הצגת המקור של הדף "לפנים מן החומה (סיפור)"

{{ספר}}
'''לפנים מן החומה''' הוא סיפור מאת [[ש"י עגנון]] שיצא לאור בשנת [[1975]], ומתאר טיול רגלי של ה[[מספר (ספרות)|מספר]] עם ידידתו לאה ב[[ירושלים]], ובעיקר ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]]. 

הסיפור פורסם כחמש שנים לאחר פטירתו של עגנון, בכרך הקרוי אף הוא "[[לפנים מן החומה]]", על פי [[כתב יד (מקור)|כתב יד]] שנמצא בעזבונו של עגנון, והותקן לדפוס על ידי בתו, [[אמונה ירון]]. ירון ציינה שהסיפור "נכתב לפני שחרור העיר העתיקה, בשנים שלא הייתה לנו דריסת רגל לפנים מן החומה".{{הערה|[[אמונה ירון]], '''לפנים מן החומה''', [[הוצאת שוקן]], 2001, עמ' 295}}

==תמצית הסיפור==
ה[[מספר (ספרות)|מספר]], שפרטים ביוגרפיים אחדים שלו תואמים את הביוגרפיה של עגנון עצמו, מטייל בירושלים שבין החומות יחד עם נערה ששמה לאה. "וכך היינו מהלכים מרובע לרובע ומרחוב לרחוב וממבוי למבוי בין הרחובות העקומים שמתפתלים והולכים ונכנסים זה בתוך זה וזה בתוך זה וחוזרים חלילה, שדרך כניסתם שכחו היאך נכנסו ואינם יודעים היאך לצאת".{{הערה|ש"י עגנון, '''לפנים מן החומה''', [[הוצאת שוקן]], 2001, עמ' 5}}

במהלך הטיול מרבה המספר לספר ללאה מזכרונותיו, החל מילדותו בחוץ לארץ. הוא מציין "שכבר לפני שבע שמיטות עליתי לירושלים".{{הערה| '''לפנים מן החומה''', עמ' 8}} הוא מאריך בסיפור טיולו ב[[יפו]] עם אלכסנדרה, ריבה שבאה ממוסקבה לבקר אצל קרוביה ביפו, וטיולו בירושלים עם תמר, ריבה ירושלמית שהייתה נאה וחיננית וצנועה. בתוך שני סיפורים אלה נשזרים סיפורים נוספים על חוויותיו של המספר.

במהלך הטיול השניים מגיעים לנקודה המתוארת: "עמדנו ושתקנו ועמדנו והבטנו על ההר ועל הבניין שבהר. אחר כך העבירה לאה את ידה על עיניה ומחתה את דמעתה ואמרה, כאן עמד ביתנו". לאה ממשיכה ואומרת: "כאן עמד ביתו של אבא".{{הערה| '''לפנים מן החומה''', עמ' 41}} בשלב זה מבין הקורא שמדובר ב[[אלגוריה]], שבה אביה של לאה הוא [[הקדוש ברוך הוא]] והבית הוא [[בית המקדש]], ומכאן שלאה, "שמרגישין את יופיה בלב יותר ממה שרואים בעיניים",{{הערה|'''לפנים מן החומה''', עמ' 6}} היא [[עם ישראל]]. ידיעה זו מתחזקת כאשר בהמשך לאה "חזרה ודיברה וסיפרה לי את כבוד הבית ואת כליו ועל משרתיו ועל כל הבאים שהיו באים לבית ועל שמחת אביה על באי הבית ואין צריך לומר בחגים שהיו באים מכל הארץ".{{הערה|'''לפנים מן החומה''', עמ' 42}}

לאחר שטיילו הרבה שכבה לאה לנוח על ספסל אבן, והמספר מתאר: "הטיתי עצמי כלפי פיה ונתתי פי על פיה ונשקתי לה".{{הערה|'''לפנים מן החומה''', עמ' 50}} בסוף הטיול, לאחר שלאה הסתלקה ממנו, משכנע המספר את עצמו שהיה זה [[חלום]]: "הפכתי את מעשה היום לחלום חזיון לילה, כאילו כל המוצאות אותי עם בת לווייתי בחלום היו, שהרי אם הלכנו בעיר לפנים מן החומה משמע שעדיין השנים כתיקונן ועדיין הארץ שלימה הייתה ולא נחלקה ירושלים ואדם מישראל יכול להתהלך בארץ לארכה ולרחבה ואינו מתיירא שמא יבואו עליו להורגו."{{הערה|שם=ע53|'''לפנים מן החומה''', עמ' 53}}

בשלב זה מפרש המספר את חלומו: "בת לווייתי זו הנשמה. לפנים מן החומה, זה מקום משכנה ומקום חיותה." והוא מוסיף: "בן לווייתה של הנשמה זה הגוף שנעשה נרתיק לנשמה".{{הערה|שם=ע54|'''לפנים מן החומה''', עמ' 54}}

==פרשנות==
===הסיפור כחלום===
באחדים מסיפוריו של עגנון מופיעים חלומות שאותם חולמים גיבורי הסיפור. דוגמאות לכך הם חלומו של הרופא בסיפור "[[הרופא וגרושתו]]" וחלומו של הרטמן בסיפור "[[פנים אחרות]]". בסיפורים אלה מסופר החלום, אך את פרשנותו משאיר המספר לקורא (ואכן פרשנים רבים טרחו על כך{{הערה|דבורה שריבוים, '''פשר החלומות ביצירותיו של ש"י עגנון''', תל אביב: הוצאת פפירוס, 1993}}). 

בסיפור שלפנינו פועל עגנון אחרת. רק בסוף הסיפור קובע המספר שכל קורותיו קודם לכן היו בגדר חלום: "הפכתי את מעשה היום לחלום חזיון לילה, כאילו כל המוצאות אותי עם בת לווייתי בחלום היו".{{הערה|שם=ע53}} הוא אינו מסתפק בכך, אלא נותן לקורא את פשר החלום, אך קודם לכך הוא מסתייג: "עשיתי את אשר לא עשיתי עד עתה. הפכתי חלומי לסמל אשר שונא אני לא מכל דבר אשר אשנא".{{הערה|שם=ע54}} הסתייגות זו אינה מפתיעה את הקורא, שבשלב מוקדם יותר קרא מפי המספר על חברו "שיצא לחוצה לארץ ללמוד תורה אצל [[פרויד]] או אצל [[יונג]] או אצל אחר מאותם שביקשו לקעקע את חיינו".{{הערה|'''לפנים מן החומה''', עמ' 18}}

[[אלחנן שילה]] מציין: 
:הסוגה הספרותית, הבאה לידי ביטוי בסיפור "לפנים מן החומה", נמנית עם קבוצת סיפורים סוריאליסטיים-חלומיים-חזיוניים, ומהבולטים שבהם הם "[[עידו ועינם]]" וסיפורי "[[ספר המעשים]]". בסיפורים אלה עגנון מעבד את חלומותיו לסיפורים.{{הערה|אלחנן שילה, '''הקבלה ביצירת ש"י עגנון''', הוצאת [[אוניברסיטת בר-אילן]], 2011, הפרק "לאה גיבורת 'לפנים מן החומה'", עמ' 151.}}

===זמנו של הסיפור===
זמנו של הסיפור מערבב בין שתי תקופות: רוב טיולם של המספר ולאה בעיר העתיקה מתרחש ב[[תקופת המנדט]], כפי שנאמר במפורש בסיפור: "אי אתה יודע מה נעשה בארץ. הולך לו יהודי לתומו פוגע בו כדור של בעלי הכנופיות והרי הוא נופל מת, וממשלת המנדט רואה ושותקת כדרכה",{{הערה| '''לפנים מן החומה''', עמ' 45}} אך לקראת סופו חושב המספר: עלתה על דעתי פתאום שאנו יושבים לפנים מן החומה וקרוב לכאן יושב עם אחר שנלחם בנו ומבקש לטרדנו מן העולם, ואם ימצא אותנו איש מהם ייקח אותנו בשבי, או אל אפתח פה לשטן קשה מזה. ראיתי שאנו נמצאים במקום סכנה ואולי בית זה שאנו נמצאים בו בחלקו של האויב הוא"{{הערה| '''לפנים מן החומה''', עמ' 50}} – תיאור זה תואם את מצבה של [[ירושלים המחולקת]], שבו העיר העתיקה הייתה בשליטת [[ירדן]]. מובן שראיית הסיפור כולו כחלום מאפשרת ערבוב זמנים זה.

==לקריאה נוספת==
* אלחנן שילה, "סימבוליקה לאומית ומוטיבים קבליים: דמותה של לאה בסיפור 'לפנים מן החומה' לשי עגנון", '''[[דפים למחקר בספרות]]''' 18, תשע"ב, עמ' 165–188. {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23417854}}
* אלחנן שילה, '''הקבלה ביצירת ש"י עגנון''', הוצאת [[אוניברסיטת בר-אילן]], 2011, הפרק "לאה גיבורת 'לפנים מן החומה'", עמ' 148–169.
* שלמה דוד גולדפרב, "מפתגמיו של ש"י עגנון: לקט מתוך 'לפנים מן החומה'", '''[[לשוננו לעם]]''' כז, תשל"ו, עמ' 154–158.
* [[שחר ארזי]], '''בעקבות אהבה אבודה – לטייל בירושלים עם ש"י עגנון''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 2004, הפרק "עד לשמי רום וכוכביהם ואולי למעלה מהם – הר הבית". עמ' 158–163.
* [[מלכה שקד]], '''הקמט שבעור הרקיע: קשרי קשרים ביצירת ש"י עגנון''', [[הוצאת מאגנס]], 2000, הפרק "הקמט שבעור הרקיע: עמדת עגנון בשאלת העימות היהודי-ערבי", עמ' 91-49.
* [[יוסף דן]], "עגנון וירושלים של מעלה, הסיפור 'לפנים מן החומה' ומקורותיו בתורת הסוד", [[ידיעות אחרונות]], 1 באפריל 1977.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{כתבי שמואל יוסף עגנון}}

[[קטגוריה:כתבי ש"י עגנון]]
[[קטגוריה:נובלות עבריות]]
[[קטגוריה:סיפורי ירושלים]]
[[קטגוריה:יצירות שהתפרסמו לאחר מות מחבריהן]]