היחידה השתנו בעקבות היענות לבקשת ראשי [[העדה הדרוזית]] להחיל את [[חוק שירות ביטחון]] על כל הגברים הדרוזים המגיעים לגיל 18. בחודש מאי 1956 נערך [[גיוס חובה|גיוס החובה]] הראשון של בני העדה, שמנה שלושים צעירים.

=== ממבצע קדש, דרך מלחמת ששת הימים ועד ערב מלחמת יום הכיפורים ===
[[מלחמת סיני|מבצע קדש]] ב-[[1956]] היה המבחן הראשון להשתלבות היחידה במערך צה"ל. בתכנון המוקדם למבצע לא נכללה היחידה, אך לאחר כיבוש [[סיני]] ו[[רצועת עזה]] נקראו אנשיה ליטול חלק פעיל בטיהור הכפרים ו[[מחנה פליטים פלסטינים|מחנות הפליטים]] שברצועה מכוחות אויב. הפעילות במקביל ליחידות צה"ל אחרות לימדה את בני העדה על הפער בין יחידה 300 ויחידות אלה, ועד כמה רחוקים היו החיילים הדרוזים משילוב כשווים במסגרת הצבאית.

לאחר מבצע קדש גברה פעילות היחידה במסגרת הביטחון השוטף ואיתה ההערכה של הפיקוד העליון. בשנים [[1960]]–[[1968]] הביא מפקד היחידה, אל"ם שמואל דותן, את יחידת המילואים של "300" לכשירות מבצעית על ידי שילוב של אימונים תקופתיים ותעסוקה בביטחון שוטף. לחיילי הסדיר של היחידה ניתנה אפשרות להשתלב בלימודים ולקבל הכשרה מקצועית - שלב חיוני בשילוב מלא בצה"ל. הביטוי העיקרי והמיידי היה עלייה דרמטית בשיעור החיילים הדרוזים ב[[קורס קצינים]]. בשנות השישים גויסו כמעט כל חיילי העדה ליחידה שהייתה מורכבת מפלוגות טירונים ופלוגה מבצעית אחת, יחידת 299, שפעלה באזור [[הערבה]]. פעילותה שם זכתה להערכה רבה ובשנת [[1964]] העניק [[אלוף פיקוד הדרום]] [[צל"ש]] לקצין דרוזי על חלקו בחיסול חוליית מודיעין מצרית בנגב.

נקודת תפנית נוספת הייתה [[מלחמת ששת הימים]]. למרות שרוב היחידה, ובתוכם אנשי המילואים שלה, עסקה במשימות אבטחה וסיור לאורך הגבולות ורק פלוגה אחת השתתפה בקרבות ב[[הגדה המערבית|גדה המערבית]]: פריצת הדרך ל[[ג'נין]] מכיוון [[מגידו (קיבוץ)|מגידו]]. הפלוגה, בפיקודו של סרן [[סעיד עבד אל-חק]], נשלחה ערב המלחמה לאייש מוצב חי"ר נטוש ב[[הר הגלבוע]]. עם פרוץ הקרבות פתחו הירדנים באש והפגיזו במשך כארבע שעות את המוצב. כתוצאה מן הירי נהרגו שניים מאנשי הפלוגה ושניים נוספים נפצעו. לאחר ש[[חיל האוויר הישראלי]] שיתק את האש הירדנית, קיבלה הפלוגה הוראה לרדת מהמוצב ולנוע עם כוחות [[חטיבה 45]] לאזור ג'נין, שם נטלה חלק בכיתור העיר. הפלוגה סיימה את חלקה במלחמה באזור [[יריחו]].

דווקא היות הפלוגה הזאת היוצא מן הכלל הגביר אצל הקצינים והמפקדים הדרוזים את התחושה שמעמדם בצבא נחות ומישהו בצמרת הפיקוד אינו נותן בהם אמון. עם סיום הקרבות מונה סרן סעיד עבד אל-חק לפקד על המסגרת שהפכה במשך הזמן לגדוד חרב: גדוד הסדיר הראשון של יחידת המיעוטים. עם כניסתו לתפקיד, פנה סרן עבד אל-חק אל [[ישעיהו גביש]], [[אלוף פיקוד הדרום]], וביקש שכל יחידות הבט"ש של יחידת המיעוטים בנגב ובסיני יוכפפו אליו, כמפקד יחידה מינהלתית ומבצעית. האלוף נענה לבקשה ובעקבות השינוי הורחבו התקנים, הוכנסו דפוסי עבודה חדשים, עלתה רמת האימונים, והיחידה זכתה להכרה וליחס כמקובל לגבי כל גדוד חי"ר מן המניין. סרן סעיד הפך למפקד גדוד החי"ר הסדיר ולסגן מפקד יחידת המיעוטים. בתוקף התפקיד קיבל דרגת סא"ל, ובכך היה לקצין הדרוזי הראשון שהועלה לדרגה זו.

באותה שנה חלה התפתחות חשובה נוספת כאשר רס"ן [[מוחמד מולא]] – הקצין הדרוזי הראשון שקיבל דרגת רס"ן – נפגש עם הרמטכ"ל והעלה רעיון להקים יחידה נבחרת מקרב בני העדה, שתשתווה ברמתה ליחידות הסיור של צה"ל. ההצעה התקבלה ובתוך זמן קצר מנתה הסיירת 65 לוחמים שעברו קורס צניחה, לוחמה זעירה וקורסים מקצועיים שונים והפכו ללוחמים מעולים. היחידה ישבה בתחנת המשטרה הבריטית הישנה במושב [[שומרה (מושב)|שומרה]] וזכתה להצלחות רבות. יחידה זו נקראה יחידה 244 (או '''פלס"ר שחר''') ובשנת 1970 מונה לפקד עליה רס"ן שמס עאמר מ[[חורפיש]] (לימים סגן-אלוף וסמנכ"ל [[משרד הבינוי והשיכון]]) אשר שימש גם מפקד הגזרה כולה וסגנו היה וליד מנצור, לימים מפקד הגדוד ולאחר שחרורו מצה"ל שגריר ישראל בפרו ו[[בוליביה]]. אחרי פרישתו של שמס מונה למפקד הגזרה רס"ן [[אסעד אסעד]] – לימים אלוף-משנה ו[[חבר הכנסת]]. תחילה היה ליחידה מחסור בקצינים ובחובשים ובוגרי בה"ד 1 היהודים שהגיעו מיחידות אחרות לא ששו לשרת בפלס"ר שחר, אך כאשר התנדבו אליו יוסי טוביאס מה[[חטיבת הצנחנים|צנחנים]], בנו של סגן-אלוף [[מרסל טוביאס]], ורפי מלא-רון מ[[סיירת שקד]], לימים איש מערכת הביטחון, הלכו קצינים רבים מיחידות מובחרות בעקבותיהם. באותה עת הוצב ביחידה החובש [[שמעון ברק]], לימים רופא ילדים ויו"ר החברה הישראלית לרפואת ילדים קהילתית, וביחד עם טוביאס ומלא-רון היו הם היהודים הראשונים שזכו לשרת ביחידה זו.

בשנת [[1971]] החליט הרמטכ"ל לאפשר לצעירים דרוזים להשתלב ביחידות צה"ל על-פי כישוריהם ורצונם. במקביל החל שילובם של קצינים דרוזים בקורסי מפקדים בכירים למיניהם. למרות השינוי הזה העדיפו רוב החיילים הדרוזים להישאר במסגרת יחידת המיעוטים.

=== ממלחמת יום הכיפורים עד מלחמת לבנון הראשונה ===
ב-[[1973]] הוקם גדוד המילואים הראשון של יחידת המיעוטים, וסא"ל מזייד עבאס שימש בו סמג"ד. ב[[מלחמת יום הכיפורים]] הופקד כוח המילואים לאבטח את המפקדה הקדמית של צה"ל ב[[החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים|קרבות רמת הגולן]], אך נתקל רק פעם אחת בחוליית [[מחבל]]ים. המערך הסדיר של יחידת המיעוטים נשלח לסייע בקרבות הבלימה באזור [[חמת גדר|אל-חמה]] מדרום-מזרח לרמת הגולן. לאחר כיבושו מחדש של [[החרמון]] ב-[[21 באוקטובר]] 1973 נבחרה פלוגה מיחידת הסיור הדרוזית לסרוק את השטח. חייליה הצליחו לתפוס עשרות חיילים סורים.

במאי [[1974]] התמנה [[בנימין בן אליעזר]] לפקד על יחידת המיעוטים. במהלך השנתיים הבאות התחולל מהפך ששינה את דמות היחידה. פואד ביקש מ[[אלוף פיקוד הצפון]], [[רפאל איתן]], לאשר שינוי במבנה ובמהות כך שתוקם מפקדה גזרתית שתשלוט על כל המרחב היבשתי והימי בגבול לבנון. בתוך זמן קצר הועתקה מפקדת היחידה מ[[טירה (עיר)|טירה]] למחנה סמוך ל[[נהריה]]. יחידת הסיור קיבלה גיזרת אחריות בחוף הים מ[[ראש הנקרה]] ועד [[חיפה]] והשתלבה במערכת אבטחת החוף. באותה עת גם הועלה גדוד החי"ר הסדיר של היחידה מהדרום לצפון. שינוי זה הביא להפיכתה של היחידה ל[[חטיבה מרחבית|עוצבה מרחבית]], שבתוך זמן קצר הפכה לעוצבה פעילה מאוד עקב עלייה בפעילות החבלנית בגבול הצפון. הוקמו גדודי חי"ר ממאגר המילואים של היחידה ואלה התאמנו ועסקו בבט"ש. ההישגיות האישית והתקנים החדשים הביאו לפריצת מגבלות הדרגה ורבים מקציניה הגיעו לדרגות סא"ל ואל"ם (כאשר סעיד עבד אל-חק היה שוב הקצין הדרוזי הראשון לו הוענקה הדרגה הבכירה). באותה שנה זכה רס"ן [[מופיד עאמר]] (לאחר מכן אל"ם), מפקד הסיירת, בצל"ש אישי.

בן-אליעזר פעל להקטין את מעורבות נכבדי העדה בענייני היחידה. מחליפו, אל"ם [[גדעון המאירי]], אשר פיקד על היחידה בשנים 1976–1977 הביא את היחידה למעמד "יחידה מובחרת". גולת הכותרת של פעילותה בתקופה זו היה [[מבצע ליטני]] ב-[[1978]], שבו לראשונה בתולדותיה השתתפה היחידה באופן פעיל במבצע מלחמתי רחב של צה"ל ולאחר לחימה לכיבוש ולטיהור [[דרום לבנון]] הייתה במשך חמישה חודשים האחראית לגזרה שמדרום לעיר [[צור (לבנון)|צור]].
עם פתיחת חילות נוספים בפני בני עדות המיעוטים הוחלט בינואר [[1982]] כי העוצבה לא תהיה מורכבת יותר רק מחיילי מיעוטים, אלא תהיה יחידת חי"ר רגילה. לפי החלטה זו, החיילים הדרוזים החלו משרתים ביחידות צה"ל השונות כמעט ללא הגבלות.

ב-[[6 ביוני]] [[1982]] החל [[מלחמת לבנון הראשונה|מבצע שלום הגליל]]. שיעור ההתייצבות בין אנשי המילואים הדרוזים הגיע ל-100%. אולם לא אנשי המילואים, אלא חיילי הסיירת, המורכבת מחיילים סדירים שרובם דרוזים, הם שהשתתפו בשלבים הראשונים של הלחימה בלבנון לצד כוחות סדירים אחרים של יחידת האם ([[עוצבת ברעם]]). תוכנית המבצע הכתיבה לסיירת לנוע לעבר צור וצפונה לה, עד לגשר קאסימיה מול [[נהר הליטני]]. מפקד הסיירת, רס"ן [[רפיק סעיד]] (לימים אל"ם), בן הכפר יאנוח, הצליח להגיע ליעד שהוכתב לו ביעילות, אבל עוד בטרם עלה בידי הסיירת להתבסס ביעד שלה, היא נקראה לסייע לכוחות אחרים של היחידה, אשר נקלעו לקרבות קשים. לסיירת היו הרוג אחד ושני פצועים. מאוחר יותר התבקש מפקד הסיירת להקצות כוח לסייע לגדוד הנח"ל שאמור היה להשתלט על [[רשידיה|מחנה רשידיה]] ב-8 ביוני.
לקראת סיום המלחמה הייתה הסיירת בין הכוחות שעלו לעבר [[ביירות]] להשתלב בסגר על מערב העיר אך התוכנית בוטלה והסיירת חזרה דרומה. רק באוגוסט חזרה וחייליה השתתפו בטיהור מערב ביירות.

=== ממלחמת לבנון הראשונה ועד לפירוק הגדוד ===
[[קובץ:2006 Lebanon War. XXX.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חיילי גדוד חרב יוצאים מדרום לבנון בסוף מלחמת לבנון השנייה]]
[[קובץ:IDF Herev battalion.jpg|250px|ממוזער|גדוד חרב]]
בראשית שנת [[1985]] התקבלה ההחלטה על פינויו של צה"ל מלבנון. בסוף שנות השמונים שינה מפקד הגדוד דאז, [[נביה מרעי]] (שנהרג ב[[מהומות מנהרת הכותל]] בשנת 1996) את שם הגדוד ל"'''חרב'''", על מנת להעלות את גאוות היחידה, ולתרום להעלאת המוטיבציה בקרב הדרוזים להתגייס. מפקדי הגדוד היו מאז ברובם המוחלט דרוזים וכך גם חייליה, אך בהיות הדרך של בני העדה פתוחה להשתלב ביחידות אחרות, רבים אכן שירתו בחילות השונים בצה"ל. מספר הקצינים הבכירים הדרוזים בצה"ל עלה, ושיעורם גבוה יחסית לגודל האוכלוסייה משיעור הקצינים היהודים. מספר דרוזים גם סיימו בהצלחה מסלולים הנחשבים ליוקרתיים בצה"ל כגון [[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס]] ו[[קורס חובלים]].

בשנת [[2000]] פורק "פלס"ר שחר" ואוחד עם שאר היחידה. לאחר תקופה ארוכה שבה הוצב באזור [[רצועת עזה]], עבר הגדוד בשנת [[2001]] לשרת בגזרת [[גבול הצפון]], מתוך מחשבה על הקרבה לבתיהם של רוב המשרתים בו. בשנת 2001 הגדוד עבר לצפון ונפרס בגזרת [[עוצבת ברעם]]. בשנת 2002 תפס את הפיקוד סא"ל [[אנואר סעב]], הקצין הדרוזי הראשון שעבר קורס פיקוד ומטה במרינס C&SC בארצות הברית, מיד אחרי סיום תפקידו. בתקופה זו הגדוד ביצע פעילות מבצעית בקו הגבול, במהלכה נפצע קשה לואי מרעי שאיבד שתי רגליו כתוצאה מעליה על מטען, ונהרג סג"ם ין שנפגע מ[[טיל נגד טנקים]] בזמן פינוי מטענים בתוך לבנון.

בפרוץ [[מלחמת לבנון השנייה]] הגדוד היה אמור להחליף את גדוד המילואים של [[חטיבה 300]] בתעסוקה מבצעית במרחב [[זרעית]]. לכן, בעוד [[חזבאללה]] תקף [[חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)|את הסיור האחרון של גדוד המילואים]], מפקדי גדוד חרב כבר היו בגזרה והיו הראשונים לטפל באירוע. הגדוד היה הראשון שנכנס לשטח לבנון, וכמו כן האחרון שעזב את השטח. הגדוד הוכשר בלחימה בשטח סבוך ומיצה את כישוריו, משום כך חיילי הגדוד הרגו למעלה מ-15 מחבלים, וסיימו את הלחימה ללא נפגעים. הגדוד חשף כלי נשק בכפר [[מרווחין]]. בהמשך תפס עמדות ב[[מארון א-ראס]] ולבסוף נכנסו רגלית עד [[בית יהון]], משם חזרו לישראל בעת כניסת הפסקת האש לתוקף. במהלך הלחימה ארבעה חיילים חזרו לכפריהם בצפון כדי להתחתן, ומיד שבו ללחום, היה זה הגדוד עם שעות התרעננות המועטות ביותר. הגדוד קיבל [[ציון לשבח יחידתי]] מאלוף [[פיקוד הצפון]], על פעילותו במלחמה זו.

ב-[[18 במאי]] [[2015]] החליט הרמטכ"ל [[גדי איזנקוט]], כי הגדוד יפורק, במטרה לשלב את בני העדה הדרוזית בכלל יחידות ומערכי צה"ל{{הערה|1={{דובר צה"ל||לאחר 40 שנות פעילות: גדוד "חרב" ייסגר|1133-22222|18 במאי 2015}}.}}. כעבור חמישה חודשים, ב-[[11 באוקטובר]] 2015, הגדוד נסגר וחייליו פוזרו ביחידות ובמערכי [[צה"ל]] השונים. על מנת לשמר ולהוקיר מורשת הגדוד התווסף סמל הגדוד לתג [[עוצבת ברעם]].

== מפקדי הגדוד ==
{| border=1 cellpadding=4 cellspacing=0
|- bgcolor="#F0F0F0"
|'''שם''' || '''תקופת כהונה || '''הערות'''
|-
| טוביה לישנסקי || 1948-1951 ||
|-
| אמנון ינאי || 1951-1954 ||
|-
| [[יעקב צביה]] ||1954-1956 ||
|-
| [[יוסף פרסמן (קצין)|יוסף פרסמן]] || 1956-1960 ||
|-
| שמואל דותן || 1960–1968 ||
|-
| צבי שפאן{{הערה|{{אתר צה"ל||שילוב הדרוזים בצה"ל: שלושים השנים הראשונות|89188|29 בדצמבר 2022}}}} || 1968–1971 ||
|-
| עמוס גלבוע || 1971–1973{{הערה|{{דבר||הרמטכ"ל: עוד נגיע אל הממשיכים בפעולות טרור|19730816|2}}}} ||
|-
| [[האיל סלאח]] || 1974 - 1976 ||
|-
| וליד מנסור || 1976 - 1977 || לימים שגריר ישראל במספר מדינות
|-
| מהנא כנען || 1977 - 1979 ||
|-
| [[מופיד עאמר]] || 1979 - 1980 || לימים ראש המועצה המקומית [[חורפיש]]
|-
| [[יוסף מישלב]] || 1980 - 1982 || לימים [[מפקד פיקוד העורף]] ו[[מתאם פעולות הממשלה בשטחים]]
|-
| [[מחמד עזאלדין]] || 1982 - 1983 ||
|-
| פריד סבאק || 1983 - 1985 || לימים מנהל מרחב גליל מערבי רשות לאומית לחירום
|-
| מוניב בדר || 1985 - 1987 || לימים [[סגן מפקד]] [[עוצבת הגליל]] ו[[נספח צה"ל]] ב[[ברזיל]]
|-
| [[נביה מרעי]] ||1987 - 1989 || לימים [[סגן מפקד]] [[אוגדת עזה]]. נהרג ב[[מהומות מנהרת הכותל]]
|-
| רפיק סעיד || 1989 - 1990 ||
|-
| יעקב סלאמה || 1990 - 1992 ||
|-
| [[מעד'א חסבאני]] || 1992 - 1993 || לימים ראש מועצת [[יאנוח-ג'ת]]
|-
| נזיה סלאח || 1993 - 1994 ||
|-
| [[חמאדה גאנם]] || 1994 - 1996 || לימים מפקד [[חטיבת הגפן|החטיבה הצפונית ברצועת עזה]]
|-
| [[מופיד מרעי]] || 1996 - 1998 || לימים מפקד [[חטיבת עודד]], וחבר כנסת לשעבר
|-
| [[יאסר ג'דבאן]] || 1998 - 2000 || לימים מנהל מרחב תבור רשות לאומית לחירום
|-
| [[ניזאר פארס]] ||2000 - 2002 || לימים סגן מפקד [[עוצבת הגליל]]
|-
| [[אנואר סעב]] ||2002 - 2004 || לימים מפקד [[מחוז הצפון]] ו[[חיפה]] ב[[פיקוד העורף]]
|-
| [[מוניר עמאר]] || 2004 - 2006 || לימים ראש [[המנהל האזרחי]], נהרג בהתרסקות [[מטוס קל]]
|-
| [[וג'די סרחאן]]{{הערה|{{ynet|חנן גרינברג|המג"דים של מלחמת לבנון משתדרגים|4057096|18 באפריל 2011}}}} || 2006 - 2007 || לימים מפקד [[חטיבת אלון]] וראש מנהל אוכלוסיות ב[[אכ"א]]
|-
| אסעד סובאח || 2007 - 2009 ||
|-
| איאס פארס || 2009 - 2011 ||
|-
| שאדי אבו פארס || 2011 - 2013 || לימים [[סגן מפקד]] [[מל"י]] וראש מנהל אוכלוסיות ב[[אכ"א]]
|-
| ראפאת חלבי || 2013 - 2015 || המפקד האחרון של גדוד הסדיר
|-
| עבדאללה פארס || 2016 - 2018 || המפקד הראשון של גדוד המילואים 299
|-
| עלים סעד || 2018 - 2021 || מפקד גדוד המילואים 299, לימים סמח"ט 300, נהרג בהיתקלות מול מחבלים מארגון חזבאללה שחדרו לישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל
|-
| נאיף ח'טיב || אוגוסט 2021 - || מפקד הגדוד הנוכחי
|}

==ראו גם==
* [[יד לבנים הדרוזים]]

==לקריאה נוספת==
* רמי זיידאן, '''גדוד בני ערב - תולדותיה של יחידת המיעוטים בצה"ל משנת 1948 ועד 1956'''. בן שמן: [[הוצאת מודן]] בשיתוף עם [[הוצאת מערכות]], 2015
* [[אילן כפיר]] ודני דור, '''דרוזי - לוחם, אמיץ, ישראלי גאה - הדרוזים וצהל: קשר שלא יינתק''', הוצאת [[כנרת זמורה-ביתן דביר]], 2005

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Sword Battalion}}
* [[דניאל אדלסון]], [https://web.archive.org/web/20080926223629/http://mazi.idf.il/5221-6384-HE/IGF.aspx אחים לחרב], באתר [[זרוע היבשה]]
*[http://www.druzim.co.il/show_item.asp?levelId=59624 על ההיסטוריה והמורשת של הגדוד באתר "יד לבנים הדרוזים"]{{קישור שבור|date=יוני 2020 |bot=InternetArchiveBot |fix-attempted=yes }}
*[https://web.archive.org/web/20120422214744/http://www.yehida.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=116&Itemid=12 אגף גדוד חרב באתר יחידה] אתר יחידות צה"ל
*[http://www.shavuz.co.il/recruit/article.asp?artid=714&secid=985 על גדוד חרב באתר 'שבוז']

* עבודת [[תזה]] בנושא :"תולדות יחידת המיעוטים בצה"ל משנת 1948 ועד שנת 1956 ", מאת רמי זיידאן. בקישור: https://web.archive.org/web/20120425145853/http://lib.haifa.ac.il/theses/general/001302106.pdf
* עמרי חפץ, [http://www.mako.co.il/pzm-soldiers/Article-fc084aa22b31431006.htm&sCh=dac23afee62ff210&pId=419406249 חיים על חרבם: התרגיל של גדוד החרב הדרוזי], [[במחנה]], {{כ}} 06.12.2011, מתוך אתר "פז"ם".
* {{דובר צה"ל|עידן סונסינו|הגדוד הדרוזי בחן טכניקת לוחמה חדשה נגד חיזבאללה בתרגיל אינטנסיבי|1133-19245|7 במרץ 2013}}.
* {{יוטיוב דובר צה"ל||גדוד חרב באימון במתאר הצפוני|u88Ff_QWFaI|דצמבר 2014}}
* {{דובר צה"ל||לאחר 40 שנות פעילות: גדוד "חרב" ייסגר|1133-22222|18 במאי 2015}}.
* [http://dugrinet.co.il/6945/blog/2009/december/13 יגאל ומזייד - הכבוד והעלבון. באתר דוגרינט.]
*[http://idfarchives.bloger.co.il/240108/ תצלומים וסרטים על גדוד חרב, בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון]
* {{סרטונים}} [https://youtu.be/olJ9j7ZVsME הגדוד הדרוזי במפגן], במעמד [[פנחס לבון]], [[משה דיין]] ו[[אמין טריף]]. מתוך [[יומני כרמל|סרטי כרמל]] של [[נתן אקסלרוד]], 1954

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:גדודי צה"ל|חרב]]
[[קטגוריה:העדה הדרוזית בישראל|חרב]]
[[קטגוריה:העדה הצ'רקסית|חרב]]
[[קטגוריה:זרוע היבשה|חרב]]
[[קטגוריה:יחידות צה"ל שעוטרו בצל"ש אלוף|חרב]]
[[קטגוריה:יחידות צה"ל שפורקו|חרב]]