הצגת המקור של הדף "חובר חבר"

'''חובר חבר''' הוא איסור [[לא תעשה]] השייך ל[[איסורי כישוף ביהדות|איסורי הכישוף]]. על פי פרשנות [[חז"ל]] ו[[הלכה|הפסיקה ההלכתית]], משמעות האיסור היא ללחוש [[לחש|לחשים]] הגורמים לחבירתם יחד של בעלי חיים שונים.

== מקור האיסור ==
מקור איסור 'חובר חבר' מובא ב[[ספר דברים]], כחלק מרשימת כישופים אותם אסרה התורה לבצע:

{{ציטוט|תוכן=כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. '''וְחֹבֵר חָבֶר''' וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ|מקור={{תנ"ך|דברים|יח|ט|יג}}}}

=== מובאות מקראיות נוספות ===
פעולת חובר החבר נזכרת ב[[ספר תהלים]]: {{ציטוטון|אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים, '''חוֹבֵר חֲבָרִים''' מְחֻכָּם|{{תנ"ך|תהילים|נח|ו|ללא=ספר}}}}. ב[[ספר איוב]] מופיע המושג חברים אותו מפרשים רבים קושרים לחובר החבר:{{ציטוטון|יִכְרוּ עָלָיו '''חַבָּרִים''' יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים|{{תנ"ך|איוב|מ|ל|ללא=ספר}}}}.

== גדרי האיסור ==
איסור חובר חבר הוא איסור לא תעשה שעונש העובר עליו ב[[מזיד]] לאחר [[התראה (הלכה)|התראת]] [[עדים]] הוא [[מלקות (הלכה)|מלקות]]. עם זאת, עונש המלקות מושת רק על העושה מעשה בנוסף ללחש.

ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] מובאת [[ברייתא]] לפיה איסור 'חובר חבר' הוא העושה {{ציטוטון|אחד חֵבר גדול ואחד חֵבר קטן, ואפילו נחשים ועקרבים|מסכת סנהדרין דף ס"ה עמוד א'}}, [[רש"י]] שם פירש שהכוונה שמחבר ואוסף יחד מינים שונים של בעלי חיים, כדי לגרותם זה בזה או כדי להרחיקם ממקום יישוב על מנת שלא יזיקו.<ref>רש"י על מסכת סנהדרין דף ס"ה עמוד א'. דבריו הובאו בראשונים ובאחרונים רבים, דוגמת [[יוסף בכור שור|רבי יוסף בכור שור]] על ספר דברים פרק י"ח פסוק י"א, [[דון יצחק אברבנאל|אברבנאל]] שם על פסוק ט', פסקי ה[[רא"ש]] על מסכת סנהדרין פרק ז הלכה ד, ועוד.</ref> פירושו הובא בקרב ראשונים ואחרונים רבים. וכך נפסק להלכה ב[[שולחן ערוך]]:{{ציטוטון|חובר חבר זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות או נחשים ועקרבים, יתושים ופרעושים|שולחן ערוך יורה דעה סימן קעט סעיף ה}}.

=== שיטת הרמב"ם ===
[[הרמב"ם]], נאמן לשיטתו הכללית כי אין ממש בכשפים ובלחשים למיניהם, סובר שאיסור חובר חבר הוא באמירת לחישה שהלוחש סבור כי היא פועלת למנוע מחיות מזיקות להזיק:
{{ציטוט|תוכן=איזהו חובר? - זה שמדבר בדברים שאינן לשון עם, ואין להן ענין, ומעלה על דעתו בסכלותו שאותן הדברים מועילין, עד שהן אומרים שהאומר כך וכך על הנחש או על העקרב אינו מזיק, והאומר כך וכך על האיש אינו ניזוק|מקור={{רמב"ם|עבודה זרה|יא|י}}}}

=== לחישה לשם סילוק סכנה ===
בתלמוד הבבלי במסכת כריתות<ref>{{תלמוד בבלי|כריתות|ג|ב}}</ref> מובאים דברי [[אביי]] לפיהם כאשר חיה רעה רודפת אחר האדם, מותר לו ללחוש כדי להציל עצמו מסכנתה: "האי מאן דבעי למיצמד זיבורא ועקרבא - אסור, ואי קאתו בתריה - שרי (ב[[תרגום חופשי]] ל[[עברית]]: אסור להצמיד על ידי לחש דבורה ועקרב, אולם אם הם רודפים אחריו מותר)". 

דבריו של אביי נפסקו להלכה בשולחן ערוך<ref>{{שולחן ערוך|יורה דעה|קעט|ז}}</ref>: "מי שרודפים אחריו נחש ועקרב, מותר לחבר כדי שלא יזיקוהו".  

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{ספר דברים}}

[[קטגוריה:כישוף ומכשפות|יהדות]]
[[קטגוריה:מאגיה ביהדות]]
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]
[[קטגוריה:מצוות לא תעשה]]
[[קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה]]
[[קטגוריה:פרשת שופטים]]
[[קטגוריה:איסורי עבודה זרה]]