הצגת המקור של הדף "גרשון חנוך הניך ליינר"

{{אישיות רבנית
| שם = רבי גרשון הֶנִיך ליינר מרדזין
| שם בשפת המקור = העניך
| תואר = אדמו"ר מראדזין
| תאריך לידה = [[יוני]] [[1839]]
| מקום לידה = [[טומשוב לובלסקי]], [[האימפריה הרוסית]]
| תאריך פטירה = [[15 בדצמבר]] [[1890]]
| מקום פטירה = [[רדזין פודלסקי]], [[האימפריה הרוסית]]
| מקום קבורה = פולין
| מקום מגורים = ראדזין, פולין
| תאריך לידה עברי = [[כ"א בסיוון]] [[תקצ"ט]]
| תאריך פטירה עברי = [[ד' בטבת]] [[תרנ"א]]
| מקום פעילות = פולין
| תחומי עיסוק = [[פתיל תכלת|חיפוש התכלת לציצית]]
| חיבוריו = [[גרשון העניך ליינר#חיבוריו|ראו בהמשך]]
| אב = רבי [[יעקב ליינר]]
| אם = חוה
| בת זוג = הדסה
| צאצאים = רבי [[מרדכי יוסף אלעזר ליינר]]
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = אדמו"ר [[חסידות איזביצה ראדזין]]
| למניין = 3
| התחלת כהונה = [[1878]]
| סיום כהונה = [[1890]]
| הקודם בתפקיד = רבי [[יעקב ליינר]]
| הבא בתפקיד = רבי [[מרדכי יוסף אלעזר ליינר]]
}}
}}
רבי '''גרשון חנוך הֶנִיך (בכתיב [[יידיש|יידי]]: העניך) ליינר''' ([[כ"א בסיוון]] [[תקצ"ט]] - [[ד' בטבת]] [[תרנ"א]]; [[1839]]–[[1890]]), היה ה[[אדמו"ר]] השלישי בשושלת אדמו"רי [[חסידות איזביצה ראדזין]], רבה של [[אוסטרוב מזובייצק]], ומחבר תורני-חסידי פורה. היה בעל אישיות סוערת, יזם את [[חידוש מצוות התכלת]]. התפרסם על שם ספרו "סדרי טהרות" ובזכות עמדות ציבוריות נוספות בלתי מקובלות שדגל בהם. מכונה גם "בעל התכלת", או על שם ספרו "סדרי טהרות", ובחסידות ראדזין ה"ארחות חיים".

==ביוגרפיה==
נולד ב[[טישובצה]] ב[[כ"א בסיוון]] [[ה'תקצ"ט]] לרבי [[יעקב ליינר]] ולחוה. מגיל צעיר התפרסם כ[[עילוי (לימוד)|עילוי]]. הוא היה מקורב לסבו, והעלה על הכתב את דברי תורתו. נשא את הדסה בת רבי יוסף גלרנטר מ[[הרובישוב]], נכדו של רבי [[צבי הירש בושקא]].

בשנת [[ה'תרכ"א]] ישב במעצר במשך כמה שבועות לאחר שנקלע לסכסוך עם ראשי הקהילה. בעשורים הראשונים לחייו, עסק בעיקר בלימוד תורה ובכתיבת ספריו שחלקם היוו חידוש בעולם הספר התורני. מלבד מאמרי החסידות החדשניים של סבו רבי [[מרדכי יוסף ליינר]] שהדפיס בשנת [[ה'תר"כ]] בספר "מי השילוח", כתב גם את ספרו "סדרי טהרות", יצירה מונומנטלית שהייתה אמורה להוות כעין תחליף ל[[תלמוד בבלי]] שלא קיים על [[סדר טהרות]].

עם פטירת אביו ב[[ט"ו באב]] [[ה'תרל"ח]] מונה כממלא מקומו באדמו"רות איזביצה-ראדזין וברבנות העיירה [[רדזין פודלסקי]]. בשנת [[ה'תר"מ]] היה מועמד לרבנות [[סקרנביץ]], אך עקב מזגו הסוער נדחה המינוי{{ביאור|לבסוף מונה לתפקיד רבי [[מאיר יחיאל הולשטוק]] מ[[חסידות אוסטרובצה|אוסטרובצה]]{{הערה|{{אוצר החכמה|זאב קופלמן|"מאורי אור"|617259|בתוך: [[קובץ תורני]] '''אספקלריא''', גליון 41, ויקהל-תשע"ו (עורך: ישראל אברהם קלאר), תשע"ו, עמ' 58||עמוד דיגיטלי=58}}.}}.}}.

ב[[פולמוס אתרוגי קורפו|פולמוס שהתעורר על אתרוגי קורפו]] היה מהרבנים היחידים שתמכו באתרוגי קורפו, עקב חששו שאתרוגי [[ארץ ישראל]] שלא הייתה להם מסורת מספיקה הם [[אתרוג מורכב|מורכבים]]{{הערה|{{אוצר החכמה||"בענין אתרוגי קורפו"|625583|בתוך: [[קובץ תורני]] '''[[ישורון (מאסף תורני)|ישורון]]''', קובץ א', ירושלים תשנ"ו, עמ' ל"ז||עמוד דיגיטלי=46}}.}}. הוא סחר באתרוגי קורפו, וחסידי ראדזין הידרו לברך על אתרוגים אלו דווקא{{הערה|{{אוצר החכמה|[[צבי הירש מאסליאנסקי]]|'''כתבי מאסליאנסקי''', חלק ג'|148936|ניו יורק תרפ"ט, עמ' 87||עמוד דיגיטלי=88}}.}}. בשנת [[ה'תרל"ה]] אף נסע ל[[קובנא]] בכדי להיפגש עם רבי [[יצחק אלחנן ספקטור]] שהטיל את האיסור על אתרוגים אלו ולשכנעו לחזור בו מהאיסור, אך לא הצליח בכך{{הערה|שם=קרלינסקי}}. בעקבות עמדתו זו נעכרו יחסיו עם רבי [[חיים אלעזר וקס]] שהוביל את התמיכה באתרוגי ארץ ישראל, רבי גרשון חנוך תקף אותו בחריפות, והמחלוקת ביניהם גלשה אף לפסים אישיים{{הערה|{{היברובוקס||"מודעה"|22109|בתוך: '''סוד ישרים''' על התורה, ירושלים תשס"ב, עמ' שנ"ח|עמוד דיגיטלי=358}}.}}{{הערה|{{אוצר החכמה|ישראל דוד בית-הלוי|'''תולדות רבי חיים אלעזר וואקס'''|26033|תל אביב תש"י, עמ' 28||עמוד דיגיטלי=27}}.}}. <!-- גם כשפרסם את הצעתו להציב דלתות סגורות בתיבות בשערי כל עיר וכך תיחשב כל העיר כחצר אחת לצורך [[טלטול ברשות הרבים]] חלק עליו רבי חיים אלעזר וקס, מחלוקת שגלשה אף לפסים אישיים. -->

בשנת [[תרמ"ז]] נבחר לכהן כרבה של [[אוסטרוב מזובייצקה]]. בחירתו הייתה מעין פשרה בין ה[[חסידים]] ל[[ההתנגדות לחסידות|מתנגדים]] בעיר, והוא הצליח להסתדר עם שני הזרמים. אך לאחר תקופה לא ארוכה עזב את הרבנות, כנראה מפני שעסק בחיפוש אחר התכלת. בתקופה זו עסק בעיקר בחידוש מצוות התכלת, ועורר עליו מתנגדים רבים. מלבד מחלוקתו עם רבי חיים אלעזר וקס נקלע ליריבות גם עם [[חסידי גור]] שראוהו כמחדש הריב הישן בין [[חסידות קוצק]] לאיזביצה. עמדותיו הקיצוניות הקימו עליו שונאים מחוגי החסידים וגם מחוגי ההשכלה. בשנת [[תרמ"ג]] נפתחה נגדו [[חקירה פלילית]] עליה טען שהיא כתוצאה מהלשנות של "מתחסדים ומתפרצים"{{ביאור|החקירה נסגרה ב[[אדר]] [[תרמ"ד]] לאחר זיכויו של רבי גרשון חנוך.}}.

נפטר ברדזין ב[[ד' בטבת]] [[ה'תרנ"א]] ונקבר בבית העלמין היהודי המקומי. את מקומו מילא בנו יחידו, רבי [[מרדכי יוסף אלעזר ליינר]]{{ביאור|לפי [[יהודה דוד אייזנשטיין]] ה[[מתאגרף]] [[בני לאונרד]] היה נכדו{{הערה|{{אוצר החכמה|יהודה דוד אייזנשטיין|'''אוצר זכרונותי'''|106438|ניו יורק תר"צ, עמ' 166||עמוד דיגיטלי=166}}.}} העובדה הוכחשה על ידי בן דודו רבי [[ירוחם ליינר]]{{הערה|רבי ירוחם ליינר, '''תפארת ירוחם''', עמ' תרל"ט.}}.}}. אחיו רבי אברהם יהושע השיל ליינר החל להנהיג עדה גם הוא בעיר [[חלם]].

חסידו ותלמידו המובהק היה רבי [[משה אליהו הלפרין]]. בין תלמידיו היה גם רבי מנחם מנדל נייא מ[[צויזמיר]] רבו של הרב [[הנזיר]]{{הערה|{{אוצר החכמה|הילה וולברשטיין, [[שמחה רז]]|'''הרב הנזיר - איש כי יפליא'''|606082|ישראל תשע"ז, עמ' 189||עמוד דיגיטלי=188}}.}}.

==אישיותו==
[[קובץ:מרשם רפואי שכתב רבי גרשון חנוך ליינר.png|ממוזער|מרשם רפואי בכתב ידו של רבי גרשון חנוך מראדזין]]
רבי גרשון חנוך נודע כ[[גאון]] ובקי בתורה, תכונות שניכרו בספרים שהוציא לאור. הוא היה בעל אישיות סוערת, והתפלמס עם רבים מגדולי דורו. כך הוא נהג לצאת למסעותיו כשהוא חמוש ב[[אקדח]]{{ביאור|לפי המסופר לא נמנע גם מלהשתמש בו. בעת שנפטר אביו ברוטניצה שבליטא, סירבו תושבי הכפר לאפשר לו להעבירו לקבורה ב[[דרוזגניק]] הסמוכה, והוא איים עליהם באקדחו. אגדה נוספת היא על חסיד שעקב אחריו ואוים על ידו ב[[סכין שחיטה]]{{הערה|{{אוצר החכמה|[[יהודה אריה לייב לוין]]|'''האדמורים מאיזביצה'''|106101|בני ברק, עמ' 78||עמוד דיגיטלי=73}}.}}.}}. על ביקורו ברומא סופרה האגדה כי ביקר גם במרתפי [[קריית הוותיקן]] בהם ראה את כמה מ[[כלי המקדש]] ובהם שלושה סוגים של [[ציץ הזהב]] שכל אחד מהם תואם לשיטה אחרת בדברי [[חז"ל]]{{הערה|{{אוצר החכמה|[[אהרן מרקוס]]|'''החסידות'''|83878|תל אביב תשי"ד, עמ' 244||עמוד דיגיטלי=243}}.}}{{ביאור|אגדה זו הופרכה בין היתר על ידי רבי [[מנחם מנדל כשר]] בספרו{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי מנחם מנדל כשר|'''[[תורה שלמה (ספר)|תורה שלמה]]''', כרך כ"ג ויקהל - פקודי, מילואים אות ט"ז|149318|ירושלים תרפ"ז-תשנ"ב, עמ' 183 בהערה||עמוד דיגיטלי=188}}.}}.}}. לפי אחד מתלמידיו אף שקל לעשות [[פרה אדומה]]{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי שלום יחזקאל שרגא רובין|'''פנת יקרת - טאמאשוב לובעלסקי'''|166836|ניו יורק תשכ"ח, עמ' 109||עמוד דיגיטלי=109}}.}}.

רבי גרשון חנוך היה [[אוטודידקט]]; מפאת עיסוקו בחיפוש אחר התכלת, ולצורך מסעותיו הרבים למד [[לטינית]] מתוך ספרי לימוד, וכך רכש ידע גם ב[[רפואה]]{{הערה|{{אוצר החכמה|[[דוד מרגלית]]|'''חכמי ישראל כרופאים'''|156233|ירושלים תשכ"ב, עמ' 206||עמוד דיגיטלי=204}}.}}, והיה כותב [[מרשם (רפואה)|מרשמים]] לחסידיו{{הערה|{{אוצר החכמה|חיים שמחה ליינר|'''דרכי חיים'''|13604|ורשה תרס"ח, עמ' 8||עמוד דיגיטלי=7}}.}}. על סמך הידע שלו ברפואה טען כי [[מחלת הסרטן]] היא [[נגע הצרעת|נגע]] ה"שאת" המוזכר בתורה, בשל כך אסר על חסידיו לבצע [[ניתוח]]ים להסרת גידולים במקומות שאינם מוגדרים כ"בית הסתרים", בנימוק שמכיוון שיש איסור [[לא תעשה]] להסיר את נגע הצרעת, סימן שהניתוח אינו יכול להועיל לריפוי המחלה, מלבד ב[[בית הסתרים]] בה הותר להסיר{{הערה|{{אוצר החכמה|חיים שמחה ליינר|'''דור ישרים'''|13605|בילגורי תרפ"ה, עמ' ע"ד||עמוד דיגיטלי=74}}.}}. גם ב[[מוזיקה]] רכש ידע{{הערה|{{אוצר החכמה|[[מאיר שמעון גשורי]]|"בית איז'ביצה ורדזין"|151706|בתוך: [[ספר קהילה]] '''רדזין''', תל אביב תשי"ח, עמ' 110–107||עמוד דיגיטלי=100}}.}}.

על אף השכלתו הכללית, באופיו ובהשקפתו היה רבי גרשון חנוך קנאי. הוא סילק מחצרו חסידים שלימדו את בניהם שפות זרות, או כאלו שעברו על תקנות אחרות שתיקן, כדוגמת האיסור שהטיל על העסקת משרתות נכריות בבית חסידיו; איסור מוחלט לפנות ל[[ערכאות של גויים]]; ובתקופה הראשונה להנהגתו אף דרש מחסידיו שיבואו לבקר בחצרו לפחות פעמיים בשנה.

היו שהצביעו על הרעיונות המשיחיים שהתגלו בפעולות כמו חידוש התכלת, כנטייה של רבי גרשון חנוך ל[[ציונות]]; כך סופר על קשר קרוב שהיה לו עם רבי [[שמואל מוהליבר]] מראשי תנועת [[חיבת ציון]] שפעלה בימיו, וזאת למרות שנחשב כמתנגד לרעיונות אלו. [[שלמה זלמן שרגאי]] שהיה מחסידי ראדזין טען כי רגח"ה התבטא בשבחו של [[הרצל]]{{ביאור|שמועה זו מופרכת או מבולבלת, מכיוון שהרצל פתח בפעילות ציונית רק אחרי פטירתו של רגח"ה.}} וסיפר כי בנו רבי מרדכי יוסף אלעזר הסביר את התנגדות אביו לציונות כחשש מפני כישלונה ואכזבה המונית מפניה, מכיוון שזוהי תנועה של גאולה גשמית ולא גאולה רוחנית{{הערה|{{אוצר החכמה|[[שלמה זלמן שרגאי]]|למאמר החסידות וציון|16169|בתוך: [[כתב עת]] '''סיני''', גליון נ"ה, ירושלים תרצ"ז - תשס"א, עמ' קי"ב||עמוד דיגיטלי=116}}.}}.

==סדרי טהרות==
{{ערך מורחב|סדרי טהרות}}
[[קובץ:סדרי טהרות.png|ממוזער|ספר סדרי טהרות]]
בשנת [[ה'תרל"ג]] החל רבי גרשון חנוך להוציא לאור את הספר "סדרי טהרות", כחיקוי של [[תלמוד בבלי]] על משניות [[סדר טהרות]]. הספר מכיל ליקוט של מאמרי חז"ל מכל הספרות החז"לית.
במרכז העמוד קבע המחבר את הליקוט, ובשוליים הדפיס פירוש קצר ופירוש ארוך בדומה ל[[פירוש רש"י לתלמוד|פירושי רש"י]] ו[[תוספות]]. בצדי העמוד אף הוסיף ציונים ומראי מקומות למקומות אחרים בתלמוד ולהלכות ברמב"ם בדומה ל[[עין משפט נר מצווה]] ו[[מסורת הש"ס]]. בהקדמתו כתב המחבר כי שם דגש על ביאור מילים נדירות שמופיעות בסדר טהרות ורובן ב[[יוונית]] וב[[לטינית]]. המחבר השתדל לבאר לפי רש"י.

הכרך הראשון שיצא לאור היה על [[מסכת כלים]], ובפתח הספר כתב המחבר מבוא הכולל שבעה שערים בדיני [[טומאה וטהרה]]. הספר זכה ל[[הסכמה|הסכמות]] מרבנים חשובים באירופה. בתוכניתו של המחבר היה להדפיס את חיבורו של רבי [[שלמה סיריליאו]] על [[מסכת עדויות]] בתבנית גמרא, מ[[כתב יד (מקור)|כתב היד]], כדי להראות שיש תקדים לספרו, אך לבסוף לא יצא הדבר אל הפועל{{הערה|כתב היד הודפס בשנת תשע"ד על ידי הרב [[בצלאל דבליצקי]] ב[[הוצאה לאור|הוצאת]] [[מכון אהבת שלום]], ראו: {{אוצר החכמה||תלמוד מסכת עדיות למהר"ש סיריליאו|186731|||עמוד דיגיטלי=1}}.}} (אם כי מדבריו מצוטטים בסדרי טהרות).

עם צאת הספר לאור, הוא עורר פולמוס נרחב בקרב רבנים ב[[ליטא]] עקב היותו מסודר בצורת דף התלמוד, מה שעלול ליצור רושם של תלמוד חדש. סיבה נוספת ומשמעותית להתנגדות הייתה השיטתיות שבה השיג המחבר בספרו על [[הגהות הגר"א]], שלדעתו אינן מוכרחות, אותה ראו רבני ליטא שנמנו על תלמידי תלמידיו או מעריציו של הגר"א כפגיעה{{הערה|{{אוצר החכמה|[[דב אליאך]]|'''הגאון''', חלק ג'|638823|ירושלים תשס"ו, עמ' 1315–1314||עמוד דיגיטלי=442}}.}}.

ב[[ב' בניסן]] [[ה'תרל"ה]], פורסמה ב[[כתב עת|כתב העת]] [[הלבנון]], "אזהרה" מטעם דייני [[ווילנא]] – רבי [[בצלאל הכהן]] ראש דייני [[וילנה]] יחד עם הדיין רבי [[יוסף סקוביץ]] וה[[דרשן|מגיד מישרים]] רבי יצחק אליהו לנדא, ובה ביקורת חריפה על הספר. בהמשך אותו קיץ, פורסמה אזהרה שנייה, בה נאסרה ההדפסה גם על המדפיסים וכל המסייעים, וכן על המחבר עצמו, ובשנה שאחריה – שנת תרל"ז, יצא לאור בווילנא קונטרס פולמוסי בשם "דברי מילואים", ובו הודפסו מכתביהם של כמה מגדולי הרבנים בליטא שביקרו את החיבור החדש (בהם רבי [[יוסף רייזין]], ורבי [[גרשון תנחום ממינסק]], וכן רבי [[יום טוב ליפמן הלפרין (ביאליסטוק)|רבי יום טוב ליפמן הלפרין]] שמכתבו נגד הספר אבד ולא התפרסם{{הערה|{{אוצר החכמה|[[ראובן דב דסלר]]|'''שנות דור ודור''', חלק א'|50453|ירושלים תש"ס, עמ' מ"ט ואילך||עמוד דיגיטלי=66}}.}}), ובסופו הודפס מאמר ביקורת חריף המטיל ספק אף בייחוסו של המחבר אותו פירט בראש הספר, בטענה שאינו תואם את העובדות.

כהגנה על הספר כתבו שנים ממקורביו של רגח"ה תגובה שפורסמה בעיתון [[המגיד]] בחודש [[אב]] תרל"ה. במכתב נטען כי הקנאה היא המדברת מתוך גרונם של המתנגדים אל הספר, והובאו מספר עדויות על ספרים שחוברו בסגנון זה{{הערה|{{אוצר החכמה|[[הלל נח מגיד שטיינשניידר]]|'''עיר ווילנא'''|200219|וילנה תר"ס, עמ' 61 הערה 8||עמוד דיגיטלי=72}}.}}{{הערה|בן אחיו רבי [[ירוחם ליינר]], הקדיש חלק גדול ממאמרו על הגר"א להגנה על השגותיו של דודו על הגהות הגר"א. ראו: {{אוצר החכמה|רבי ירוחם ליינר|הגר"א ז"ל איש הנגלה והנסתר|51461|בתוך: '''[[תלפיות (רבעון)|תלפיות]]''' שנה ד' חוברת א-ב, ניוק יורק תש"ט, עמ' 183–180||עמוד דיגיטלי=184}}.}}.

בשנים הקרובות יצאו לאור שני ספרים על מנת לדחות את השגות ה'סדרי טהרות': "ספר הדעת" מאת רבי סנדר פאלייר ממזריטש שיצא לאור בוורשה{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי סנדר פוליר|'''ספר הדעת'''|104819|ורשה תרל"ז||עמוד דיגיטלי=1}}.}}, וספר "בית יעקב" על מסכת כלים, מאת רבי ברוך ברודא שיצא לאור בירושלים בשנת תרמ"ד, ובהקדמתו תקף המחבר את רגח"ה ואת ספרו במילים קשות ביותר{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי ברוך ברודא|'''בית יעקב'''|104361|ירושלים תרמ"ד||עמוד דיגיטלי=4}}.}}.

בעקבות הביקורת ועל פי עצת רבי [[יוסף דב הלוי סולובייצ'יק (בית הלוי)|יוסף דב הלוי סולובייצ'יק]] הוחלט להוסיף בחלק השני על [[מסכת אהלות]] שהודפס בשנת [[ה'תרס"ג]] על ידי בן המחבר, בכותרת כל עמוד כי אין מדובר בתלמוד חדש אלא בליקוט בלבד, על חלק זה קיבל את הסכמתם של רבי [[יצחק אלחנן ספקטור]] ורבי [[ישראל יהושע מקוטנא]]{{הערה|שם=קרלינסקי|{{אוצר החכמה|רבי [[חיים קרלינסקי]]|"במטרופולין של החסידות"|16395|בתוך: [[כתב עת]] '''הדרום''', קובץ מ"א, ניו יורק תשל"ה, עמ' 117–106||עמוד דיגיטלי=106}}.}}, ורבנים נוספים. כתבי היד על שאר המסכתות של סדר טהרות נותרו בכתב יד ואבדו בשנת [[1937]]–[[1938]].

היחס לספר עצמו לא הושפע לאורך זמן מההתנגדות החריפה בעת פרסומו, ורבנים חשובים בדור שאחריו, כמו רבי [[מלכיאל צבי טננבוים]], רבי [[חיים עוזר גרודזנסקי]]{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי [[חיים עוזר גרודזנסקי]]|'''אחיעזר''' <מהדורה חדשה>, חלק ג', סי' ס"ז, אות ד'|174575|ירושלים תשנ"ב, עמ' קע"א||עמוד דיגיטלי=178}}.}}, רבי [[אברהם יצחק הכהן קוק]]{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי [[אברהם יצחק הכהן קוק]]|'''דעת כהן''', סי' רט"ו|102782|ירושלים תש"ב, עמ' ת"ד||עמוד דיגיטלי=410}}, ו{{אוצר החכמה||'''משפט כהן''', סי' קכ"ד|101058|ירושלים תרצ"ז, עמ' רע"ה||עמוד דיגיטלי=291}}.}} ציטטו אותו בספריהם.

== חידוש מצוות התכלת ==
{{הפניה לערך מורחב|חידוש מצוות התכלת}}
[[קובץ:Cuttlefish @ Oceanário de Lisboa.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[דיונון הרוקחים]]]]
צביעת ה[[מצוות תכלת|תכלת]] הלכה והתמעטה בעקבות [[חורבן הבית]] השני, ועם גלותם של רוב היהודים מארץ ישראל והתיישבותם ב[[אירופה]] וב[[צפון אפריקה]], במקביל להתייקרות הצבע, ובימי ה[[גאונים]], פסקה המסורת על הדג ממנו הופק צבע התכלת, כליל.

בשנת [[ה'תרמ"ז]] החל רבי גרשון חנוך להפיץ את שיטתו לחידוש המצוה; הוא פרסם שלושה ספרים: "שפוני טמוני חול", "פתיל תכלת", ו"עין התכלת" העוסקים במצוה זו מכל ההיבטים, ובהם ביאר את החיוב במצוה ואת הזיהוי של דג החילזון בימיו שממנו הפיקו את התכלת ב[[העת העתיקה בארץ ישראל|עת העתיקה]].

רבי גרשון חנוך אימץ את דעתם של כמה חוקרים בני תקופתו שזיהו את החילזון עם [[דיונון הרוקחים]] (Common Cuttlefish). בהם: [[לודוויג לוויזון]] בספרו "זואולוגיה של תלמוד", [[חנוך קאהוט]] בספרו "[[ערוך השלם]]", ומיכאליס (Michaelis) ב"לקסיקון העברי". וזאת על פי תיאור החילזון על ידי ה[[רמב"ם]] בהלכות [[ציצית]]: "ודמו שחור כדיו"{{הערה|[[s:רמב"ם הלכות ציצית ב ב|משנה תורה, רמב"ם הלכות ציצית ב ב]].}}. בין כתיבת הספר הראשון לשני הוא נסע למוזיאון הימי ב[[נאפולי]] שב[[איטליה]] לראות את הדיונון כשהוא בחיים, ושם הצליח לאתר [[כימאי]] שהצליח להפיק צבע מהדיונון. ובשנת [[ה'תרמ"ח]] ([[1888]]) החל בייצור פתילי התכלת מההפרשה השחורה של הדיונון. לדברי רבי גרשון חנוך, 12,000 איש בפולין החלו להטיל תכלת בציציותיהם בעקבות גילויו.

ההכרזה על "גילוי התכלת מחדש" עוררה פולמוס נרחב, ובמהלכו נכתבו כמה ספרים להפרכת הטענות לחידוש התכלת, בהם: "ביטול הראשון למאמר" שחובר על ידי הרב יוסף אליעזר מראדזין, "תכלת מאי אלישה" שחובר בידי הרב מרדכי בוכהלטר, "פתיל תכלת" שחובר על ידי הרב [[הלל משה מעשל גלבשטיין]]. תשובות הלכתיות בעניין התכלת נכתבו ב[[שו"ת]] "ישועות מלכו" לרבי [[ישראל יהושע מקוטנא]], ועוד. גם רבי [[יוסף דב הלוי סולובייצ'יק (בית הלוי)|יוסף דב הלוי סולובייצ'יק]] שהיה מיודד עם רבי גרשון חנוך התנגד לחידוש זה, ואמר כי תחילה יש לברר האם אכן השימוש בתכלת פסק מפני שלא היה בנמצא ולא עקב סיבות אחרות שעלולות להיות תקפות עדיין{{הערה|{{אוצר החכמה||'''עין התכלת'''|12214|ורשה תרנ"ב, עמ' 13||עמוד דיגיטלי=19}}.}}. במיוחד תקף אותו בחריפות רבי [[הלל משה מעשל גלבשטיין]] – מחסידי קוצק בירושלים, שלחם בתוקף בכל מי שלבש את התכלת. כמה מחסידיו של רבי גרשון חנוך יצאו בספרים ומאמרים משלהם להגן על שיטתו, היו שטענו שההתנגדות לגילויו נובעת ממניעים פוליטיים ומצרות עין{{הערה|{{אוצר החכמה|[[אברהם שמואל הרשברג]]|'''חיי התרבות בישראל'''|15143|ורשה תרפ"ד, עמ' רע"ה||עמוד דיגיטלי=285}}.}}{{הערה|{{אוצר החכמה|רבי דוב בר טורש|'''מאזני צדק'''|103350|ורשה תרנ"ה, עמ' 45–45||עמוד דיגיטלי=57}}.}}. תמיכה לעמדתו של רבי גרשון חנוך הביע חוקר המדרש [[אברהם עפשטיין]] במאמרו "החלזון והתכלת" שהתפרסם בירחון "[[בית תלמוד]]". בהסתמך על מידע ביולוגי שגוי, טען עפשטיין לאמיתות זיהוי הדיונון כמקור לצבע התכלת.

בפועל, השימוש בפתילים אלו לא התפשט בציבור הרחב, והצטמצם בעיקר בקרב חסידיו, שנרדפו בפולין בשל כך{{הערה|{{אוצר החכמה|משה מאיר ישר|'''דאס לעבען און שאפען פון חפץ חיים'''|618449|חלק ב', ניו יורק תש"ז, עמ' 792||עמוד דיגיטלי=200}}.}} וחלק מ[[חסידות ברסלב|חסידי ברסלב]]. אם כי היו מעט רבנים כמו רבי [[שלום מרדכי שבדרון]], ורבי [[עקיבה יוסף שלזינגר]] שהטילו תכלת בציציותיהם.

בשנת [[תרע"ג]], בעת לימודיו ב[[אוניברסיטת לונדון]], ערך הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] ב[[תזה|עבודת הדוקטור]] שלו מחקר בנושא התכלת והארגמן, במחקרו נדחתה השערת הדיונון. בעקבות עיסוקו בנושא זה, ערך הרב הרצוג התכתבות עם חצרו של רבי [[מרדכי יוסף אלעזר ליינר]] בנו של רבי גרשון חנוך, משם קיבל את מתכון הצביעה (שלימים שימש לשחזור ייצור התכלת הרדזינאית שאבד ב[[השואה|שואה]]) ואת הפתילים הצבועים עצמם. בדיקות של פתילים אלו בשתי מעבדות כימיות (האחת ב[[דרמשטט]] שב[[גרמניה]] בניהולו של פרופ' פרידלנדר, והשנייה ב[[בית גובלן]] {{אנ|Gobelins Manufactory}} שב[[פריז]]) העלו שהצבע המופק מהדיונון אינו הצבע הטבעי שבהפרשותיו, אלא "[[כחול פרוסי]]", צבע סינתטי הניתן להפקה ממגוון מקורות אחרים. הבדיקות שנערכו על ידי ה[[כימאי]] ד"ר [[סידני אדלשטיין]], שנים רבות לאחר מכן (ב-[[1964]] וב-[[1972]]), הגיעו שוב לאותה המסקנה{{הערה|יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1914), [http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b07170680024756/File/0b071706806e0ed3 חקר הארגמן (התכלת) השמי (Semitic Prophylogy) - עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק], [[ארכיון המדינה]]}}. בעקבות זאת הציע הרב הרצוג חילזון אחר, הנקרא Janthina או [[סגולית (רכיכה)|סגולית]] בעברית של ימינו {{אנ|Janthina}}.

עם פרוץ [[השואה]] והכחדת רוב חסידות ראדזין בפולין, פסקה המסורת של צביעת התכלת באופן שחידש רבי גרשון חנוך ועברה מפה לאוזן במשך השנים. בשנים שלאחר קום [[מדינת ישראל]] נעשו מאמצים רבים על ידי השרידים מ[[חסידות איזביצה ראדזין|חסידי ראדזין]], לשחזר ולחדש את ייצור התכלת. מהבולטים במאמץ זה היה [[שלמה זלמן שרגאי]] מחסידי ראדזין, שאף כתב מאמרים וספרים על חסידות ראדזין בכלל ועל חידוש התכלת שלה בפרט. בתהליך הצביעה החדש לא הוכנסו כלל חומרים כימיים לתרכובת מה שהפריך את הטענה שהצבע מופק מחומרים כימיים ולא מהדיונון{{הערה|{{אוצר החכמה||הודעה מאת חסידי ראדזין על חידוש התכלת (פורסמה בעיתון [[הצופה]])|151923|בתוך: [[קובץ תורני]] '''[[המאור (ברוקלין)|המאור]]''', שנה ד' חוברת ה' <לא>, ניו יורק תשי"ג, עמ' 28||עמוד דיגיטלי=28}}.}}. כיום פתילי "התכלת הרדזינאית" מיוצרים על ידי הרב יצחק אנגלרד בנו של ה[[אדמו"ר]] הקודם מ[[חסידות ראדזין|ראדזין]], רבי [[אברהם ישכר אנגלרד]]), בבני ברק.
רבים מרבני ומנהיגי [[חסידות ברסלב]] בדור הקודם תמכו בלבישת פתיל התכלת המיוצר מהדיונון, בטענה כי רבי [[אברהם חזן (ברסלב)|אברהם חזן]] תמך בתכלת{{הערה|1=[http://olambreslev.com/faq/300 תשובה לשאלה] באתר עולם הברסלב.}}; הרב [[שמואל שפירא (ברסלב)|שמואל שפירא]], הרב [[אליהו חיים רוזין]], והרב [[בנימין זאב חשין]]{{הערה|אם כי לפי חסידי ברסלב, הרב [[לוי יצחק בנדר]], מנהיג ברסלב בדור הקודם, לא לבש תכלת בארץ אלא רק ב[[אומן]], מכיוון שלא היה בטוח באמיתות התכלת ההיא.}}.

==הגותו וספריו==
מגיל צעיר עסק רבי גרשון חנוך בכתיבה תורנית, והוא חיבר עשרות ספרים; בגיל 20 הוציא לאור את ספר [[מי השלוח]], ובו תורותיו של סבו רבי [[מרדכי יוסף ליינר|רבי מרדכי יוסף מאיזביצה]] בתוספת הערותיו. הספר בו הוצגו לראשונה עיקרי תורתה ה[[דטרמיניזם|דטרמיניסטית]] של חסידות איז'ביצה כפי שניסח אותם רבי גרשון חנוך, היה שנוי במחלוקת ונחשב לייחודי בספרות החסידית. ויש שהצביעו על אי שביעות רצון כלפי הספר גם מצד תלמידיו הגדולים של רבי מרדכי יוסף – רבי [[צדוק הכהן מלובלין]] ורבי [[יהודה לייב איגר]], כנראה עקב הניסוח הקיצוני מדי לרעיונותיו של רבי מרדכי יוסף.

מקובל לראות את רבי גרשון חנוך כממשיכו של סבו רבי מרדכי יוסף, עקב הדמיון בין אישיותם הסוערת של השניים ובניגוד לדמותו השקטה יותר של האב רבי יעקב, ועקב החשיבות המכריעה שייחס לסבו והמקום המרכזי שדמות הסב תפסה בעולמו. אך יש חוקרים הטוענים להבדל משמעותי בין השניים בגישתם אל הלומד: לעומת סבו שלא העלה את תורתו על הכתב בכוונה תחילה, כחלק מ[[חסידות פשיסחא|השיטה הפשיסחאית]] לפיה על החסיד לחקור ולדרוש לבד, קירב רבי גרשון חנוך את שיטתו החסידית אל החסיד בניסיון להובילו אל האמונה הרצויה. שמעון פוגל מצביע גם על זהות תודעתית עמוקה בינו ל[[רמב"ם]] בעקבות ניסיונו להוכיח על סימנים של [[תורת הקבלה]] ב[[מורה נבוכים]] על אף השוני הקיצוני בין עולמו הקבלי של רבי גרשון חנוך לרמב"ם. מכך, לדבריו, נובע חלק גדול מהתעוזה שמאפיינת את רבי גרשון חנוך בפעולות כמו חידוש התכלת, או חיבור ה"סדרי טהרות"{{הערה|{{JSTOR|שמעון פוגל|פעילותו הספרותית של ר' גרשון חנוך העניך ליינר מראדזין|24235209|'''[[דעת (כתב עת)|דעת]]''' 68–69|תש"ע, 2010, עמ' 149–185}}.}}.

אף שהיה ראשון הכותבים של תורת איז'ביצה, עסק רוב ימיו בכתיבה הלכתית-תלמודית. הוא כתב את ספרו "סדרי טהרות" על כל סדר טהרות, אלא שרק שתי מסכתות הודפסו. בשנת [[תרמ"ז]] פתח במערכה לחידוש מצות התכלת, ופרסם על כך שלושה ספרים. הוא לא נמנע גם מכתיבת תשובות הלכתיות, וניסה להוביל גם פתרון הלכתי בדיני [[עירוב]] בערי פולין. בכתיבתו התלמודית התבטא לעיתים רבות באופן חריף, הוא לא נרתע מלתקוף בחריפות רבנים חשובים ביותר שלא הסכימו עם דעתו בנושא התכלת והתחמקו מדיון עמו. כך גם לא נמנע מלהשיג על הגהותיו של [[הגר"א מווילנא]] בספרו "סדרי טהרות". בדומה לכך לא התחשב במעמדם של אדמו"רים ורבנים בדורו בנושאים רבים, כמו [[אתרוגי קורפו]], עירובין, ושאלות פוליטיות, ולעיתים אף לעג להם. מאפיינים אלו גרמו לאיבה כלפיו מצד רבים, ולסכסוכים עם רבנים ואדמו"רים.

בהגות החסידית, כתב את "ההקדמה והפתיחה" חיבור קצר על יסודות החסידות, שהודפס כהקדמה לספרו של אביו "בית יעקב", אך למעשה מדובר בספר נפרד. בהקדמה הוא פורש את משנתו ואת עיקרי החסידות כפי שנראו בעיניו. מאפיינים בולטים בחיבור הם הראייה שלו את סבו רבי מרדכי יוסף כהמשך ישיר של ה[[בעל שם טוב]] ותלמידיו מבלי להתייחס לדורות שאחריהם, ובהם רבותיו של רבי מרדכי יוסף, המקום הבולט שהעניק ל[[תורת הסוד]] כתורה עצמאית, וטענתו כי בידי הרמב"ם היו מסורות קבליות. ספר זה הודפס גם כספר נפרד מאוחר יותר על ידי בן אחיו רבי [[ירוחם ליינר]] בתוספת הערותיו.

מלבד ההקדמה והפתיחה כתב גם את ספר "ארחות חיים" – פירוש חסידי ל[[צוואת רבי אליעזר הגדול]] ול"עשרת הנהגותיו של [[רב (אמורא)|רב]]", לספר כתב הקדמה בה הוא פורש את השקפתו החינוכית כתשובה למגמות ה[[מודרניות|מודרנה]] והחילון שהתפשטו בפולין בתקופה זו. בהקדמה הוא כותב בסגנון קנאי למדי, על התבדלות מהרשעים, זהירות בחינוך הבנות, והתרחקות ממותרות. רבי גרשון חנוך כתב גם ביאור ל-300 הלכות התלויות ב"מגדל הפורח באויר", אך הפירוש לא הודפס לבסוף.

רבי גרשון חנוך גם כתב ספר פרשנות חסידי ל[[ספר הזוהר]] – "תפארת החנוכי". סגנון זה של פרשנות לזוהר, ולא ככתיבה חסידית רגילה על פרשיות התורה, לא הייתה מקובלת לאדמו"ר חסידי בתקופתו. כתבי החסידות שלו יצאו לאור אחרי פטירתו בשם "סוד ישרים", מאמרי חסידות ארוכים בסגנון איז'ביצאי, על המועדים. ובשנת תשל"א יצא לאור לראשונה גם על התורה.

;ספרים שכתב
*'''סוד ישרים''', מאמרי חסידות על המועדים – ארבעה חלקים, ורשה תרס"ב – תרס"ח. בשנת תשל"א הודפס לראשונה מכתב יד גם "סוד ישרים" על התורה בירושלים.
*'''תפארת החנוכי''', פירוש בדרך חסידות איז'ביצה לספר הזוהר לפי הפרשיות, הודפס בוורשה שנת תר"ס.
*'''דלתות שער העיר''', הצעה לפתרון בעיית ה[[טלטול ברשות הרבים]] על ידי הצבת דלתות סגורות בתיבות, בשערי כל עיר שתיחשב ל[[רשות היחיד]], ורשה תרנ"ב.
*'''סדרי טהרות''', ליקוט מאמרי [[חז"ל]] על [[סדר טהרות]], חלק ראשון הודפס ב[[יוזפוב]] תרל"ג, וחלק שני ב[[פיוטרקוב]] שנת תרס"ג.
*'''שפוני טמוני חול''', בירור סימני החילזון, מקום גידולו, ומראה התכלת, הודפס בוורשה תרמ"ז.
*'''פתיל תכלת''', בדיני צביעת התכלת, זיהויו ומעלתו, ודיני הקשירה, הודפס בלובלין תרס"ד.
*'''עין התכלת''', ספר פולמוסי שבו הרחיב את הדברים שהתבארו בספרי התכלת הקודמים, הודפס בוורשה תרנ"ב.
*'''ארחות חיים''' ו'''עשר מילין דחסידותא''', על [[צוואת רבי אליעזר הגדול]] וההנהגות שנהג בהם [[רב (אמורא)|רב]], ספר זה חיבר בימי [[בין המצרים]] של שנת [[ה'תרמ"ג]] בעת שהתנהלה נגדו [[חקירה פלילית]] ממנה בסופו של דבר זוכה. הוא כתב את הספר בתוך 12 יום בלבד, אך מכיוון שרצה להדפיס קודם את ספרי אביו, הודפס הספר רק בשנת תרנ"א זמן קצר לפני פטירתו, ונחשב בעיני החסידים כצוואתו. בחסידות ראדזין אף מכונה ה"ארחות חיים" על שם ספר זה.
;ליקוטים וספרים נוספים
*'''חידושי החנוכי''', ליקוטים מתורתו על הש"ס, שני חלקים. הודפס על ידי חסידי ראדזין בבני ברק בשנת תשנ"ג.
*'''שלוש תשובות''', שלוש תשובות הלכתיות. הודפס בירושלים תשל"ג, על ידי הרב [[שלום חיים פרוש]].
*'''ההקדמה והפתיחה''', הודפס בניו יורק תש"י כספר נפרד על ידי בן אחיו רבי [[ירוחם ליינר]] בתוספת הערות.
*'''שפוני טמוני חול (מפי השמועה)''', אמרות שלא הודפסו בספרים. הודפס על ידי רבי ירוחם ליינר, בניו יורק תשי"ב.

==לקריאה נוספת==
*[[ישראל אלתר גרובייס]], "רבי ואקדח בידו", בתוך: '''קולמוס''' (המוסף התורני של [[משפחה (שבועון)|משפחה]]), תשרי תשפ"ג, עמ' 21–14.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
*"[https://www.sefaria.org.il/person/Gershon%20Henoch%20Leiner%20of%20Radzin גרשון חנוך העניך ליינר]", באתר [[ספריא]]
*{{אוצר החכמה|[[יצחק אלפסי (חוקר חסידות)|יצחק אלפסי]]|"רבי גרשון חנוך ליינר מראדזין"|143451|בתוך: '''אנציקלופדיה לחסידות''', חלק א', ירושלים תשמ"ו||עמוד דיגיטלי=210}}.
*{{אוצר החכמה|ספר קהילה|'''פנת יקרת - טאמאשוב לובעלסקי'''|166836|ניו יורק תשכ"ח, עמ' 107–110||עמוד דיגיטלי=107}}.
*{{אוצר החכמה|[[משה צינוביץ]]|"הגאון האדמו"ר ר' גרשון-הניך ליינר"|147837|בתוך: '''אישים וקהילות''', תל אביב תש"ן, עמ' 113–113||עמוד דיגיטלי=108}}.
*{{אוצר החכמה|[[דוד מרגלית]]|'''חכמי ישראל כרופאים'''|156233|ירושלים תשכ"ב, עמ' 206||עמוד דיגיטלי=204}}.
*{{אוצר החכמה|[[מאיר שמעון גשורי]]|"בית איז'ביצה ורדזין"|151706|בתוך: [[ספר קהילה]] '''רדזין''', תל אביב תשי"ח, עמ' 110–107||עמוד דיגיטלי=105}}.
*{{אוצר החכמה|ישראל אברהם גרינבוים|"רבי גרשון העניך מראדזין"|159936|בתוך: '''חכמי פולין''' ירושלים תשס"ט, עמ' רצ"ג-רצ"ו||עמוד דיגיטלי=324}}.
*{{אוצר החכמה|[[משה מאיר ישר]]|"הרבנות והרבנים באוסטרוב מזוביצק"|166608|בתוך: [[ספר קהילה]] '''אוסטרוב מזוביצק''', תל אביב תש"ך, עמ' 20–19||עמוד דיגיטלי=15}}.
*{{אוצר החכמה|הרב [[יחיאל מיכל שטרן]]|רבי גרשון הניך ליינר – האדמו"ר מראדזין"|157527|בתוך: '''גדולי הדורות''', חלק ב', ירושלים תשנ"ו, עמ' 787||עמוד דיגיטלי=406}}.
*{{אוצר החכמה|רבי שמחה שלמה יונגרלעווע|'''שמחה שלמה''' (על קהלת), הקדמה לחלק א'|197589|ווארשא תרנ"ה, עמ' 8–6||עמוד דיגיטלי=8}}.
*{{אוצר החכמה|אהרן פרלוב|"הרה"ק רבי גרשון העניך מראדזין זי"ע"|166467|בתוך: '''זכרונם לברכה''', חלק א', ירושלים תש"ע, עמ' תר"ח–תרי"ב||עמוד דיגיטלי=624}}.
*{{אוצר החכמה|אברהם שטרן|'''מליצי אש''', חלק ו', אות רע"א|143144|גלנטה תר"צ - תרצ"ח, עמ' 70||עמוד דיגיטלי=142}}.
*[https://www.geni.com/people/R-Gershon-Hanoch-Leiner-1st-Admur-of-Radzyn/6000000008708500082 R' Gershon Hanoch Leiner, 1st Admur of Radzyn], באתר GENi.
;כתביו החסידיים
*{{אוצר החכמה|[[שלום חיים פרוש]]|"ספר ההקדמה והפתיחה להגה"ק רבי גרשון העניך זי"ע מראדזין"|199040|בתוך: [[כתב עת]] '''[[המחנה החרדי]]''' - 509, ירושלים תשנ"א, עמ' 12||עמוד דיגיטלי=12}}.
*{{JSTOR|שמעון פוגל|פעילותו הספרותית של ר' גרשון חנוך העניך ליינר מראדזין|24235209|'''[[דעת (כתב עת)|דעת]]''' 68–69|תש"ע, 2010, עמ' 149–185}}
;סדרי טהרות
*{{אוצר החכמה|הרב ברוך אוברלנדר|"השלמות לתלמוד"|26147|בתוך: [[קובץ תורני]] '''אור ישראל''' <מאנסי>, גליון ט"ז (שנה ד' ד'), ניו יורק תשנ"ט, עמ' קס"ו–ק"ע||עמוד דיגיטלי=163}}.
*{{אוצר החכמה|יוסף סרולוביץ|"יצירה גאונית בעין הסערה"|195432|בתוך: '''המבשר תורני''' - 0367 (מקץ), ירושלים תשע"ו, עמ' י"א-י"ג||עמוד דיגיטלי=11}}.
*{{אוצר החכמה|יעקב משה הלבני|"הסדרי טהרות מרדז'ין"|176227|בתוך: '''קולמוס''' (המוסף התורני של [[שבועון]] [[משפחה (שבועון)|משפחה]]), גליון 094, ירושלים תשע"א, עמ' 19–14||עמוד דיגיטלי=13}}.
;תכלת
*{{אוצר החכמה|[[שלמה זלמן שרגאי]]|'''מאה שנה לחידוש התכלת'''|631426|ירושלים תשמ"ט}}.
*{{אוצר החכמה|יעקב בן חנינא דוד ליינר|'''תכלת בציצית בימינו'''|12204|תל אביב תשי"ד}}.
* [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/hagiluy-2.htm תמצית מאמרו של הרב הרצוג] בכתב העת '''[[ההד]]''' בעריכת [[ר' בנימין]] ([[ה'תרע"ג]]) (הכתבה ב[[אתר דעת]])
*{{אוצר החכמה||הודעה מאת חסידי ראדזין על חידוש התכלת (פורסמה בעיתון [[הצופה]])|151923|בתוך: [[קובץ תורני]] '''[[המאור (ברוקלין)|המאור]]''', שנה ד' חוברת ה' <לא>, ניו יורק תשי"ג, עמ' 28||עמוד דיגיטלי=28}}
*{{אוצר החכמה|יקותיאל ורטנשטיין|"פתיל תכלת"|192472|בתוך: '''המבשר תורני''' - 0076 (שלח), ירושלים תש"ע, עמ' ד'||עמוד דיגיטלי=4}}.
;ספריו
*{{HebrewBooks||'''סדרי טהרות''' - כלים|20463|{{כ}}[[יוזפוב (מחוז בילגוריי)]] תרל"ג}}.
*{{HebrewBooks||'''עין התכלת'''|34404|{{כ}}ורשה תרנ"ב}}.
*{{אוצר החכמה||'''פתיל תכלת'''|12408|לובלין תרס"ד||עמוד דיגיטלי=1}}.
*{{אוצר החכמה||'''שפוני טמוני חול'''|101642|לובלין תרס"ד||עמוד דיגיטלי=1}}.
*{{HebrewBooks||'''דלתות שערי העיר'''|33510|{{כ}}וורשה תרנ"ב}}.
*{{HebrewBooks||'''סוד ישרים''' - ראש השנה ויום כיפורים|20080|{{כ}}וורשה תרס"ב}}.
*{{אוצר החכמה||'''תפארת החנוכי'''|16069|ורשה תר"ס}}.
*{{אוצר החכמה||'''שפוני טמוני חול <מפי השמועה>'''|12229|ניו יורק תשי"ב}}.
*{{אוצר החכמה||'''שלש תשובות'''|143121|ירושלים תשל"ג}}.
*{{אוצר החכמה||'''צוואת רבי אליעזר הגדול <ארחות חיים> עם פירוש עשר מלין דחסידותא'''|734|לובלין תרס"ג||עמוד דיגיטלי=1}}.
*{{אוצר החכמה||'''ההקדמה והפתיחה'''|100146|ניו יורק תש"י}}.
*{{אוצר החכמה||'''חידושי החנוכי''' - א|606021|בני ברק תשנ"ג||עמוד דיגיטלי=1}}.
==ביאורים והרחבות==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1839|מספר שנים=52}}

{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:ליינר, גרשון חנוך הניך}}
[[קטגוריה:אדמו"רי איז'ביצה-ראדזין|גרשון חנוך הניך]]
[[קטגוריה:רבנים פולנים]]
[[קטגוריה:ילידי 1839]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1890]]