הצגת המקור של הדף "הפנתאון ברומא"

{{מבנה
| שם = הפנתאון ברומא
| תמונה = [[קובץ:Rome Pantheon front.jpg|מרכז|לא ממוסגר|300px]]
| סוג = מקדש רומי
| עיר = רומא
| מדינה = איטליה
| תאריך התחלה = 118
| תאריך סיום = 128
| גובה = 43.3
| אדריכל = לא ידוע, ייתכן [[אפולודורוס מדמשק]]
| בעלים = המבנה הנוכחי הושלם על ידי הקיסר [[אדריאנוס]]
| שימוש = כנסייה, אולם קונצרטים ומאוזוליאום (נוכחי)
| מפה = {{מפת מיקום|מדינה=העיר העתיקה של רומא|שם=הפנתאון|אורך=12.4768|רוחב=41.8986|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=עיר|רוחב תצוגה=300}}
}}
'''הפנתאון''' (ב[[לטינית]]: '''Pantheum'''; ב[[איטלקית]]: '''Pantheon'''; בעברית נהוג השם היווני המקורי) הוא מבנה מתקופת [[רומא העתיקה]], הנמצא בעיר [[רומא]], בירת [[איטליה]]. מקור השם "פנתאון" במילה היוונית Πάνθεον, שפירושה "מקום סגידה לכל האלים".{{הערה|שם=John w.Stamper|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 184}} השימוש בשם בהקשר זה רווח ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]], שבה סגדו לכל האלים באופן קולקטיבי. מכאן שאוב ייעודו המשוער של המבנה, אם כי לא ידוע בדיוק לאיזו כת השתייך.{{הערה|שם= Brill’s New Pauly|, Hubert Cancik and, Helmuth Schneider, "The Pantheon in Rome", Brill’s New Pauly, Antiquity volumes, Brill Online 2015.}}

המבנה הוקם לראשונה ביוזמתו של [[מרקוס ויפסניוס אגריפה|אגריפה]], תחת שלטונו של הקיסר [[אוגוסטוס]] (27 לפנה"ס – 14 לספירה) כחלק ממתחם [[שדה מרס]]. המבנה נשרף ונהרס על ידי ברקים ואש, ונבנה מחדש בשנים 80 ו-100 לספירה.{{הערה|שם=Brill’s New Pauly}} הפנתאון הניצב כיום ברומא משויך לתקופתו של הקיסר [[אדריאנוס]], והדעה הרווחת במחקר היא שבנייתו החלה לא לפני שנת 117 וחנוכתו הייתה בין השנים 126–128.{{הערה|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, 2002 (1976), p. 13}}

בעת העתיקה, לצד תפקודו המשוער כמבנה בעל ייעוד דתי, שימש הפנתאון גם כמקום התכנסותו של [[הסנאט הרומי]].{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 201}} ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]] הוסב שימושו ל[[כנסייה]], המוכרת בשם "סנטה מריה רוטונדה" (Santa Maria Rotonda).{{הערה|שם=William Macdonald 18|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, 2002 (1976), p. 18}}

בקדמת המבנה האדריאני נמצאת מבואת כניסה המכונה "[[פרונאוס]]": [[פורטיקו]] ריבועי בעל [[גמלון|גמלונים]] הנתמכים על ידי שמונה [[הסדר הקורינתי|עמודים קורינתיים]] ומחלקים את חללו לשלוש [[ספינה (אדריכלות)|ספינות]] (nave). לפרונאוס צמודה [[רוטונדה]], חלל פנימי ייחודי (Cella) בצורת צילינדר (קוטרה החיצוני כ-65 מטר, והפנימי 43.3 מטר), והיא מקורה בכיפה יצוקה מ[[בטון רומאי]] (opus caementicium){{הערה|שם=Brill’s New Pauly}} על בסיס [[אדמת פוצולנה]]. זו הייתה הכיפה הגדולה בעולם במשך כ-1,400 שנה, עד בניית כיפת [[סנטה מריה דל פיורה]] ב[[פירנצה]]. עד היום זוהי כיפת הבטון הגדולה ביותר שנבנתה ללא זיון פלדה.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.romanconcrete.com/docs/chapt01/chapt01.htm|כותרת=The Pantheon by David Moore|תאריך_וידוא=2021-09-01|אתר=www.romanconcrete.com}} Moore, David (1999). "The Pantheon". romanconcrete.com. Retrieved September 26, 2011}} במרכזה של הכיפה [[אוקולוס]], פתח עגול לשמים, שדרכו נכנס אור טבעי לחללו הפנימי של המבנה.

הפנתאון ברומא הוא המבנה הרומי המונומנטלי שנשמר באופן הטוב ביותר כ-1,900 שנה, ובחללו הפנימי ניתן למצוא שימוש בחיפוי [[שיש]] במגוון צבעים עשיר. אף על פי כן, הסביבה העירונית שלו השתנתה באופן דרמטי: מפלס הרחוב והפיאצה הוגבהו ב-10 עד 15 מטרים. מבנים מימי הביניים ומתקופת הרנסאנס נבנו על גבי מחצית משטח ה[[פורום (רומא העתיקה)|פורום הרומי]] המקורי שהיה בקדמתו, והמבנים העתיקים שתחמו אותו בעבר מדרום, ממזרח וממערב, נעלמו כולם.{{הערה|שם=John w.Stamper}}

המבנה מהווה מוקד משיכה לתיירים מכל רחבי העולם. בקדמתו כיכר הנקראת "[[פיאצה דלה רוטונדה]]" (Piazza della Rotonda).

== היסטוריה ==
=== הפנתאון של אגריפה ===
[[קובץ:מודל של שדה מרס.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|מודל של צפון [[שדה מרס]] מתקופתו של [[אוגוסטוס]], באדיבות מוזיאון [[ארה פקיס]] ברומא. ניתן לראות את הפנתאון ניצב בקו ישר מול [[מאוזוליאום אוגוסטוס]] ומימינו שעון השמש ומזבח ארה פקיס.]]
בחזיתו הקדמית של המבנה הנוכחי הקדשה:
{{ציטוטון|'''M•AGRIPPA•L•F•COS•TERTIVM•FECIT'''}} ופירושה: {{ציטוטון|[[מרקוס ויפסניוס אגריפה|מ' אגריפה]], בנו של לוקיוס, בנה זאת בכהונתו השלישית כ[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]]}} (כלומר בשנת 27 לפנה"ס). הקדשה זו הביאה במשך שנים רבות לגיבוש ההנחה המוטעית שאגריפה היה זה שבנה את הפנתאון הנוכחי ולא הקיסר [[אדריאנוס]]. השערה זו הופרכה רק ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] כאשר נחקרו חותמות של לבנים מן המבנה. למעשה, ההקדשה התייחסה למבנה קודם שעמד במקום ונבנה על ידי אגריפה בין השנים 29 ו-19 לפנה"ס,{{הערה|שם=186 John w.Stamper|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 186}} כנראה סביב שנת 25 לפנה"ס, לאחר [[קרב אקטיום]], במסגרת תוכנית פיתוח אורבני נרחבת ל[[שדה מרס]].{{הערה|שם=Brill’s New Pauly}}

אגריפה בנה את הפנתאון כחלק ממכלול של שלושה מבנים ששימשו מוקד אזרחי ודתי בשדה מרס, כולם נבנו באוריינטציה על ציר צפון-דרום. הפנתאון היה הצפוני שבהם, מדרום לו הבזיליקה של [[נפטון]], ולבסוף [[מרחצאות אגריפה]] אשר נמשכו עד המתחם המכונה כיום [[לארגו די טורה ארגנטינה]] (Largo di Torre Argentina).{{הערה|שם=186 John w.Stamper}} הפנתאון של אגריפה פנה לעבר חלקו הצפוני של שדה מרס שפותח בחסות הקיסר [[אוגוסטוס]] בשנים אלו, לצד מבנים בעלי חשיבות סימבולית מהותית: [[מאוזוליאום אוגוסטוס]], [[ארה פקיס]] – המפאר את הדמויות המייסדות של רומא והשושלת היוליאנית ו[[שעון שמש|שעון השמש]] – [[אובליסק]] מ[[גרניט]] אדום אשר הובא מ[[און]] (Heliopolis) שב[[מצרים]]. ייתכן שהפנתאון והמאוזוליאום קושרו בקו מבט על ידי שדרה של עצים אשר ניטעו על ידי אגריפה ושימשו כפארק מלכותי.{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 128}}

הפונקציה שמילא ותפקודו של פנתאון זה אינם ברורים, וישנה השערה מוטלת בספק כי שימש כמקדש לאל [[מרס (מיתולוגיה)|מרס]].{{הערה|שם=Brill’s New Pauly}} ככל הנראה, הפנתאון של אגריפה הכיל פסלים של יוליוס האל,{{הערה|יוליוס קיסר עבר תהליך [[האלהה]] לאחר מותו.|כיוון=ימין}} מרס ו[[ונוס]] – האלים החשובים ביותר תחת שלטונו של [[אוגוסטוס]], וכן האלים [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]], [[יונו (מיתולוגיה)|יונו]] ו[[מינרווה]]. פנתאון זה יועד במקור לפאר את אוגוסטוס ושלטונו כקיסר. על פי כתביו של [[דיו קסיוס]],{{הערה|שם=דיו קסיוס, 53, 27|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/53*.html#27 Cass. Dio 53.27,2-4]}} אגריפה רצה בתחילה לקרוא למבנה על שם אוגוסטוס ולהציב בתוכו את פסלו, אולם אוגוסטוס סירב לכבוד. במקום זאת הציב אגריפה את פסלו של [[יוליוס קיסר]] בתוך ה[[רוטונדה]], כאשר בנישות שב[[פרונאוס]], משני צידיה של הכניסה – שם את פסלו שלו ושל אוגוסטוס.{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 128,186}}

מראהו של המבנה, כמו גם עיצובו הארכיטקטוני והאורנטציה שלו שנויים במחלוקת. [[ארכאולוג]]ים רבים האמינו בעבר כי הפנתאון של אגריפה פנה לכיוון דרום ולא צפונה, כפנתאון האדריאני. פרשנות ראשונה שניתנה לחפירות ארכאולוגיות שבוצעו סביב 1890 על ידי הארכאולוג רודולפו לנצ'אני (Rodolfo Lanciani), דגלה בתאוריה כי למבנה הייתה תוכנית בעלת צורה T ופרונאוס הפונה דרומה. כאשר במקום ה[[פרונאוס]] של היום, היה חלל מקדש פנימי (cella) בעל תוכנית מרובעת, ואזור ה[[רוטונדה]] של היום היה מתחם מרוצף, פתוח לשמיים ותחום על ידי קירות היקפיים, ממנו נכנסו אל המבנה.{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 127}}

תאוריה אחרת הציעה כי האתר תפקד בתחילה כמתחם סגידה פתוח (templum בלטינית) ולא כמבנה סגור. מתחם זה הגדיר מרחב קדוש שאת גבולותיו אין לשנות, דבר המסביר מדוע אדריאנוס דבק בגבולות הללו כשבנה מחדש את המבנה. עם זאת, חפירות ארכאולוגיות שבוצעו בין השנים 1996–1997 הראו כי הפנתאון של אגריפה היה למעשה בעל אותה אוריינטציה לכיוון צפון, על ציר צפון-דרום וכי תוכניתו הייתה דומה למדי לזו של אדריאנוס, למעט שינויים קטנים. הפרונאוס בפנתאון של אגריפה היה רחב יותר והרוטונדה שלו לא הייתה מקורה בגג מבטון אלא הייתה בעלת גג מעץ, יש לשער בצורת [[חרוט]]. כמו כן, חפירות אלו חשפו כי הכניסה למבנה הייתה משני מהלכי מדרגות צידיים, ובמרכזה במה לנאומים. מידע נוסף על אודות הפנתאון של אגריפה מספק [[פליניוס הזקן]], המספר ביצירתו "[[תולדות הטבע]]" (Naturalis Historia) כי הפנתאון קושט על ידי [[דיוגנס מאתונה]] (Diogenes of Athens), וחלק מהעמודים שתמכו במקדש היו [[קריאטידה|קריאטידות]].{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plin.+Nat.+36.4&fromdoc=Perseus%3Atext%3A1999.02.0137 Plin. Nat. Hist. 36.4]}} ארכאולוגים מאמינים כי אלו הוצבו בחזית הפרונאוס, אשר קושט בכותרות עמודים מברונזה מהעיר [[סירקוזה|סירקוסאי]].{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 127–128}}

הפנתאון של אגריפה עמד על תילו עד שנת 80 לספירה, בה נפגע בדליקה שפרצה בזמן כהונתו של הקיסר [[טיטוס]]. זמן קצר לאחר מכן שופץ המבנה ושוחזר על ידי הקיסר [[דומיטיאנוס]]. בתקופתו של [[טראיאנוס]] נפגע המבנה מברק ועלה באש בפעם השנייה. לכן, בנה [[אדריאנוס]] את המבנה מחדש לחלוטין.{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 187}}

=== הפנתאון של אדריאנוס ===
עד היום, לא ברור בדיוק מי האדריכל שהיה אחראי על המבנה הנוכחי ומקובל לשייך את בנייתו לתקופת שלטונו של אדריאנוס, בין השנים 118–128. עם זאת, [[ליזה הרלנד]] (Lise Herland), מראה במחקרה כי בחינה מחודשת של הלבנים במבנה מולידה מסקנות אחרות בנוגע לתארוך תחילת בנייתו של הפנתאון הנוכחי. מסקנתה היא שייתכן מאוד שהמבנה תוכנן והחל להיבנות בשלהי תקופת שלטונו של [[טראיאנוס]].{{הערה|Mark Wilson Jones, The Pantheon and the Phasing of its Construction, The Pantheon In Rome-contributions to the conference ,Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 82}} על כן, ישנה השערה לא מבוססת כי [[אפולודורוס מדמשק]], אשר עבד תחת טראיאנוס, היה האדריכל האחראי של קונספט המבנה.{{הערה|שם=Brill’s New Pauly}} כמו כן, ייתכן שההקדשה בחזית ה[[פרונאוס]], איננה העתק של ההקדשה המקורית, אלא נבחרה על ידי אדריאנוס כדי לכבד את יוזמו ומקימו של הפנתאון הראשון, שכן אגריפה לא היה מציג את עצמו כ[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] בפעם השלישית, תואר שהופיע על גבי מטבעות רק לאחר מותו.
{{הערה|Adam Ziolkowski, What did Agrripa's Pantheon look like? New Answer to an Old Question, The Pantheon In Rome-contributions to the conference ,Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 38.}}
בכל אופן, הפנתאון המחודש הוצב כשבקדמתו שני מבני [[פורטיקו]] מקבילים אשר תחמו חלל [[פורום (רומא העתיקה)|פורום]] חדש ובניהם מבנה שער מפואר. פורום זה היה תואם לרוחבו של [[פורום אוגוסטוס]], כ-60 מטר, אולם אורכו היה פי שניים ממנו, כ-150 מטר. עומקו של הפורטיקו מכל צד היה כ-4.6–6 מטר והיה מוגבה כ-1.8 מטר מעל פני הריצוף של הפורום עצמו. אותם עמודים בפורטיקו היו גרסאות מוקטנות של העמודים בפרונאוס של הפנתאון, עם מוטיבים זהים של בסיסים וכותרות מן [[הסדר הקורינתי]]. צידו המערבי של הפורטיקו הפריד בין הפורום ובין מרחצאותיו של [[נירון קלאודיוס דרוסוס|נירון]] והפורטיקו המזרחי חבר למתחם סגור שהקים [[יוליוס קיסר]] לצורכי הצבעה (Saepta Julia). במרכזו של הפורום, על הציר שחוצה את דלתו הקדמית של הפנתאון, היה מבנה שדמה לקשת ניצחון ופיאר את הקיסר כמפרנסה הנדיב של האימפריה (Arcus Pietatis).
{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 186–187}}

בשנת 202, הפנתאון עבר שיקום על ידי [[ספטימיוס סוורוס]] ובנו [[קרקלה]] (בשמו המלא מרקוס אורליוס אנטונינוס), כפי שמלמד כיתוב נוסף שנמצא על גבי ה[[ארכיטרב]] בחזית המבנה:
{{ציטוט| תוכן=:IMP·CAES·L·SEPTIMIVS·SEVERVS·PIVS·PERTINAX·ARABICVS·ADIABENICVS·PARTHICVS·MAXIMVS
·PONTIF·MAX·TRIB·POTEST·X·IMP·XI·COS·III·P·P·PROCOS  ET
:IMP·CAES·M·AVRELIVS·ANTONINVS·PIVS·FELIX·AVG·TRIB·POTEST·V·COS·PROCOS·PANTHEVM
·VETVSTATE·CORRVPTVM·CVM·OMNI·CVLTV·RESTITVERVNT|מירכאות=כן|אנגלית=כן}}
משמעותו:{{הערה|תרגום חופשי|כיוון=ימין}} {{ציטוטון|הקיסר לוקיוס ספטימיוס סוורוס פיוס פרטינקס, המנצח בערב, ב[[חדייב]], וב[[פרתיה]], כהן גדול, עשר פעמים טריבון, אחת עשרה פעמים זכה להצדעה כקיסר, שלוש פעמים קונסול, אבי המולדת, [[פרוקונסול (רומא העתיקה)|פרוקונסול]]; וכן הקיסר מרקוס אורליוס אנטונינוס פיוס פליקס אוגוסטוס, חמש פעמים טריבון, קונסול, פרוקונסול, שיקמו במלוא ההדר את הפנתאון הבלוי מרוב עתיקוּת.}}{{הערה|1={{צ-ספר|מו"ל=L. Piale|שם=New Guide of Rome and the Enirons According to Vasi and Nibby: Containing a Description of the Monuments, Galleries, Churches [etc.] Carefully Revised and Enlarged, with an Account of the Latest Antiquarian Researches|שפה=en|שנת הוצאה=1851|קישור=https://books.google.co.il/books?id=Bg0YAAAAYAAJ&pg=PA272&redir_esc=y&hl=iw|מחבר=Luigi Piale}} Luigi Piale; Mariano Vasi. New Guide of Rome and the Enirons According to Vasi and Nibby, L. Piale, 1851, p. 27}}

מעט מאוד ידוע על התקופה שבין [[העת העתיקה]] המאוחרת לבין הסבת הפנתאון ל[[כנסייה]]. בשנת 398 הקיסר [[פלביוס אוגוסטוס הונוריוס|הונוריוס]] חוקק איסור על בניית בקתות ומבנים פשוטים במתחם [[שדה מרס]], שהיה בעבר המתחם המפואר והייצוגי ביותר בעיר. מצבם הרעוע של המבנים בכל סדר גודל, הצפות נשנות והפסקת שירותי הסניטציה בעיר, עם שירותים ציבוריים נוספים, כל אלו הביאו לעליית מפלס הקרקע סביב הפנתאון בהדרגה ולאיבוד אחד ממרכיביו הבולטים, [[אדריכלות קלאסית - מונחים|פודיום]] עליו עמד הפרונאוס.
הייתה זו תקופה חשוכה בעיר רומא, עם העברת מרכז השלטון של [[האימפריה הרומית|האימפריה]] ל[[קונסטנטינופול]] בשנת 330. כתוצאה מכך, הכסף וכוח האדם שזרמו בעבר לעיר, חדלו מלהגיע, ממדי רומא התכווצו בחלוף המאות לכדי כפר קטן וה[[מונומנט]]ים מעברה המפואר של האימפריה נותרו כעזובה.{{הערה|שם=William Macdonald 18}}

=== הפנתאון לאחר העת העתיקה ===
[[קובץ:Giovanni Paolo Panini - Interior of the Pantheon, Rome - Google Art Project.jpg|ממוזער|250px|הפנתאון ברומא בציור [[צבע שמן|שמן]] של [[ג'ובאני פאולו פניני|פניני]], 1734]]
[[קובץ:Piranesi-10027.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צידו המזרחי של ה[[פרונאוס]] ב[[תצריב]] של [[ג'ובאני בטיסטה פיראנזי|פיראנזי]], 1762]]
[[קובץ:Pantheon Rome miniature XV.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חזית הפנתאון ברומא עם [[מגדל פעמונים|מגדל הפעמונים]] שהוצב על גג ה[[פרונאוס]] במאה ה-13, כתב יד מהמאה ה-15]]
[[קובץ:Behles, Edmond (1841-1924) - n. 1088 - Pantheon (Roma).jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפנתאון בטרם הסרת שני המגדלים התאומים שהוצבו על גג ה[[פרונאוס]] במאה ה-17]]

ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]] ביקש האפיפיור [[בוניפקיוס הרביעי]] מ[[פוקאס, קיסר האימפריה הביזנטית]], להשתמש במבנה כ[[כנסייה]]. במרבית המקורות שבידינו, נטען שהתאריך להסבתו של המבנה הוא 609.{{הערה|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, 2002 (1976), p. 14}} אולם, מחקרו של סיבלה דה בלאו (1994 ,S. de Blaauw) בנושא מציע כי למעשה המבנה הוסב רשמית לכנסייה ב-13 במאי 613, לאחר מותו של האפיפיור. באמצע המאה ה-7 הפנתאון כונה "כנסיית מרים הקדושה של הקדושים המעונים" (Santa Maria ad Martyres) ובמחצית השנייה של המאה השמינית מאוזכר כ-Sanctae Maria Rotundae.{{הערה|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference, Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 145.}} העובדה כי המבנה המשיך להיות בשימוש על ידי הכנסייה בתקופת [[האימפריה הביזנטית]], הבטיחה את שרידותו. הכנסייה אומנם ביצעה שינויים בחלק מפרטי הבנייה המקוריים של הפנתאון אך החסות שפרשה עליו הבטיחה תחזוקה וטיפול מינימליים אשר היו נחוצים לשמירתו עד אשר בוצע בו שימור ראוי יותר ב[[העת החדשה|עת המודרנית]].{{הערה|שם=William Macdonald14|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, 2002 (1976), p. 14}} חזקתו של [[אפיפיור|מוסד האפיפיורות]] על הפנתאון החלה עם הקדשת המבנה מחדש ל[[נצרות|דת הנוצרית]] והמשיכה אל תוך [[המאה ה-19]].{{הערה|שם=Tod A. Marder146|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference, Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 146.}}

בשנת 663, בעת ביקורו בעיר, הסיר [[קונסטנס השני, קיסר האימפריה הביזנטית]], את רעפי ה[[ברונזה]] המוזהבת שעל גג [[כיפה (מבנה)|כיפת]] ה[[רוטונדה]] ואלו נגנבו בדרכם ל[[קונסטנטינופול]], על ידי שודדי ים ערבים ב[[סיציליה]]. בינתיים הוסיפו לערוך במבנה שינויים ונפתח מעבר בין הנישה הדרומית והראשית (דמוית [[אפסיס]]) לנישה הסמוכה לה ממערב, דרך אחד העמודים, ללא מודעות לתפקידו ה[[הנדסת מבנים|הנדסי]] בנשיאת עומסים.{{הערה|שם=William Macdonald 18}}

ב[[המאה ה-8|מאה ה-8]] כוסתה הכיפה בלוחות [[עופרת]] ואלו חודשו בתכיפות עד ל[[העת החדשה המוקדמת|עת החדשה המוקדמת]]. בתקופת ה[[רנסאנס]], לוחות אלו קיבלו תשומת לב מיוחדת, כפי שיעידו הקדשות שניתן עדיין לאתר על גג כיפת המבנה, ביניהן של האפיפיור [[ניקולאוס החמישי]] (1447–1455).{{הערה|שם=William Macdonald 18}}

ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]] נבנה על צירה המרכזי של חזית המבנה מגדל פעמונים{{הערה|על פי ויליאם מקדונלד (William Macdonald, 1976) מדובר בסוף המאה ה-13.}} והוחלף בתחילת [[המאה ה-17]] בזוג מגדלים, כנראה על ידי [[קרלו מדרנו]] (Carlo Maderno) ו[[פרנצ'סקו בורומיני]] (Francesco Borromini), ולא על ידי [[ג'ובאני לורנצו ברניני|ברניני]] כפי ששוער בעבר.{{הערה|שם=Tod A. Marder146}}

בשנת 1591, יוחס ל[[ג'אקומו דלה פורטה]] (Giacomo della Porta) את התכנון לסגירת האוקולוס בזיגוג זכוכית, במטרה למנוע את כניסת מי הגשמים למבנה, אולם יותר מאוחר נתגלו השרטוטים לפרויקט הנזכר לעיל, שלא בוצע מעולם, בסטודיו של ברניני. האפיפיור [[אלכסנדר השביעי]], שאף לעטר את [[היקף|היקפו]] של ה[[אוקולוס]] בהקדשה ואת הפאנלים השקועים בסמלו (coat of arms), פרויקט שיוחס לביצועו של [[קרלו פונטנה]] (Carlo Fontana). חלק מהעיטורים הללו אכן בוצעו כפי שניתן להסיק מעדויות שנמצאו, בנוגע לתשלום על הסרתם בין השנים 1667–1669, ביוזמתו של האפיפיור [[קלמנס התשיעי]].{{הערה|שם=Tod A. Marder149|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference, Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 149.}}

תיאורים שונים של המבנה, ביניהם [[איור]]ים, [[הדפס]]ים ו[[מפה|מפות]], מצביעים על המבנה במצבי פיתוח שונים לאורך השנים. באחד מהם נראות חנויות בחזיתו של המבנה, בין עמודי ה[[פרונאוס]]. גם מבחינת [[עיצוב עירוני]] ניחנו שינויים ומן [[המאה ה-16]] ואילך: הרחבה הפתוחה שהייתה בעבר בחזית הפנתאון, על [[אכסדרה|קולונדת העמודים]] שלה, מן העת העתיקה, הלכה והצטמצמה עד למצבה הנוכחי של פיאצה דלה רוטונדה (piazza della Rotonda). בשלב מסוים, צידה המזרחי של מרפסת העמודים בחזית קרס ותוקן על ידי האפיפיור [[אורבנוס השמיני]], סביב 1620, והאפיפיור [[אלכסנדר השביעי]], סביב 1660. ניתן לראות את מקום התיקון בכותרות העמודים וה[[אנטבלטורה]] משמאל לכניסה לפרונאוס.

עם זאת, האפיפיור אורבנוס השמיני היה זה אשר הסיר במאה ה-17 שתי טונות של ברונזה עתיקה ממערכת התמיכה של גג הפרונאוס. היה זה לטובת יציקת [[תותח]]ים ל[[מבצר סנט אנג'לו]] ועיטור חופת ה[[מזבח]] של [[בזיליקת פטרוס הקדוש]] ב[[וותיקן]]. מעשה זה זיכה אותו בזיהוי שם משפחתו [[משפחת ברבריני]] עם שבטי [[ברברים (מונח)|הברברים]] מן העבר שתקפו והרסו את העיר, דבר שהוליד את האימרה המפורסמת:

{{ציטוטון|מה שהברברים הגדולים לא הצליחו לעשות, ברבריני הקטן עשה}}.{{הערה|שם=William Macdonald19|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, 2002 (1976), p. 19.}}

על פי מקורות מן [[המאה ה-18]], האפיפיור [[אלכסנדר השביעי]], שהיה פטרונו של ברניני, ביקש ממנו בשלוש הזדמנויות שונות לשנות את פנים קירותיה העליונים של הרוטונדה. בכל פעם ברניני סרב, אמר שלכל היותר יצייר מחדש את עמודי ה[[פילסטר]] העליונים ותירץ את עמדתו בטענה שהחלפת חיפוי האבן תהיה יקרה מידי. הסיבה האמיתית לסירובו היה זיהויו של הקשר בין מקצב עמודי הפילסטר בחלקה העליון של הרוטונדה לבין מקצב עמודי התמך והנישות שבחלקה התחתון.{{הערה|שם=Tod147148|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference, Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 147–148}}

בסופו של דבר, עמדתו של ברניני נזנחה והאפיפיור [[בנדיקטוס השלושה עשר (אנטי-אפיפיור)|בנדיקטוס השלושה עשרׁ]] (Benedict XIII) שכר את שירותיו של ה[[אדריכל]] [[פאולו פוזי]] (Paolo Posi) לעיצובה מחדש של עליית הגג ברוטונדה. עבודת התיקון הונחה בידיו של אנטוניו בלדני (Antonio Baldani), מומחה לעתיקות מטעם האפיפיורות, על רקע התחלת התפוררותו של חיפוי האבן שלה בשנת 1753.{{הערה|שם=hebrewRTL-Benedict|אם כי פאולו פוזי (Paolo Posi) נשכר על ידי [[בנדיקטוס השלושה עשר (אנטי-אפיפיור)|בנדיקטוס השלושה עשרׁ]] (Benedict XIII), העבודה עצמה בוצעה תחת כהונתו של [[בנדיקטוס הארבעה עשר|בנדיקטוס הארבעה עשרׁ]] (Benedict XIV).}} בלדני היה משוכנע שעיטור חלקה העליון של הרוטונדה לא היה עתיק וייחס אותו לתקופה שבה הוסב הפנתאון לבית תפילה נוצרי במאה ה-7. הנחה זו הייתה מבוססת על קביעתו כי עיצובה של הרוטונדה לא היה על פי [[קומפוזיציה|קומפוזיציית]] ה[[סדר קלאסי|סדר הקלאסי]]. למעשה, הקומפוזיציה המקורית אכן הייתה קלאסית אולם לא תאמה את האופן שבו הוגדרה בתקופת ה[[רנסאנס]], שבה הוקפד על יישור אנכי של אלמנטים בחזית ולא הוכר בקומפוזציה בעלת מקצבים אופקיים. שינוי עליית הגג של הרוטונדה התרחש בשנת 1756 ולא ב-1747 כפי שמופיע במקורות ספרות רבים, על פי מחקרה של סוזנה פסקואלי (Susanna Pasquali).{{הערה|שם=Tod147148}}

לאורך השנים, ביקורות ועלבונות רבים הוטחו כלפי שינוי זה, עד שבשנת 1932 אלברטו טרנציו (Alberto Terenzio), תחת חסותו של [[בניטו מוסוליני|מוסוליני]], שיחזר חלק קטן מעליית הגג כדי להראות כיצד הייתה מעוצבת במקור.{{הערה|שם=Tod A. Marder149}}

בשנת 1882–1883, שני [[מגדל פעמונים|מגדלי הפעמונים]] שבחזית הפרונאוס והמבנים שגבלו באחורי רוטונדה הוסרו. בשנת 1892, ה[[אדריכל]] ז'ורז'-פול שדאן (G. P. Chedanne) החל לחשוף לבנים עם חותמות על פי הן גובשה הקביעה שאדריאנוס היה הקיסר האחראי לגרסתו הנוכחית של הפנתאון. עם זאת, הוחל בשחזור כתובת הברונזה אשר ייחסה את בנייתו לאגריפה.{{הערה|שם=Tod A. Marder150|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference, Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 150}}

כיפת הפנתאון הייתה המרכיב הבולט במבנה אשר ליווה את דימוי הקבורה שיוחס לו, מאז הופצה האגדה על כך שהאפיפיור [[בוניפקיוס הרביעי]] הביא עצמות קדושים מה[[קטקומבות]] לקבורה מחדש בפנתאון.{{הערה|שם=Tod A. Marder149150|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference ,Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 149-150.}} על [[אסוציאציה]] זו נסמך הצייר [[רפאל (צייר)|רפאל]] כאשר ביקש להיקבר בפנתאון בשנת 1520. הוא נקבר תחת ה[[אדריכלות קלאסית - מונחים|אדיקולה השנייה]] משמאל לנישה הראשית שמול הכניסה לרוטונדה{{הערה|שם=William Macdonald 18}} ואמנים נוספים אחרים מתקופתו חיקו תקדים זה של קבורה. מסורת הקבורה בפנתאון הגיעה לשיאה עם קבורתו של [[ויטוריו אמנואלה השני]], מלכה הראשון של איטליה המאוחדת אשר נפטר בשנת 1878. קברו הוקם בנישה המערבית של הרוטונדה בשנת 1884, תחת הוראת בנו ויורשו, [[אומברטו הראשון, מלך איטליה|אומברטו הראשון]], אשר נטמן גם הוא בנישה המזרחית שממול, בין השנים 1904–1911.{{הערה|שם=Tod A. Marder149150}}

פרויקט ה[[שימור מבנים|שחזור]] המרכזי במבנה היה בין השנים 1929–1932.{{הערה|שם=William Macdonald19}} תחת פיקוחו של האדריכל אלברטו טרנציו, בוצעו תיקונים בקירות ה[[לבנה (בנייה)|לבנים]] החיצוניים של הרוטונדה, חיפוי האבן הפנימי חוזק והמזבח הגבוה הוחלף במקבילה מלוטשת ומודרניסטית. כל זאת, לצד שיחזור חלק מעליית הגג כפי שצוין לעיל.{{הערה|שם=Tod A. Marder150}}
בשנת 1929, במסגרת [[ההסכמים הלטרניים]] שבין [[בניטו מוסוליני]] ו[[הכס הקדוש]], הפנתאון הוכר כ[[בזיליקה|בזיליקת הפלאטין]] של [[בית סבויה|משפחת סבוי]], בכך חוזק דימויו ה[[שושלת]]י, אשר אפיין אותו עוד מימי הקיסר [[אוגוסטוס]]. בתקופה זו של שלטון מוסוליני, (1922–1943) ביקשו הוא ונציגיו להרוויח מן המוניטין העתיק של המבנה: ארמנדו ברסיני (Armando Brassini) הציע תכנון מחודש לפיאצה דלה רוטונדה, בהשראת סכמות תכנון מתקופתו של [[נפוליאון]] ותכנון מוקדם של הפיאצה ב-1882, לזכר המלך ויטוריו אמנואלה השני.

התכנון המחודש כלל פיאצה שקועה מוקפת בפסלים עתיקים ממוזיאוני רומא ובמרכזה פסל להנצחתו של מוסוליני. הפרויקט נעצר בזכות התערבותו של ה[[אדריכל]] וה[[היסטוריון]] גוסטבו ג'ובאנוני (Gustavo Giovannoni), אשר האמין בחשיבות שימורם של הרבדים ההיסטוריים השונים, ונסמך על מסמכי מדיניות [[שימור מבנים|שימור]] רשמיים אשר הדגישו את כיבוד מורשתם העשירה של המונומנטים ו[[גאוגרפיה עירונית ותכנון ערים - מונחים|מרקמי הבינוי]] המקומיים.{{הערה|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference, Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 150-151}}

== אדריכלות ==
[[קובץ:Brockhaus and Efron Encyclopedic Dictionary b44 706-0.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[תוכנית (אדריכלות)|תוכנית]] ו[[חתך (אדריכלות)|חתך]] של הפנתאון, ([[המילון האנציקלופדי של ברוהאוס ואפרון]] (Brockhaus and Efron Encyclopedic Dictionary))]]
מבחינה [[אדריכלות|אדריכלית]] הפנתאון מתאפיין בחדשנות תוך הקפדה על חיבור חזק ל[[סדר קלאסי|מסורת הקלאסית]]. חדשנותו ביחס לתקופת בנייתו נבעה מהאופן שבו יצר סינתזה של מספר רעיונות אדריכליים קיימים{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 186}}:
#יצירת חלל פנים ייחודי על ידי שילוב של תוכנית מעגלית עם קירוי ב[[המיספירה]] (מחצית מעטפת כדור).
#פיתוח השימוש ביציקת [[בטון]] ליצירה ולעיצוב [[קמרון (אדריכלות)|קמרונות]]. במקרה זה, [[כיפה (מבנה)|הכיפה הגדולה]] ביותר בהיסטוריה שבנויה מ[[בטון מזוין|בטון לא מזוין]].
#החידוש בשימוש ב"אוצר המילים" הקלאסי, אשר לקח את [[הסדר הקורינתי]] לרמות חדשות של חידוד והצבת אלמנטים בקנה מידה שונה בסמיכות זה לזה (scale juxtaposition).

הפנתאון עצמו מורכב משלושה חלקים: ה[[פרונאוס]], ה"בלוק המתווך" (Intermediate Block) וה[[רוטונדה]]. כולם הופיעו בצורה כלשהי ובנפרד בטיפוסי בנייה רומיים שונים, אלא שהאופן שבו אלה חברו יחדיו בפנתאון, וה[[קומפוזיציה]] ה[[נפח]]ית שהולידו, הביא ליצירתו של מבנה חדש, מקורי ומהפכני.{{הערה|שם=John w.Stamper188|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 188}}

=== הפרונאוס ו"הבלוק המתווך" ===
[[קובץ:Roma - Pantheon (5250728283).jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבט לעבר ה[[אדריכלות קלאסית - מונחים|קורונה]] של ה[[קרניז]] ב[[פרונאוס]].]]
[[קובץ:The Pantheon, Rome (14811508269).jpg|שמאל|ממוזער|250px|עמודי ה[[פרונאוס]].]]
[[קובץ:Piranesi-6037.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רישום ה[[אנטבלטורה]] של ה[[פרונאוס]] בפנתאון.]]
כפי שנבנה על ידי [[אדריאנוס]], הפרונאוס מורכב משורה קדמית של שמונה עמודים ומאחוריהם שמונה עמודים נוספים המחלקים את החלל לשלושה מעברים, המרכזי מביניהם רחב יותר ומוביל לדלת הכניסה לרוטונדה. עומקו של הפרונאוס הוא 15.62 מטר (53 רגל רומאי), מקו העמודים הקדמי ועד לקיר של הבלוק המתווך.
הפרונאוס מבוסס על טיפוס מבנה [[אדריכלות רומית|המקדש הרומי]] המסורתי עם השפעה ניכרת ממקדש מרס (Mars Ultor) ו[[מקדש יופיטר הקפיטוליני]] ורוחבו הנמדד הוא 34.20 מטר (115 [[רגל (יחידת מידה)|רגל]] רומאי), כמעט זהה כבמקדשים אלו.{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 188-189}} מאחורי ה[[פרונאוס]] מתנשא הבלוק המתווך. כשמו, חלק זה מתווך בין חלל הפרונאוס ל[[רוטונדה]] וכולל את הנישות שמשני צדי הכניסה לרוטונדה. מאחורי הנישות, נמצאים חדרי מדרגות המובילים לעליית הגג של הרוטונדה.{{הערה|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, p. 28}} הכניסה אליהן היא מהחזית הצפונית והדרומית, אך אינה פתוחה לציבור הרחב.

====הפודיום====
כאשר נבנה הפנתאון, היה ה[[סדר קלאסי|פודיום]] שלו נמוך יחסית, רק 1.32 מטר בהשוואה למקדשים רומיים אחרים, כאשר שבע מדרגות גישרו בין מפלס ה[[פורום (רומא העתיקה)|פורום]] הנמוך ביותר לנקודה הגבוהה ביותר. לצורך השוואה, הפודיום המקורי בפנתאון של [[מרקוס ויפסניוס אגריפה|אגריפה]] היה בגובה 2.45 [[מטר]] והובילו אליו 11 מדרגות. כיום מפלס הרחוב של פיאצה דלה רוטונדה (piazza della Rotonda) גבוה ממפלס הפורום המקורי, ולכן המבקר בפנתאון מקבל רושם מוטעה לגבי חזיתו הראשית והאופן שבו הוא מתייחס לחלל הציבורי שבקדמתו. במקור, המשיך הפודיום 4.6 מטר כמרפסת מעבר לקו העמודים וקצותיו מסגרו את מדרגות הכניסה משני צידיהן. יש להניח שמקומות אלו שימשו בעבר כבסיס לפסלים.{{הערה|שם=John w. Stamper189|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 189}}

====העמודים====
[[הסדר הקורינתי|העמודים הקורינתיים]] בפרונאוס דומים לעמודי המקדש של מרס אם כי בניגוד לעמודים אלו, שהם בעלי טקסטורה מחורצת ובנויים בצורה של חלקים עצמאים המורכבים זה על גבי זה, עמודי הפרונאוס בפנתאון בנויים בצורה מונוליתית ובעלי טקסטורה חלקה. העמודים שבחזית בנויים מ[[גרניט]] אפורה מהר קלאודניוס (Mons Claudianus), מחצבה רומאית במזרח מצרים, ושאר העמודים שמאחוריהם בנויים מגרניט אדומה ממחצבות [[אסואן]], גם הן במצרים. הבסיסים וכותרות העמודים בנויים משיש לבן מהר [[פנטלי]] שביוון. לעמודים בסיס ריבועי (Plint) ומעליו שלושה טורי (Tori; [[טורוס]] ברבים), המעוצבים ביציקה. אורכם של העמודים, בין הכותרת לבסיס, הוא 11.8 מטר וגובהם הכולל הוא 14.2 מטר, יחס של 5:6, כפי שקיים במקדש מרס (Mars Ultor).{{הערה|שם=John w. Stamper189}}

==== האנטבלטורה ====
ב[[אנטבלטורה]] שבפרונאוס, ה[[ארכיטרב]] הוא בעל קומפוזיציה מסורתית של שלושה שלבים ומעליו [[אפריז]] חלק. כפי שהדבר היה אופייני במבנים בתקופה שלאחר [[אוגוסטוס]], שני השלבים התחתונים של הארכיטרב שווים בגובהם לשלבו העליון. פרט זה נמצא בפרופורציות זהות במקדש מרס (Mars Ultor) אם כי כאן האנטבלטורה באופן כולל מקבלת ביטוי פחות מקושט, ללא פיתוחי [[הסדר הקורינתי|דנטיל]] למשל. ה[[קרניז]] העליון מעוטר בתבנית חזרתית בדוגמה המכונה egg and dart והקורונה (corona){{הערה| קורונה היא פניו האנכיים של הקרניז}} שלו מעוטרת בדוגמה של פאנלים מרובעים שקועים ועיטורי פרחים (coffers and rosette). אדריכל הפנתאון בחר לייצר [[אשליה אופטית]] בעיצובם של הפאנלים השקועים, על ידי עיוות הפרחים והטיית צידם החיצוני של הפאנלים כלפי חוץ. מהלך זה מעניק לקרניז מראה דינמי יותר ודומה לטיפול בפן הפנימי של הכיפה ב[[רוטונדה]]. בחירה עיצובית זו מלמדת על הבנת ההבדל שבין ממדיו האמיתיים של אובייקט לבין איך שהוא נתפס על ידי העין האנושית, טכניקה אשר שורשיה נטועים בעיצובם של מבנים יוונים כגון ה[[פרתנון]].{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 189-190}}

==== עיטור הגמלון ====
על פני ה[[גמלון]] ניתן לראות חירורים רבים, שהיו המקומות בהם חוזקו עיטורים לחזית הגמלון.{{הערה|Kjeld de Fine Licht, The Rotunda in Rome- A Study of Hadrian's Panteon, Jutland Archeological Society, 1996, P. 46}} משוער שהן הפנתאון הנוכחי והן גרסתו המוקדמת של [[מרקוס ויפסניוס אגריפה|אגריפה]] היו מעוטרים בדמותו של [[נשר]] גדול, עטוף בנזר של ענפי [[אלון]]. ענפי האלון מתייחסים להכתרתו של [[אוגוסטוס]] לקיסר על ידי [[הסנאט הרומי|הסנאט]] בשנת 27 לפני הספירה, אז שינה את שמו מאוקטוויאנוס וניתלה נזר של ענפי אלון על ביתו שב[[גבעת הפאלאטיום|גבעת הפאלאטין]]. ב[[מטבע]]ות מתקופתו של אוגוסטוס מופיעים לעיתים דמות נשר או זר עלי אלון, סמלים אשר היו בשימוש נפוץ מאוד ב[[המאה ה-1|מאה הראשונה]] ו[[המאה ה-2|השנייה לספירה]], על גבי מבנים ציבוריים, מטבעות וחפצים אחרים המשויכים ל[[האימפריה הרומית|קיסרות]].{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 193-194}}

==== תקרת הפרונאוס ====
[[קובץ:Pantheon portico.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבט לעבר מערכת ה[[קורה (מבנה)|קורות]] ו[[רעף|הרעפים]] החשופה של גג ה[[פרונאוס]].]]
עניין חשוב נוסף הקשור ב[[פרונאוס]] הוא התקרה שלו. בשנת 1620 [[ג'ובאני לורנצו ברניני|ברניני]] והאפיפיור [[אורבנוס השמיני]] הורידו מן הפרונאוס את אלמנטי ה[[ברונזה]] מתקרתו, התיכו והשתמשו בהם, ייתכן לצורכי בניית חופה ב[[בזיליקת פטרוס הקדוש]] או אולי כדי לייצר [[תותח]]ים ותחמושת. כיום באתר, נראית תקרתו של הפרונאוס חשופה עם קורות עץ תחת [[רעף|רעפי]] [[חרס]]. תיעוד אדריכלי מתקופת ה[[רנסאנס]] מרמז על כך ש[[קורה (מבנה)|הקורות]] המקוריות היו מברונזה אולם היות שברונזה מאותה תקופה לא ניחנה ביכולת לשאת עומסים, יש לשער שקורות העץ היו למעשה מצופות באותה ברונזה שהוסרה. המעבר הראשי בפרונאוס בין העמודים הוא גבוה יותר משני המעברים המשניים שלצידו והיה בצורה של [[קמרון חבית]]. בשרטוטיו של [[אנדראה פלדיו]], בטרם הוסרה הברונזה, ניתן לראות כי היה מערך של סמכים וקורות אשר מסגרו את הקמרון מעל המעבר הראשי ואילו מעל שני המעברים המשניים, הייתה תקרה ישרה אשר נסמכה על קורות פחות מסיביות.{{הערה|שם=John w. Stamper195|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 195}}

==== תכנון אל מול ביצוע ====
[[קובץ:Piranesi-6029.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חזיתו הצפונית של הפנתאון, ניתן לראות שה[[קרניז]] של ה[[פרונאוס]] נמצא בין שני הקרניזים של ה[[רוטונדה]] ולא מתאחד עם קרניז הבלוק המתווך, דבר שאולי מעיד על כך שהפרונאוס תוכנן להיות גבוה יותר.]]
ישנו מרכיב חדשני בעיצוב הפנתאון שאינו דומה לקודמיו והוא האופן שבו ה[[פרונאוס]] חובר ל[[רוטונדה]]. בשל העובדה שלבחירה עיצובית זו לא היו תקדימים, אלמנטים מסוימים בעיצוב אינם מושלמים כפי שהיו בטיפוס בניין רווח. יש המייחסים למפגש זה מקום שולי ב[[קומפוזיציה]] הכוללת של המבנה{{הערה|שם=William Macdonald14}} ויש אשר לאורך השנים, הטיחו ביקורת נרחבת בנושא זה, היות שנראה שישנם רכיבים אדריכליים רבים שאינם מתיישבים זה עם זה. כך למשל האופן שבו ה[[קרניז]] של הפרונאוס נבנה בין שני הקרניזים ההקיפיים של הרוטונדה ונמצא בהסתה לקרניז של הבלוק המתווך. ייתכן שהאדריכל תכנן במקור להשתמש בעמודים גבוהים ורחבים יותר בפרונאוס אשר היו מאפשרים לו להתחבר לרוטונדה באופן יותר אסתטי והרמוני, כך שהקרניזים של שני רכיבי המבנה היו מתיישרים זה ביחס לזה. אם לדוגמה היו משתמשים בעמודים באותם הממדים כמו במקדש מרס (Ultor Mars) וטראיאנוס (Divus Traianus), הקרניז של הפרונאוס היה מתיישר עם זה של הבלוק המתווך. כמו כן, היחס בין [[קוטר]] העמודים התחתון לבין מהמרווחים שבין העמודים היה שומר על ה[[אדריכלות קלאסית|פרופורציה הקלאסית]]: מרחק בין עמודים השווה ל-1.5 מן הקוטר התחתון של העמוד, כפי שמופיע במקדשים רומאים אחרים (לדוגמה: Ultor Mars, castor and pollux, Vespasian). בפנתאון לעומת זאת, היחס בין מרווחי העמודים לקוטרם הוא 1:2.{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 190-191}} לעין המיומנת בסדר הקלאסי ובפרופורציות שלו, צורם מראה העמודים כדקים ומרוחקים זה מזה יתר על המידה בעוד שה[[גמלון]] כבד וגדול מידי. ככל, פרטי המבנה יוצרים את הרושם שבוצעו בו שינויים בעיצוב תוך כדי הבנייה באופן לא מתוכנן, ייתכן אף שמחסור לא צפוי באספקת עמודים בגובה הדרוש הביא לתוצאה הנוכחית. זאת ועוד, זווית ה[[צלע (גאומטריה)|בסיס]] של הגמלון היא 23 מעלות בעוד זווית של 15–18 מעלות נחשבה בזמנו לפרט אופייני יותר לבנייה. יש לשער שהיה זה ניסיון להגביה את הגמלון ובכך לחפות על השימוש בעמודים הקצרים מידי שבבסיסו. כמו כן, בצורה כזו סופקו פני שטח גדולים יותר להוספת עיטורים בחזיתו של הגמלון.{{הערה| John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 192}} בריצוף שהתגלה מול [[מאוזוליאום אוגוסטוס]] ניתן לראות [[תחריט]] המתאר את תבנית העיצוב של גמלון הפנתאון. התחריט תואם למה שבוצע בפועל מבחינת גובה ה[[אפריז]], שיפוע הגמלון, הקרניזים ומרווחי העמודים. אולם אין בכך כדי לסתור את ההשערה שהפנתאון בוצע שלא כמתוכנן, כלומר שהעמודים בו היו אמורים להיות יותר רחבים. זאת משום שתבנית זו הכתיבה רק את מרכזי העמודים ולא את קוטרם. זאת ועוד, בתחריט זה יש תבנית יחידה לכותרות העמודים וזו אינה תואמת לעמוד בגובה של 14.2 מטר (48 [[רגל (יחידת מידה)|רגל]] רומאי), כפי שנבנה בפועל, אלא לעמוד בגובה של 17.75 מטר (60 רגל רומאי).{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 192-193}}

===הרוטונדה===
[[קובץ:Pantheon section sphere.svg|שמאל|ממוזער|250px|חתך המראה כיצד ספירה בקוטר של 43.3 מטר נכנסת תחת כיפת הפנתאון.]]
זהו החלק במבנה שהופך אותו מ[[מקדש]] רומאי טיפוסי לחלל שמעוצב באופן מהפכני: [[רוטונדה]] המקורה בכיפה ובקצהה [[אוקולוס]], הפתח היחיד דרכו נכנס האור לחלל. [[קוטר|קוטרה הפנימי]] של הכיפה הוא 43.8 מטר וגובהו של החלל הוא כמעט זהה: 43.44 מטרים. קירות ה[[גליל (גאומטריה)|גליל]] ו[[קשת (מבנה)|הקשת]] של הכיפה עולים לגובה של 21.72 מטר, כך שניתן למעשה לשרטט [[עיגול]] שלם בחתך של המבנה.{{הערה|שם=John w. Stamper196|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 196}} חללו הפנימי העגול של הפנתאון מתייחס למבנים עגולים אחרים כגון: המקדש העגול ליד הטיבר (Temple of Hercules Victor), האולם המתומן בארמון הזהב של נרון (Domus Aurea) וחללים עגולים בפורומים של [[אוגוסטוס]] ו[[טראיאנוס]]. תקדימים אשר השפיעו באופן משמעותי על עיצובו של הפנתאון. עם זאת, לא מדובר בחיקוי ישיר, אלא בתמורות שעברו האלמנטים במבנה, הן בעיצוב הצורה הכוללת והן בפרטי הבנייה השונים.{{הערה|שם=John w.Stamper188}}

====עקרונות הנדסיים====
[[קובץ: Voute.Pantheon.Rome.png|שמאל|ממוזער|250px|[[חתך (אדריכלות)|חתך]] וקטע תוכנית של [[עליית גג|עליית הגג]] ב[[רוטונדה]], ניתן לראות את החללים בקירות שנוצרים על ידי [[קשת (מבנה)|קשתות]] ו[[קמרון (אדריכלות)|קמרונות]] ואת העיבוי המדורג בבסיס ה[[כיפה (מבנה)|כיפה]].]]
[[קובץ:058Pantheon.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מבט לעבר החזית האחורית של ה[[רוטונדה]], ניתן לשים לב לחיפוי ה[[לבנה (בנייה)|לבנים]] החשוף.]]
ב[[הנדסת מבנים|תכנון ההנדסי]] של המבנה ישנו חידוש והתחכמות המתבססים על יישומים שונים של [[בטון]] רומאי (opus caementicium). ל[[מסד (אדריכלות)|מסד]] המבנה נעשה שימוש בבטון עם [[חצץ|אגרגטים]] מחלקיקי טרוונטין (Travertine) והוא נבנה בעובי של 7.30 מטר. בטון בעל מעטפת [[לבנה (בנייה)|לבנים]] שימש לבניית הקירות בעובי של 6.20 מטר. כיפת החלל נבנתה מבטון עם תערובת של אגרגטים מ[[פומיס]] בחלקיה העליונים. עובייה 5.90 מטר בחלקיה התחתונים ו-1.50 בחלקיה העליונים, בסמוך ל[[אוקולוס]]. בצורה כזו חולק העומס העצמי של חלקי המבנה בהדרגה וכך נמנע מן הכיפה הגדולה לקרוס לתוך עצמה.{{הערה|שם=John w. Stamper196}} אמצעי נוסף ששימש לחיזוק הוא עיבוי הכיפה באמצעות סדרה של טבעות מדורגות. לטבעות כבדות אלו משקל המהווה כוח נגדי לכוחות פישוק שבבסיס הכיפה, בדומה לכוחות הפועלים ב[[קשת (מבנה)|קשת]]. על כן, כלפי חוץ, כיפת הפנתאון נראית כדמוית קערה הפוכה ולא כ[[המיספירה]] מושלמת כפי שהיא נראית מבפנים. עם זאת, הקירות אינם בנויים כ[[מסה]] מלאה ואחידה אלא "מחוררים" על ידי נישות, חדרי מדרגות וחללים קטנים המשולבים בתוכם. מערך זה, דמויי כוורת (Honeycomb structure), המבוסס על קשתות בכיוונים ניצבים, מאפשר לשאת בעומס הרב של הכיפה מבלי להשקיע מסת חומרי בנייה גדולה.{{הערה|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, p. 33}} הנישות מחלקות את קירות החלל לשמונה מוקדים נושאי עומס, עמודים למעשה, המחוברים ביניהם על ידי קשתות מקלות{{הערה|קשת מקלה היא קשת שתפקידה לפזר לחץ ומשקל מן המשקוף שמעל לפתח.|כיוון=ימין}} ו[[קמרון (אדריכלות)|קמרונות]]. נעשה כאן שימוש בעיקרון הנדסי הדומה לזה של [[אמת מים|האקוודוקט]]: כל קמרון או קשת מהווה כוח מנוגד לקשת הסמוכה לו, מתוך ההבנה ש[[כוח שקול|כוחות שווי גודל]] הפועלים על אובייקט בכוונים מנוגדים, תורמים ליציבותו הסטטית. ניתן לזהות את מיקומם של שמונת העמודים התומכים והקשתות המקלות בפן ה[[קיר]]ות החיצוני של הרוטונדה.{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 196-197}}

====גימור קירות חיצוני====
בזמנו של [[אדריאנוס]], פניהן החיצוניות של [[לבנה (בנייה)|לבני]] הקיר לא היו חשופות כפי שהן כיום, אלא חופו בשכבת [[גבס]] או [[סטוקו]]. ניתן לזהות במבנה שרידים לחיפוי זה, באזור ה[[קרניז]]ים ומסגרות החלונות. לא ידוע מה היה גימורה של אותה שכבת גבס, אם כי סביר להניח שהייתה מצוירת באופן המדמה בנייה בסגנון Ashlar{{הערה|Alshar: דוגמת לבנים בהזחה.}} האדריכל [[אנדראה פלדיו]] הוסיף הצעה לדוגמה של [[הסדר הקורינתי|עמודים קורינתיים]] בשני חלקיה העליונים של ה[[רוטונדה]], בין הקרניזים.{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 197}}

====עיצוב וגימור קירות פנימי====
[[קובץ:The Pantheon, Rome (14811648997).jpg|שמאל|ממוזער|250px|בצד שמאל ניתן לראות מעל ל[[אנטבלטורה]], את חלקה העליון של ה[[רוטונדה]] אשר עיצובו המקורי שוחזר ב-1932.]]
[[קובץ: Pantheon, side view of the centrum of the rotonda, 2013-03-07.jpg|ממוזער|שמאל|250px|חלל הפנים בפנתאון, ניתן לראות את דוגמת שיבוץ ה[[שיש]] ברצפה.]]
הפן הפנימי של קיר ה[[רוטונדה]] מחולק לשני חלקים, תחתון - בעל נישות ו[[אדריכלות קלאסית - מונחים|אדיקולות]] (Aedicula), ועליון – בעל חלונות ופאנלים. בחלקו התחתון, נישות חצי [[מעגל]]יות נמצאות על הצירים הראשיים של המבנה, ארבע הנישות האחרות הנראות בתוכנית כבעלות צורה [[טרפז]]ית ונמצאות על הצירים ה[[אלכסון|אלכסוניים]] המשניים. כל פתח נישה ממוסגר על ידי עמודי [[פילסטר]] משני צידיו ומחולק לשלושה מעברים על ידי שני עמודים, בעלי אותה הפרופורציה ו[[הסדר הקורינתי|כותרת קורינתית]] כב[[פרונאוס]], אולם קטנים יותר. כמו כן, בניגוד לעמודי הפרונאוס החלקים, פני העמודים בנישות מחורצים לכל אורכם ובנויים מ[[שיש]] מסוג Giallo Antico. הקירות שבין הנישות מעוטרים בפאנלים בצורות גאומטריות של [[ריבוע]]ים ו[[מלבן|מלבנים]] משיש מן הסוגים הבאים: Giallo Antico, Pavonazzetto, Verde Antico ,Bigio Africano.{{הערה|שם=John w. Stamper198|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 198}}

כל אדיקולה (Aedicula) מורכבת מבסיס מוגבה ושני עמודים קורינתיים התומכים ב[[גמלון]]. עמודי האדיקולה הנמצאים על הצירים הראשיים עשויים משיש מסוג Giallo Antico ותומכים בגמלון [[משולש]]. עמודי האדיקולה הנמצאים על הצירים האלכסוניים, עשויים מ[[גרניט]] או [[פורפיר]] אדום ותומכים בגמלון [[קשת (מבנה)|מקושת]]. ייתכן ששימוש זה בגמלונים משתנים הושפע ממקדש אפולו בשדה מרס (Temple of Apollo Sosianus).{{הערה|שם=John w. Stamper198}}

העמודים הראשיים ועמודי ה[[פילסטר]] תומכים ב[[אנטבלטורה]] המורכבת מ: [[ארכיטרב]] משיש, [[אפריז]] חלק מפורפיר אדום ו[[קרניז]] מ[[שיש]] הנתמך בעזרת כותרות קורינתיות בעיצוב עלי [[קוציץ|אקנתוס]], באותן הפרופורציות שיש בפרונאוס אבל עם איכות מעודנת ומפורטת יותר. האנטבלטורה היא המאפיין היחיד ההמשכי בחלל הפנימי של הרוטונדה, אלמנט אופקי המקיף ומאחד את החלל. אלמנט זה נקטע רק על ידי הנישה הראשית בחלל, דמוית [[אפסיס]], ולה חצי כיפה בעלת פאנלים מעוטרים שקועים וסימוני צלבים, השייכים לשחזור מאוחר.{{הערה|שם=John w. Stamper198}}

עיצובו המקורי של קיר הרוטונדה, שמעל לאנטבלטורה, היה שונה מאוד באופן שבו הוא מוצג כיום. היו לו 64 עמודי פילסטר מ[[פורפיר]], אשר אורגנו בקבוצות של ארבע וביניהם חלונות. [[קומפוזיציה]] זו שונתה על ידי האפיפיור [[בנדיקטוס הארבעה עשר]] וה[[אדריכל]] שלו, פאולו פוזי (Paolo Posi). העיצוב החדש כלל הורדה של חיפוי השיש המקורי, עמודי הפילסטר והחלונות ובמקום זאת הוספה של פאנלים ריבועיים גדולים וחלונות גדולים עם גמלונים מעליהם. קטע אחד שוחזר בשנות השלושים של [[המאה ה-20]], לעיצובו המקורי, בהתבסס על שרטוטיו של [[אנדראה פלדיו|פלאדיו]] ושל ציוריו המפורסמים של ג'ובאני פאולו פניני (Pannini). לחלק זה של הפנתאון תפקיד חשוב מבחינה ויזואלית בחיבור שבין חלל ה[[רוטונדה]] התחתון לבין הכיפה. עיצובו קשור למסורת בנייה של [[אכסדרה|קולונדת]] עמודים אשר מופיעות ב[[פורום אוגוסטוס]] ו[[פורום טראיאנוס|טראיאנוס]]. ניתן גם להשוות את עלייה הגג בפנתאון לקומה השנייה, בעלת תוכנית של חצי עיגול, המופיעה במקדש המדורג ב[[פלסטרינה (עיר)|פלסטרינה]] (Sanctuary of Fortuna Primigenia). אם כי במקרה של הפנתאון, לא מדובר בעמודים תומכים אלא בעמודי פילסטר שאינם בעלי תפקיד הנדסי בנשיאת הכיפה.{{הערה|שם=John w. Stamper198}}

====רצפה====
[[רצפה|רצפת]] הפנתאון מעוטרת בדוגמה מתחלפת של [[מעגל|עיגולים]] ו[[ריבוע]]ים לסירוגין בגוונים של [[גרניט]] אפור, [[שיש]] צהוב ו[[פורפיר]]. עיגולים וריבועים אלו משובצים בריבועים גדולים התחומים בין רצועות שיש לבן איטלקי מסוג pavonazzetto, היוצרות רשת של קווים מאונכים, המקבילה לצירים הראשיים של המבנה. זהו הדוגמה הגדולה ביותר לרצפת שיש משובצת מ[[רומא העתיקה]] אשר נשמרה באופן מיטבי. נראה שרצפה זו איננה שטוחה לחלוטין אלא מתקמרת מעט, לכך יש השפעה דרמטית על אופייה הדינמי של הרוטונדה. במקור, הדבר נועד כדי להרחיק את המים שירדו מן הפתח בכיפה אם כי בתהליך השחזור של המבנה, מרכזה של הרצפה יושר מעט והוספו לו פתחי ניקוז.{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 197-198}}

====כיפה====
[[קובץ:Pantheon cupola.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[כיפה (מבנה)|כיפת]] הפנתאון.]]
עיצובה של ה[[כיפה (מבנה)|כיפה]] מורכב מ-28 טורים של פאנלים שקועים (קסטות/coffers) כאשר בכל טור ישנם חמישה פאנלים, ההולכים וקטנים בגודלם ככל שמתקרבים לקצה העליון של הכיפה. לפאנלים אשר נמצאים בארבע השורות הראשונות, דירוג פנימי של ארבע מדרגות ולפאנלים העליונים ביותר, שלוש מדרגות. כל פאנל מודגש באופן כזה שהמדרגות בחלקו התחתון רחבות יותר מן המדרגות בחלקו העליון. בחירה עיצובית זו, העושה שימוש בעקרונות ה[[פרספקטיבה]], תורמת לתפיסת המרחב כדינמי ופחות סטטי תחת הכיפה, במיוחד בעזרת הצל שמדרגות אלו מטילות על פנים הפאנל השקוע. בתקופתו של [[אדריאנוס]], הכיפה והפאנלים השקועים בה היו מעוטרים ב[[סטוקו]] וקישוטי [[ברונזה]]. ייתכן שבמרכזם של הפאנלים קובעו [[כוכב (סמל)|כוכבים]] מוזהבים על רקע כחול בגוון שמים.{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 198-99}}

בקצה הכיפה ישנו ה[[אוקולוס]], הפתוח לחלוטין לשמיים, ב[[קוטר]] 8.92 מטר. אופיו הדינאמי של חלל הפנים בפנתאון מודגש אף יותר בעזרת קרני האור החודרות אליו דרך האוקולוס ומאירות בו מקומות שונים, בהתאם לשעת היום ול[[עונות השנה|עונת השנה]].{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 199-200}}

== משמעות סימבולית ==
כפי שניתן לראות בכתביו של [[דיו קסיוס]],{{הערה|שם=דיו קסיוס, 53, 27}} אפילו [[המאה ה-3|במאה ה-3 לספירה]], ניכר ספק באשר לשימושו המקורי ומשמעותו של הפנתאון. קסיוס כתב עליו:
{{ציטוט|"...הוא בנה את מה שמכונה, הפנתאון. ייתכן ששם זה ניתן למבנה בשל שהכיל בתוכו פסלים של אלים רבים, ביניהם פסליהם של מרס ו[[ונוס]]. אך לדעתי שם זה ניתן הודות לצורתו העגולה, המזכירה את השמיים."}}

===האלים להם סגדו בפנתאון===
[[קובץ:Piranesi-6035.jpg|ממוזער|שמאל|250px|פריסה של קטע מחללו הפנימי של הרוטונדה, הממחיש את האופן שבו הוצבו פסלי האלים בפנתאון.]]
קשה לקבוע מה הייתה כוונתו המקורית של [[אדריאנוס]] מבחינה סימבולית ו[[איקונוגרפיה|איקונוגרפית]], בשל מיעוט העדויות הכתובות והפיזיות על אודות המבנה. אחת מהשאלות המרכזיות בנושא זה היא: פסלים של אלו אלים היו ב[[אדריכלות קלאסית - מונחים|אדיקולות]] ובנישות?

לכך מספר השערות{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 200}}: אחת מהן היא שמדובר באלים של [[גרם שמים|גרמי השמיים]]: [[השמש|סול]], [[הירח|לונה]], [[מאדים|מרס]], [[כוכב חמה|מרקורי]], [[צדק (כוכב לכת)|יופיטר]], [[נוגה|ונוס]] ו[[שבתאי|סטורן]]. אלים אלו היו מוצגים בשבעת הנישות, כאשר הכיפה ייצגה את השמיים, ממלכתם של האלים, שעל כולם שלט יופיטר - העליון מכולם.

תאוריה שנייה מציעה גם היא כי היה מדובר באלים של גרמי השמיים, אולם טוענת כי מדובר בדמויות אחרות, כאלו הקשורות למשפחתו של [[אוגוסטוס]] וכנראה נמצאו גם במבנה המקורי אשר הוקם על ידי [[מרקוס ויפסניוס אגריפה|אגריפה]]. במקרה זה, האלים אשר פסליהם הוצגו במבנה היו: [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]], [[יונו (מיתולוגיה)|יונו]] ו[[מינרווה]] אשר הוצבו בנישה הראשית כשילוש קפיטולי (Capitoline Triad), [[ונוס]] ומרס - משום שנחשבו לאלים המגנים על משפחתו של [[יוליוס קיסר]], ולבסוף – [[אפולו]], [[דיאנה (מיתולוגיה)|דיאנה]], [[נפטון (מיתולוגיה)|נפטון]] ו[[מרקוריוס|מרקורי]]. תאוריה זו גורסת כי האלים הוצבו על פי מקום נפילתן של קרני השמש. כך למשל, פסלה של ונוס הוצב באופן כזה שב-[[1 באפריל]], יום חגה של האלה (ונרליה), יאירו קרני השמש את חלק הכיפה שמעל הפסל שהוצב כנראה בנישה המערבית של החלל, על צירו הראשי. בהתאם לכך, פסלו של מרס הוצב על הנישה המזרחית שממול לוונוס, ושאר האלים הוצבו של הנישות שעל הצירים האלכסוניים.

תאוריה שלישית מצביעה על הקשר שבין [[הירח]] לבין [[לוח שנה|לוח השנה]] החודשי כנימוק לבחירת עשרים ושמונה הטורים של הפאנלים (קסטות), שכן אסטרונומים מן העת העתיקה ידעו כי הירח מסיים את מסלולו תוך 27.3 ימים, כלומר ביום ה-28. בנוסף, תאוריה זו קושרת בין חלוקת הכיפה לארבעה רבעים לבין ארבעת השלבים של הופעת הירח, כלומר ארבעת האופנים שבהן הירח מצוי ביחס לצירו.

===תפקוד חילוני או דתי?===
[[קובץ:Pantheon 12.jpg|ממוזער|שמאל|250px|שרידי תבליט בחזית הצידית של הבלוק המתווך.]]
[[קובץ:Pantheon (Rome) entrance arch.jpg|ממוזער|שמאל|250px|הקשת מעל לדלת הכניסה. ניתן לראות משני עברי הדלת עיטורים המרמזים על משמעות דתית.]]
ישנם חוקרים הטוענים כי לפנתאון אין כל קשר [[איקונוגרפיה|איקונוגרפי]] או דתי, אלא היה תרגיל בעיצוב בעזרת צורות [[גאומטריה|גאומטריות]] מושלמות בלבד, כאשר חלוקתה של ה[[רוטונדה]] ל-16: 8 נישות ו-8 מוקדי עומס ביניהן, היוותה בסיס ל[[מודולריות|מודול]] העיצוב. באותה הרוח, נטען כי 28 הטורים של הפאנלים השקועים (קסטות), המעטרים את הכיפה, מייצגים מספר מושלם המתיישב עם השלמות ה[[אריתמטיקה|אריתמטית]] של [[אוקלידס]] ו[[פיתגורס]]. תאוריות מעין אלו תומכות בטענה כי הפנתאון כלל לא היה [[מקדש]] אלא חלל ציבורי לשימוש הקהל הרחב כגון אספות [[הסנאט הרומי|הסנאט]].{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 200-201}} עדות לכך ניתן לראות בכתביו של [[דיו קסיוס]], בהם מתואר כי בשיתוף עם הסנאט, ערך הקיסר [[אדריאנוס]] פגישות ודיונים בנושאים דחופים במבנים ציבוריים שונים, בהם הפורום, הארמון וגם הפנתאון, כדי שכל הנעשה בפגישות אלו יהיה ידוע בפני הציבור.{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/69*.html#7 Cass. Dio 69.7]}} עם זאת, ידוע כי מקדשים רבים שימשו לא פעם את הסנאט, ולכן שימוש זה של הסנאט בפנתאון אינו סותר ואף מחזק את ההשערה ששימש הוא גם כמקדש.{{הערה|שם=John202|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 202}}

שימושו של הפנתאון כמקדש מקבל חיזוק גם על פי הכתבים של [[היסטוריה אוגוסטה]], וכן על פי אופיים של העיטורים וה[[תבליט]]ים אשר אותרו במבנה: בקירות הצידיים של "הבלוק המתווך" ובמעבר אשר מוביל לדלת הראשית. חלק מהדימויים המופיעים בעיטורים אלו כוללים כלי [[קורבן]] וזרים עם פירות ופרחים, הקשורים למנורות מעוטרות בסרטים. סמלים אלו היוו [[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיב]] עיטורי חוזר במקדשים ונועדו לקשור את השליט והקיסר למהותו הדתית של המבנה, במקרה זה הפנתאון. שימוש במוטיבים מעין אלו נמצא במקדשים רומיים רבים ומקורותיהם עוד בתקופתו של [[אוגוסטוס]], כמו [[ארה פקיס]] שב[[שדה מרס]]. תפקידם היה לרמז על איכויותיו הדתיות של ה[[קיסרי רומא|קיסר]] ולהשוות את מעמדו של הקיסר לאלים המסורתיים.{{הערה|שם=John w. Stamper195}}

===חיבור בין עולם ישן לחדש, דת ופוליטיקה===
[[אדריאנוס]] היה קשור לשני קצוות שעיצבו את השקפת עולמו ואמונתו. מחד הוא נמשך לכל מה שעתיק וייצג את העולם הישן. מאידך, הוא חיפש אחר התייחדות עם המימד האבסולוטי וקיווה לשלווה פנימית שלאחר המוות. לאמונתו הדתית, היה פן פוליטי חזק, כפי שניכר אצל קיסרים אחרים. האחדות שרצה להביא אדריאנוס על האימפריה באה לידי ביטוי באופן שבו הוא עודד ותמך בקיומה של אמונה [[התרבות ההלניסטית|הלניסטית]] לצד פולחן לטיני (רומי). חיבור נוסף שביקש אדריאנוס לייצר הוא אל ימיה הראשונים של [[האימפריה הרומית]], זאת באמצעות הבניית זהות בינו ובין עם [[אוגוסטוס]] ו[[מרקוס ויפסניוס אגריפה|אגריפה]] ועם האלים שהיו קשורים לביתו של אוגוסטוס. הדבר בא לידי ביטוי בכמה אופנים: עצם העובדה שבחר להקים את הפנתאון, על אותה התוכנית של הפנתאון של אגריפה ובאותו [[תכנון עירוני|הקשר עירוני]] למונומנטים שבנה אוגוסטוס ב[[שדה מרס]]: הפנתאון מוקם במרחק שווה של 800 מטרים מן המאוזוליאום של אוגוסטוס ו-800 מטרים מ[[מקדש יופיטר הקפיטוליני]].{{הערה|רומולוס הקים את למקדש החשוב והעתיק ביותר ברומא - מקדש יופיטר הקפיטוליני.|כיוון=ימין}} מערך שאגריפה יצר בזמנו, כדי לחבר בין משפחת אוגוסטוס לסמלי ייסודה של רומא.{{הערה|שם=John202}} גם סמל ה[[נשר]] וה[[אלון]], אשר משוער כי עיטר את חזית [[גמלון]] ה[[פרונאוס]] של הפנתאון של אדריאנוס, מזוהה עם מינויו של אוגוסטוס לקיסר על ידי [[הסנאט הרומי|הסנאט]] ובכך כנראה תרם ל[[סימבוליזם|סימבוליות]] של המבנה כבית משפחתו של אוגוסטוס ושל אלי המשפחה ה[[יוליים|יוליאנית]], בהם ראה אדריאנוס כבסיס לשלטונו וסמכותו. אדריאנוס לקח על עצמו את תפקיד ממשיכו של אוגוסטוס וראה במדיניות שלו כהמשך לימיה הראשונים של האימפריה, תוך מתן חשיבות לאלמנטים המסורתיים בה.{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 193-195}}

שילוב השימושים בפנתאון היה מימושו הפיזי של התיווך בין הפוליטיקה והרוחניות ש[[אדריאנוס]] ביקש להקנות לאימפריה תחת שליטתו. באתר זה ביקש אדריאנוס לבנות את זהות השליט שלו, על ידי קישור דמותו לאלים המגינים של משפחת הקיסרות, ל[[רמוס ורומולוס|רומולוס]], ולדמויות המייצגות את ייסודה של [[האימפריה הרומית|רומא הקיסרית]]: [[אוגוסטוס]] ו[[יוליוס קיסר]]. הדבר בא לידי ביטוי ב[[אדריכלות]] המבנה: מחד, באמצעות קווי הדמיון הבולטים של ה[[פרונאוס]] בפנתאון למקדש החשוב והעתיק ביותר ב[[רומא]], [[מקדש יופיטר הקפיטוליני]], נקשר הוא לייסודה של העיר רומא ובוססה שורשיותו. מאידך, על ידי החלפת המבנה המקורי של אגריפה ב[[רוטונדה]] המקורה בכיפה, הוסיף אדריאנוס מימד נוסף של [[סימבוליזם]]. כיפה זו ייצגה במבנה את ה[[היקום|קוסמוס]] ובכך חיזקה את רעיון האחדות וה[[אוניברסליזם|אוניברסליות]] שביקש להביא באמצעות הפנתאון. בצורה זו הפנתאון שימש סמל לשוויון והאחווה בין ה[[פרובינקיה רומית|פרובינקיות]] והעמים השונים, המאוגדים יחד על ידי מסורת וממשל, סביב דמותו של הקיסר.
{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 202-3}}

===תפקידה של השמש בעיצובו ומשמעותו של הפנתאון===
במאמרם, רוברט חנה (Robert Hannah) וג'וליו מליי (Giulio Magli) מציעים [[תזה]] כי לאור ה[[השמש|שמש]] מקום מרכזי בשימוש [[סימבוליזם|סימבולי]] להעברת מסרים והדגשת ערכים, הן ברמת עיצוב החלל הפנימי של הפנתאון והן ברמת [[תכנון עירוני|התכנון העירוני]] של מתחם [[שדה מרס]].
בניגוד למקדשים אחרים באיטליה, הפנתאון נפתח כלפי צפון כך שהשמש הישירה היחידה החודרת למבנה היא מלמעלה, דרך ה[[אוקולוס]] בלבד. ניתן לזהות דמיון בעיצוב זה למתקן [[שעון שמש]] כיפתי (המכונה hemicyclium). סוג זה של שעון שמש זוהה מתוך שרידים חומריים ואף מתואר בכתביו של [[ויטרוביוס]].{{הערה|Robert Hannah, Giulio Magli, The Role of the Sun in the Pantheon’s Design and Meaning, 2011. P. 490-492}}

מהתבוננות במסלול קרני האור בחלל הפנתאון, נראה כי הודות לפרופורציות המתוכננות של המבנה, רכיבים באדריכלות מודגשים על ידיהן במועדים מסוימים במיוחד: ב[[נקודת השוויון|ימי השוויון]] וב-21 ב[[אפריל]]. בימים אלו, נופל האור בצהריי היום בדיוק על דלת הכניסה. מפני ש-21 באפריל הוא התאריך המסורתי ליום יסודה של [[רומא]] ואפריל הוא חודש המוקדש לאלה [[ונוס]], יש לשער כי אור השמש שימש ליצירת קשר סימבולי בין רומא לעולמם של ה[[מיתולוגיה רומית|אלים]].{{הערה|Robert Hannah, Giulio Magli, The Role of the Sun in the Pantheon’s Design and Meaning, 2011. P. 497 }} כמו כן, ניכרת מגמה של הדגשת כיוון הצפון במבנה לעומת אגפיו הדרומיים שנותרים אפלים לכל אורך השנה, באופן [[אנלוגיה|אנלוגי]] לצורה שבה אורגנו מתחמי סגידה רומיים (templum) מן המאה ה-1 לפני הספירה. מתחמים אלו ביקשו לייצג את הסדר הקוסמי באופן גשמי והאלים המועדפים מוקמו באגפיהם הצפוניים. ייתכן גם שישנו דגש על כיוון צפון כדי לחזק בפנתאון את הקשר שבין דת וכוח פוליטי, זאת משום שתופעת האלהת [[יוליוס קיסר]] החלה בעקבות מופעו של [[כוכב שביט]] על פני ה[[אופק]] הצפוני, בזמן הלווייתו.{{הערה|Robert Hannah, Giulio Magli, The Role of the Sun in the Pantheon’s Design and Meaning, 2011. P. 503}}

גם בהקשרו העירוני אליו משתייך הפנתאון, מתחם שדה מרס, נעשה שימוש באור וצל כדי לייצר מסרים סימבולים:
#הקשר הסימבולי לאל השמש צוין ביוזמתו הראשונה של [[אוגוסטוס]], בעזרת שימוש ב[[אובליסק]] מ[[מצרים]] כשעון שמש וסימל גם את תפקידו של השליט כ"שומר הזמן" שכן הקמת האובליסק מתוארכת לאותה שנה שבה אוגוסטוס החיל את [[הלוח היוליאני|לוח השנה החדש]] ([[1-9 לפנה"ס|9 לפנה"ס]]).{{הערה|שם=Hannah510|Robert Hannah, Giulio Magli, The Role of the Sun in the Pantheon’s Design and Meaning, 2011. P. 510}}
#ביום השוויון, שעון השמש - האובליסק שהובא ממצרים שמזרח, היה מטיל צל על מזבח ה[[ארה פקיס]], שציין את הישגיו של אוגוסטוס במערב. לכך היה אפקט פוליטי ואידאולוגי, במיוחד אם לוקחים בחשבון את יום הולדתו של אוגוסטוס, שהוא סביב יום השוויון הסתווי.{{הערה|שם=Robert Hannah507|Robert Hannah, Giulio Magli, The Role of the Sun in the Pantheon’s Design and Meaning, 2011. P. 507}}
#מן המפות הזמינות למחקר, נראה שחזית הארה פקיס, בעלת [[תבליט]] המתאר את ונוס, פנתה לעבר השמש העולה בחודש אפריל, חודש אשר ניתן בו כבוד מיוחד לאלה ונוס.{{הערה|שם=Robert Hannah507}}
#המשכיות של רעיונות אלו באה לידי ביטוי בהקמתו מחדש של הפנתאון על ידי [[אדריאנוס]], באותו הקשר עירוני כשל הפנתאון של [[מרקוס ויפסניוס אגריפה|אגריפה]] ובאופן הצבת ה[[מאוזוליאום]] של אדריאנוס (כיום [[טירת סנטאנג'לו]]) על ציר מזרח-מערב מול הארה פקיס. בצורה כזו, מכיוון הפנתאון, נצפתה השמש כשוקעת מעל למאוזוליאום וכך נקשרו מפעלי הבנייה של אדריאנוס עם אלו המזוהים עם אוגוסטוס.{{הערה|שם=Hannah510}}

==הפנתאון כמקור השראה==
[[קובץ:Rotunda UVa from the south east.jpg|ממוזער|שמאל|250px|מבט מכיוון דרום-מזרח על הרוטונדה בקמפוס אוניברסיטת ווירג'יניה.]]

מקוריות עיצובו של הפנתאון והעובדה כי נשמר בצורה יוצאת דופן הפכו אותו למקור חיקוי והשראה, לא רק על ידי [[רומא העתיקה|הרומאים]] אלא גם מצד תרבויות מאוחרות יותר ב[[העולם המערבי|עולם המערבי]]. ישנן דוגמאות רבות להשפעתו הניכרת של הפנתאון על עולם ה[[אדריכלות]], ביניהן: [[הבפטיסטריום של פירנצה]], [[בזיליקת פטרוס הקדוש]] ברומא, מבנים שונים בתכנונו של [[אנדראה פלדיו]] ואף ה[[אוניברסיטת וירג'יניה|אוניברסיטה בקמפוס שבווירג'יניה]], [[ארצות הברית]], של [[תומאס ג'פרסון]].{{הערה|John w. Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 205}}

==ראו גם==
*[[פנתאון]]
*[[אדריכלות רומית]]
<gallery widths="250px" heights="250px" perrow="2">
קובץ:Einblick_Panorama_Pantheon_Rom_explantion.jpg|מבט פנורמי על חלל הפנים של הרוטונדה עם ציון הרכיבים האדריכליים הבולטים בו.
קובץ:Diagram Pantheon Floor plan.jpg|תוכנית הפנתאון בצירוף ציון הרכיבים האדריכליים המרכיבים אותו.
 </gallery>

==לקריאה נוספת==
<div class="mw-content-ltr">
*Adam Ziolkowski, '''What did Agrripa's Pantheon look like? New Answer to an Old Question''', The Pantheon In Rome-contributions to the conference ,Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 29-39.
*Hubert Cancik and, Helmuth Schneider, '''The Pantheon in Rome''', Brill’s New Pauly, Brill Online, 2015. Reference 07 February 2015 First appeared online: 2006. First Print Edition: {{ISBN|9789004122598}}, 20110510.
*John w. Stamper, '''Hadrian's Pantheon, The Architecture of Roman Temples - The Republic to the Middle Empire''', [[Cambridge University Press]], United Kingdom 2005, p. 184-205. {{ISBN|9780521810685}}
*John w. Stamper, '''Rebuilding Rome in The Time of Augustus''', Cambridge University Press, United Kingdom 2005, p. 126-129.
*Kjeld de Fine Licht, '''The Rotunda in Rome- A Study of Hadrian's Panteon''', Jutland Archeological Society, 1996.
*Luigi Piale, Mariano Vasi, '''New Guide of Rome and the Enirons According to Vasi and Nibby''', 1851, L. Piale.
*[https://books.google.co.il/books?id=Bg0YAAAAYAAJ&pg=PA272&hl=en#v=onepage&q&f=false New Guide of Rome and the Enirons According to Vasi and Nibby]
*Mark Wilson Jones, '''The Pantheon and the Phasing of its Construction''', The Pantheon In Rome-contributions to the conference ,Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 69-87.
*Robert Hannah, Giulio Magli, '''The Role of the Sun in the Pantheon’s Design and Meaning''', Numen 58 (2011), 486–513.
*Tod A. Marder, '''The Pantheon after antiquity''', The Pantheon In Rome-contributions to the conference, Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 145-154.
*William L. Macdonald, '''The Pantheon - Design, Meaning and Progeny''', Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, 2002. {{ISBN|9780674010192}}
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{קישורי פורטל|רומא העתיקה|רומא|שם1=רומא העתיקה|שם2=רומא}}
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Pantheon (Rome)|תצוגה=הפנתאון ברומא}}
* {{אתר רשמי}}
* {{בריטניקה}}
* {{אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית}}
* [http://www.italyguides.it/us/roma/pantheon.htm הפנתאון ברומא], [[סיור וירטואלי]] וגלריה
* [http://maps.google.com/maps?q=Rome+Italy&ll=41.898412,12.476403&spn=0.005354,0.007811&t=k&hl=en תצלום אוויר של הפנתאון]
* [http://www.hakolal.co.il/195666/פנתאון מידע בעברית על הפנתאון]
* [http://www.sacred-destinations.com/italy/rome-pantheon מידע באנגלית ותצלומים של הפנתאון]
* [https://web.archive.org/web/20150626151813/http://www.susanwrightphoto.com/1669-romes-cascading-rose-petal-ceremony/ פיזור עלי ורדים מהאוקולוס במיסה חגיגית]
* {{יוטיוב|w2E44dz5sFk|שם=הדמיה תלת ממדית של הפנתאון בימי הדריאנוס}}
* [http://arxiv.org/vc/arxiv/papers/0910/0910.0128v1.pdf מקומה של השמש בעיצוב ומשמעות הפנתאון של אדריאנוס]
* [http://www.romanconcrete.com/docs/chapt01/chapt01.htm מאמר על טכנולוגיית הבנייה בבטון בפנתאון]

{{-}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{ערך מומלץ}}

{{רומא}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:רומא: מבנים בתקופת רומא העתיקה|פנתאון]]
[[קטגוריה:רומא: כנסיות|פנתאון]]
[[קטגוריה:אדריכלות רומית|פנתאון]]
[[קטגוריה:מקדשים ברומא העתיקה|פנתאון]]
[[קטגוריה:פיניה]]