הצגת המקור של הדף "מאגמה"

{{פירוש נוסף}}
{{פורטל|'''למושגי יסוד נוספים בנושא [[גאולוגיה]], ראו [[פורטל:גאולוגיה|פורטל הגאולוגיה]]'''}}
[[קובץ:Pahoehoe toe.jpg|שמאל|ממוזער|250px|זרם [[לבה]] ב[[הוואי]]]]
[[קובץ:Lava from Kilauea.jpg|ממוזער|שמאל|250px|מפל [[לבה]] מ[[הר געש|הר הגעש]] [[קילוואה]] ב[[הוואי]]]]
'''מאגמה''' (מ[[יוונית]]: '''Μάγμα''' – [[בצק]] או משחה) היא [[סלע]] מותך וחם, בטמפרטורות שבין [[מעלות צלזיוס|C°]]{{כ}} 600–1,300 ולעיתים אף בין C°{{כ}} 1,600–1,800, הנוצר בעומק [[כדור הארץ]] בתהליכי [[התכה]] שונים. כשמאגמה נפלטת אל פני השטח באמצעות [[התפרצות געשית]], היא נקראת [[לבה]]<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/science/magma-rock|כותרת=Magma|אתר=Britannica Encyclopedia}}</ref>.

[[הר געש|הרי געש]] ומאגמה נמצאים גם ב[[כוכב לכת|כוכבי לכת]] וב[[ירח]]ים נוספים ב[[מערכת השמש]]<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Greeley, Ronald ; Schneid, Byron D.|שם=Magma Generation on Mars: Amounts, Rates, and Comparisons with Earth, Moon, and Venus|כתב עת=Science|כרך=254|שנת הוצאה=1991|עמ=996-998|קישור=https://ui.adsabs.harvard.edu/abs/1991Sci...254..996G/abstract}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.space.com/mars-maybe-volcanically-active-insight-marsquakes|כותרת=Magma on Mars Bay Be Bubbling Underground Right Now|אתר=Cpace.Com}}</ref>. המאגמה עשויה להכיל בתוכה [[גביש]]י [[מינרל]]ים ובועות [[גז]], והיא נוטה להצטבר ב[[תא מאגמה|תאי מאגמה]] לפני שהיא פורצת לפני השטח<ref name=":0" />. התפרצות מאגמה מהרי געש נעשית דרך [[צינור הזנה (גאולוגיה)|צינורות הזנה]] או דרך סדקים ב[[קרום כדור הארץ]]. לאחר התפרצותה היא יוצרת [[סלע יסוד|סלעי יסוד]] [[סלע געשי|געשיים]], נקרשת בעומק ל[[סלע פלוטוני|סלעים פלוטוניים]], או חודרת לתוך סדקים ב[[שכבה (גאולוגיה)|שכבות]] הקרום כ[[מחדר פלוטוני|מחדרים פלוטוניים]] דוגמת [[דייק]] ו[[סיל]].

המאגמה אינה אחידה בהרכבה ובהתנהגותה: לרוב מדובר ב[[תערובת|תערובות]] [[סיליקט]]יות בריכוזים שונים. סוגי מאגמה אחדים עשירים בגז מומס וב[[אדי מים]], הגורמים ל[[התפרצות געשית|התפרצויות געשיות]] עזות וליצירת סלעים נקבוביים. סוגים אחרים, הדלים במומסים, זורמים מתוך [[הר געש|הרי געש]] או מתוך סדקים בקרום ויוצרים סלעים חסרי-נקבוביות וסלעים [[אמורפיות|אמורפיים]]. בהתקרשותה מתחת לפני השטח יוצרת המאגמה מגוון של סלעים ו[[מחדר פלוטוני|מחדרים]] [[סלע פלוטוני|פלוטוניים]]<ref name=":0" />.

אזורי ההיווצרות של המאגמה מגוונים וכוללים [[אזור הפחתה|אזורי הפחתה]], בקעים [[יבשת]]יים, [[רכס מרכז אוקייני|רכסים מרכז אוקייניים]] ו[[נקודה חמה (גאולוגיה)|נקודות חמות]] המצויות מעל [[תימרת מעטפת|תימרות מעטפת]]. על אף היווצרותה במגוון רחב של אזורים, ההתכה אינה של חומר מוצק לחלוטין: מרבית הקרום וה[[מעטפת כדור הארץ|מעטפת]] אינם מוצקים לחלוטין אלא [[ראיד (גאולוגיה)|ראידים]] – "מוצקים זורמים" – מוצקים כביכול בעלי מרקם [[צמיגות|צמיגי]]<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Paul J. Wallaceet al., 2015|שם=Volatiles in Magmas|כתב עת=The Encyclopedia of Volcanoes|כרך=Second Edition|עמ=163-183|קישור=https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/B9780123859389000079}}</ref>.

בשל הקושי לחקור את המאגמה ישירות, רבים מן הנתונים המגדירים את היווצרותה, תכונותיה ואת התהליכים המתקיימים בה, לקוחים ממחקרים [[וולקנולוגיה|וולקנולוגיים]] של [[לבה#הרכב ותכונות|הרכב הלבה]], ומבדיקות [[פטרולוגיה|פטרולוגיות]] של הסלעים הנחשפים על-פני השטח. עם זאת, בשלושה מקרים נצפתה מאגמה [[אין סיטו (גאולוגיה)|אין סיטו]] (במקומה המקורי) במהלך קידוחים: פעמיים ב[[הוואי]] ופעם נוספת ב[[איסלנד]]<ref>'''[https://link.springer.com/chapter/10.1007/978-1-4020-5891-2_3 In situ melting and intracrustal convection: granite magma layers]. In: Granite Genesis: In Situ Melting and Crustal Evolution.''' [[Springer]], Dordrecht: [[2007]], pp. 67-68. </ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://phys.org/news/2024-02-unprecedented-magma-river-surged-beneath.html|הכותב=Daniel Lawler|כותרת=How an Unprecedented Magma River Surged Beneath an Iceland Town|אתר=Phys.Org, February 9, 2024}}</ref>.

==סוגי מאגמה==
[[קובץ:Regional magmatism heb.jpg|שמאל|ממוזער|400px|סוגי המאגמה באזורים [[געשיות|געשיים]] שונים]]
סוגי המאגמה נבדלים זה מזה באופן ובמקום היווצרם, ב[[הרכב כימי|הרכבם הכימי]], ב[[צמיגות]]ם ובטמפרטורות הפליטה שלהם. הבדל נוסף בין המאגמות הוא תכולת המומסים שנכלאו בהן בעת היווצרן: [[מים]], [[פחמן דו-חמצני]], [[מימן גופרתי]], [[חומצה גופרתית]] ו[[תחמוצת|תחמוצות]] נוספות.
[[צמיגות]]ן של המאגמות נובעת מכמות ה[[סיליקה]] שבהן<ref>{{צ-ספר|מחבר=Hans-Ulrich Schmincke|שם=Volcanism: Rheology, Magmatic Gases,Bubbles and Triggering of Eruptions :Formation of Bubbles; Explosive Eruption.|מקום הוצאה=Berlin|מו"ל=Springer|שנת הוצאה=2004 "From now on Schmincke 2004"|עמ=49-50}}</ref>:
*מאגמה בזלתית – כ-45%-53% סיליקה – צמיגותה דומה לזו של [[שמן זית]]
*מאגמה אנדזיטית – כ-52%-63% סיליקה – צמיגותה דומה לזו של [[סירופ מייפל]]'
*מאגמה גרניטית – כ-75%–80% סיליקה – צמיגותה דומה לזו של [[דבשה]] קרה.

הימלטות המומסים מתוך המאגמה מושפעת מצמיגותה: ככל שהמאגמה צמיגה יותר, כך קשה יותר לגזים ולאדים ליצור בועות, להתרומם מתוך הנוזל ולהיפלט ממנו. על-מנת שהמומסים יוכלו ליצור בועות בתוך המאגמה ולהתרומם, נדרשת תזוזה של חלק מן הנוזל המאגמטי הצידה. מאגמה בצפיפות נמוכה מאפשרת היווצרות בועות והימלטות של מומסים. לעומתה, במאגמה בצפיפות גבוהה מתאפשרת תנועה מועטה בלבד, כך שהגזים והאדים נותרים כלואים בה, ויוצרים לחץ רב כאשר המאגמה נפלטת. מסיבה זו קיים הבדל בין [[מדד התפרצות געשית|עוצמת]] ה[[התפרצות געשית|התפרצות הגעשית]] שיוצר כל סוג של מאגמה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://volcanoes.usgs.gov/vsc/glossary/basalt.html|כותרת=Basalt|אתר=U.S.G.S., Volcano Hazard Program}}</ref>.

שלושת סוגי המאגמה שונים בתכונותיהם והם נפוצים בחלקים שונים של [[כדור הארץ]].

===מאגמה בזלתית===
מאגמה [[בזלת]]ית דלה יחסית ב[[סיליקה]] (45%–55%) ועשירה ב[[מגנזיום]] וב[[ברזל]]. הרכבה הכימי נע בין [[מאפי]] ל[[אולטרה-מאפי]], והיא יוצרת [[סלע יסוד|סלעי יסוד]] [[סלע פלוטוני|פלוטוניים]] ו[[סלע געשי|געשיים]] דוגמת [[בזלת תולאיטית]] – סוג הבזלת הנפוץ ביותר בקרום, [[בזלת פיקריט]], [[גברו]], [[סקוריה]], [[טוף]], [[קומטיט]], [[בוניניט]], [[טרכיט]] ו[[פלגוניט]].

[[צמיגות]]ה הנמוכה של המאגמה הבזלתית מאפשרת הימלטות [[גז]]ים המומסים בה. פליטתה של המאגמה אינה אלימה, והיא מתבטאת בזרימה שקטה של [[לבה]] וב[[התפרצות געשית|התפרצויות]] [[התפרצות הוואית|הוואיות]], [[התפרצות געשית#התפרצות סטרומבוליאנית|סטרומבוליאניות]] ו[[התפרצות געשית#התפרצות וולקנית|וולקניות]] ב[[מדד התפרצות געשית|עוצמה]] של 2-0{{כ}} VEI.

מאגמה [[בזלת]]ית אופיינית ל[[רכס מרכז אוקייני|רכסים מרכז-אוקייניים]], ל[[נקודה חמה (גאולוגיה)|נקודות חמות]] ימיות ולסביבה של [[העתק]]ים.

====בזלות של קרקעית האוקיינוס====
[[קובץ:Ridge render.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[רכס מרכז אוקייני]]]]
[[בזלת|בזלות]] נפוצות בקרקעית ה[[אוקיינוס]]ים, והן בונות [[קרום כדור הארץ|קרום]] אוקייני בשוליים הפעילים של ה[[טקטוניקת הלוחות|לוחות הטקטוניים]] ב[[רכס מרכז אוקייני|רכסים מרכז אוקייניים]]. המאגמה נוצרת כתוצאה מהפרדה בין שני לוחות, המאפשרת לסלעי [[פרידוטיט]] מה[[מעטפת כדור הארץ|מעטפת]] לעלות ולהינתך. פרידוטיט מורכב מ[[אוליבין]], [[פירוקסן|אורתופירוקסן]], קלינופירוקסן ו[[מינרל]]ים של [[אלומיניום]] דוגמת [[פלגיוקלז]], [[ספינל]] או [[גארנט]], והתכתו יוצרת מאגמה בזלתית.

התכה מתחת לרכסים האוקייניים מתרחשת בטווח עומקים רחב ותלויה ב[[טמפרטורה]] של המעטפת. הנתך נקרש ויוצר קרום, או [[התפרצות געשית|מתפרץ]] לקרקעית האוקיינוס ויוצר "MORB" ([[ראשי תיבות]] באנגלית של Mid Ocean Ridge Basalt, בזלת של רכס מרכז אוקייני) בדגם [[בזלת כרים|כרים]]. סוג זה של בזלת דל ב[[נתרן]] ומכיל כ-50% [[סיליקה]], ובמגעו בקרום הקר הוא מתקרר ומתקרש.

====בזלות של איים געשיים====
[[קובץ:Hotspot(geology)-1.svg|שמאל|ממוזער|200px|היווצרות [[הר געש|הרי געש]] במעבר ה[[קרום כדור הארץ|קרום]] מעל [[נקודה חמה (גאולוגיה)|נקודה חמה]]]]
תהליך שני בחשיבותו להיווצרות מאגמה בזלתית מתקיים מתחת ל[[אי]]ים אוקייניים געשיים דוגמת [[הוואי]], [[טהיטי]], [[אי הפסחא]] ו[[האיים האזוריים]]. [[הר געש|הרי געש]] אלה מרוחקים מרכסים מרכז אוקייניים, ונמצאים באזורים פנים-לוחיים מעל [[נקודה חמה (גאולוגיה)|נקודות חמות]] או בסמוך לשולי לוחות פעילים, שבהם אין התכה של סלעי קרום או [[ליתוספירה]] אלא התרוממות של מעטפת חמה.

התהליך מתחיל בנקודה חמה כאשר [[תימרת מעטפת]] שולחת "אצבעות" של חום המגיעות לחלק העליון של ה[[אסתנוספירה]]. בגבול בין האסתנוספירה וה[[ליתוספירה]] נוצרת נקודה חמה – מקום שבו מותכים סלעים ונוצרת מאגמה של איים אוקייניים (OIB – Ocean Island Basalts). המאגמה החמה פחות צמיגה מסלעי הקרום, והיא פורצת דרכם אל פני השטח. תימרות מעטפת מתרחשות מתחת לליתוספירה ימית ויבשתית כאחת, והן חלק אינטגרלי מזרימה של [[מסה]] וחום במעטפת. מקורן בעומק רב, במקרים רבים סמוך ל[[תחום אי הרציפות וייכרט-גוטנברג]], המהווה גבול בין המעטפת ל[[גלעין כדור הארץ|גלעין]], ומכיוון שהמעטפת בתוך התימרה העולה חמה יותר מאשר המעטפת הסובבת אותה – היא יכולה להתחיל התכה כתוצאה מירידת לחץ בעומק גדול יותר מאשר מתחת לרכסים המרכז אוקייניים. עם זאת, שלא כמיקומם של רכסים מרכז אוקייניים, חלקו העליון של אזור ההתכה מוגבל בעובי של הלוח או של הליתוספירה שמעליו. לכן בזלות OIB נוצרות בעומק ממוצע גדול יותר מאשר בזלות MORB, וכמות הנתך המיוצרת קטנה יותר. כתוצאה מכך, בזלות של איים נוטות להיות עשירות יותר ב[[מתכת אלקלית|מתכות אלקליות]] וב[[ברזל]] ודלות יותר ב[[סיליקה]] בהשוואה לבזלות MORB.

על-אף שינוי זה במשטר ההתכה, איים גדולים שנמצאים מעל תימרות מעטפת (למשל [[הוואי]]), ואיים מעל תימרות מעטפת המתרוממים בשוליים פעילים של לוחות (למשל [[איסלנד]]), שניהם מייצרים בזלות תולאיטיות. לעומתם, איים שנמצאים מעל תימרות קטנות יותר או מעל ליתוספירה אוקיינית עבה וקדומה, מאופיינים במגוון בזלות בעלות תכולת סיליקה נמוכה יותר ותכולה גבוהה יותר של [[תחמוצת|תחמוצות]] [[נתרן]] (Na<sub>2</sub>O) ו[[אשלגן]] (K<sub>2</sub>O) מאשר בזלות תולאיטיות. בזלות כאלה נקראות "בזלות אוליבין אלקליות", או בקיצור "בזלות אלקליות". שני הסוגים נוצרים במקביל ב[[איי הוואי]].

הגיוון המינרלוגי של בזלות אלקליות רב, ונובע מהורדת תכולת הסיליקה ומעליית תכולת האלקלים ו[[יסוד קורט|יסודות קורט]] אחרים. נטייה זו לעלייה בתכולת האלקלים יוצרת בנוסף הרכבי מאגמה מחוץ לתחום הבזלות האלקליות, הנקראות בדרך-כלל [[בסניט]]ים (Basanites) ו[[פוידיט]]ים (Foidites). אלה נוטים להיות תוצאה של התכה חלקית מצומצמת יותר מזו האחראית ליצירת בזלות אלקליות, ובמקרים נדירים משקפת את השפעת ה[[פחמן דו-חמצני|פחמן הדו-חמצני]] על התכת המעטפת בעומק רב. סוגי הסלעים הנוצרים בדרך זו כוללים בסניט, [[נפליניט]], [[לוסיט]] ו[[מליליט]], המצויים לרוב באיים אוקייניים קטנים או בשלבים הסופיים של פעילות געשית באיים גדולים.

====בזלות של קשת איים====
מקום אוקייני שלישי שבו נוצרות בזלות הוא [[אזור הפחתה|אזורי הפחתה]], במקום שבו ליתוספירה אוקיינית כבדה וקרה נוחתת לתוך המעטפת מתחת ללוח אחר. כתוצאה מכך, זרימת החום באזורי הפחתה נמוכה במבט ראשון, ונדיר שתתרחש בהם התכה. עם זאת, הלוח הנוחת נושא עמו מים הלכודים ב[[סלעי משקע]] שנוצרו על-פניו. מים אלה מתחממים כשהם באים במגע עם המעטפת החמה, ונוצרת התכת [[שטף]] הנובעת מהורדת [[נקודת התכה|נקודת ההתכה]] של הפרידוטיט במעטפת. הבזלות הנוצרות בסביבה זו נוטות להיות תולאיטיות, והן בונות [[קשת איים|קשתות איים]]. במקומות בהם נוחת לוח אוקייני מתחת ללוח יבשתי, המאגמה הבזלתית עשויה להיכלא מתחת לקרום עבה בצפיפות נמוכה. כתוצאה מכך מתפתחת מאגמה בזלתית עם תכולת [[ברזל]] נמוכה, הנקראת מאגמה [[אנדזיט]]ית.

====בזלות יבשתיות====
[[קובץ:Flood basalt in Chasm Provincial Park.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שפכי בזלת בפארק צ'אזם, [[קולומביה הבריטית]]]]
בלוחות יבשתיים, כמו בלוחות אוקייניים, נוצרת בזלת תולאיטית ובזלת אלקלית לאורך [[בקע (גאולוגיה)|בקעים גאולוגיים]] (שקעים צרים ומוארכים הנוצרים לאורך [[העתק]]ים), דוגמת [[הבקע הסורי-אפריקני]], בהם נפוצות בזלות אלקליות, בסניטיות ונפליניטיות. באזורים אלה הקרום והליתוספירה נמתחים, ונוצרים בהם העתקים ובקעים. התפשטות הקרום והליתוספירה במקומות אלה מועטה, והיווצרות המאגמה מהתכת המעטפת מוגבלת לעומקים הדומים לאלה שמתחת לאיים געשיים, אך התכה זו מתרחשת מתחת לליתוספירה יבשתית עבה יותר מזו האוקיינית. כתוצאה מכך, המאגמה והלבה הבזלתיות באזורים אלה דומות לאלו של איים אוקייניים, הרכבן של הבולטות בהן אלקלי, ונוצרים מהן סלעים דוגמת [[טרכיט]] ו[[פונוליט]].

בניגוד להן, [[שפכי בזלת]] יבשתיים (CFB – continental flood basalt) יוצרים [[משטח בזלת נרחב|משטחי בזלת נרחבים]], המכילים בזלת תולאיטית בנפח גדול (>10<sup>6</sup> [[מטר מעוקב|ק"מ מעוקב]]), והם היו עשויים להתפרץ במשך תקופת זמן קצרה יחסית במונחים גאולוגיים: 2-1 מיליון שנים. שפכי בזלת אלה מייצגים אירועים [[קטסטרופה|קטסטרופיים]], ובמקרים אחדים נחשדו כקשורים לאירועי [[הכחדה המונית]] – כפי שהוצע קשר בין [[הכחדת קרטיקון-שלישון]] לפני כ-65 מיליון שנים לבין התפרצות [[מדרגות דקאן]] (Deccan Traps) ב[[הודו]]{{הערה|[http://filebox.vt.edu/artsci/geology/mclean/Dinosaur_Volcano_Extinction/pages/aaas1981.html McLean, D. M., '''Terminal Cretaceous Extinctions and Volcanism: a Link''', 1981]|כיוון=שמאל}}. שפכי בזלת אלה עשויים להיות קשורים להתפרקות של [[יבשת-על|יבשות-על]] ולהתפתחות [[אגן אוקייני|אגנים אוקייניים]] חדשים. רבים מהם מתרחשים על קרקעית [[אוקיינוס]] סמוך, בסופו של רצף הנובע מנקודה חמה – מיקום המצביע על קשר לתימרת מעטפת. באופן כללי, לנפח העצום נחוצה טמפרטורת מעטפת גבוהה במיוחד, ולכן מתבקש קשר בין היווצרות שפכי בזלת לבין תימרות מעטפת.

הבדלים בנפח, בהרכב ובמשך ההתפרצות של שפכי בזלת שונים עשויים להצביע על כך שמקורות המאגמה והסיבות להתכה החלקית שונים מאחד לשני, וכי מקור ההתכה והמאגמה בחלק המעטפת של הליתוספירה היבשתית. המעטפת הליתוספרית, המצויה מתחת לקרום ומשתרעת לעומק שבין 100–200 ק"מ, היא החלק הקר והקשה יחסית של המעטפת. כמו הליתוספירה האוקיינית, גם המעטפת מתחת לקרום היבשתי נחשבת לשריד של התכה חלקית, ולכן אינה מסוגלת לייצר מאגמה נוספת. עם זאת, אם היא מכילה כמות קטנה של מים הכלואה בפאזה נוזלית של [[מינרל]]ים דוגמת [[אמפיבול]] או [[נציץ]], יש בכך להוריד את נקודת המוצקות של המעטפת, כך שיכולה לחול בה התכה במקרה שהליתוספירה מתחממת. תימרת מעטפת הנושקת לבסיס הליתוספירה עשויה לספק את החום הדרוש באמצעות [[הסעת חום]], כאשר שחרור של חומרים נדיפים – בעיקר מים – מבטיח את היווצרותה של מאגמה תולאיטית באמצעות התכת שטף. לכן, שפכי בזלת עשויים להיווצר גם בתהליך של הסעת חום בשלבים מוקדמים של מתיחה והיפרדות [[יבשת]], באמצעות התכה ב[[תהליך אדיאבטי]] המתרחש ללא מעבר חום בתוך תימרות המעטפת באזורי ההשקה בינן לבין אזורי המתיחה המידקקים של הליתוספירה, או באמצעות התכה של אזורי חום חריג במעטפת, הקשורים להתפתחות תימרת המעטפת.

===מאגמה אנדזיטית===
[[קובץ:MSH80 early eruption st helens from NE 04-10-80.jpg|ימין|ממוזער|150px|[[התפרצות געשית|התפרצות]] ב[[הר סנט הלנס]], 4 באוקטובר 1980]]
[[קובץ:Cascadia subduction zone USGS He.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[אזור הפחתה|אזור ההפחתה]] בין [[לוח חואן דה פוקה]] לבין [[הלוח הפסיפי]], האחראי ל[[קשת געשית]] בה נמצאים בין היתר [[הר געש|הרי הגעש]] [[הר סנט הלנס]] ו[[הר ריינייר]]]]
מאגמה [[אנדזיט]]ית – הנקראת על-שם [[הרי האנדים]], שם נחקרה לראשונה – אופיינית ל[[קשת געשית|קשתות געשיות]] מעל [[אזור הפחתה|אזורי הפחתה]]. מאגמה זו מצויה בצמיגות בינונית המאפשרת הימלטות חלקית בלבד של גזים, כך שנותרים בה מספיק גזים ליצור התפרצויות מתפוצצות [[התפרצות געשית#התפרצות וולקנית|וולקניות]], [[התפרצות געשית#התפרצות פלאנית|פלאניות]] ו[[התפרצות געשית#התפרצות פליניאנית|פליניאניות]], ב[[מדד התפרצות געשית|עוצמה]] של 7-2{{כ}} VEI דוגמת אלה שהתרחשו ב[[הר סנט הלנס]], ב[[פינטובו]], ב[[סופרייר הילס]] וב[[טמבורה]]. כמות הגזים המעורבים קובעת את עוצמת ההתפרצות.

מאגמה אנדזיטית נחשבת מבחינת הרכבה הכימי כ"בינונית" – בין [[פלסי]]ת לבין [[מאפי]]ת. תכולת הסיליקה במאגמה 55%–65%, תכולת ה[[חמרן]] נמוכה מאוד ולרוב היא עשירה ב[[מגנזיום]] וב[[ברזל]]. במאגמה זו ניתן למצוא [[פנוקריסט]]ים קטנים – [[גביש]]ים נראים לעין, לרוב [[אמפיבול]] ו[[פירוקסן]], שהתגבשותם החלה בתוכה. מאגמה בהרכב זה יוצרת [[סלע]]י [[אנדזיט]] ו[[אנדזיט#סוגי אנדזיט|דקיט]].
במקומות בהם מופחת לוח אוקייני מתחת ללוח יבשתי, עשויה המאגמה הבזלתית להיכלא מתחת לקרום עבה שצפיפותו נמוכה. מאחר שהמאגמה הבזלתית צפופה מהקרום היבשתי ואינה יכולה להתרומם מעליו, נוצר מפגש בין גבולות בעלי צפיפות שונה – כמו [[תחום אי הרציפות מוהורוביצ'יץ']] בין המעטפת לקרום או גבולות בתוך הקרום. בנוסף, המאגמה עשירה במים הספוגים ב[[סלע משקע|סלעי משקע]] ימיים בליתוספירה המופחתת, יותר מאשר בזלות OIB או MORB. להבדלים אלה בהרכב ולתהליכי ה[[גיבוש מפריט#התגבשות הדרגתית|התגבשות ההדרגתית]] המתרחשים בה השפעה עמוקה על הרכב המינרלים המתגבשים בתוכה, וכתוצאה מכך נוצרת מאגמה בזלתית שיורית בעלת תכולה נמוכה של [[ברזל]].

תהליכים נוספים שבהם נוצרת מאגמה אנדזיטית הם עירוב מאגמות בזלתיות ו[[גרניט]]יות, התגבשות הדרגתית של מינרלים עשירים בברזל ומערכת תגובות בין [[מעבר פאזה|מעברי פאזה]] במהלך ההתגבשות לבין הנוזל המגמטי. שלבים מאוחרים יותר של התגבשות הדרגתית במאגמה אנדזיטית – לעיתים בשילוב של חומרים שהותכו מן הקרום – מובילים ליצירת הרכבים עתירי-סיליקה כמאגמה [[דקיט]]ית ו[[ריוליט]]ית. בהמשך ההתגבשות ההדרגתית עולה ריכוז ה[[מים]] במאגמה, מאחר שה[[מינרל]]ים שהתגבשו אינם מכילים מים. התוצר הסופי של מאגמה עתירת-סיליקה ומים ושחרורם האלים של [[אד]]י המים כאשר המאגמה מגיעה אל פני השטח, הוא התפרצויות מתפוצצות.

===מאגמה גרניטית===
[[קובץ:Silex spring in yellowstone.jpg|ימין|ממוזער|150px|[[מעיין חם]] ב[[ילוסטון]]]]
[[קובץ:Yellowstone_Caldera_He.jpg|שמאל|ממוזער|300px|חתך ב[[ילוסטון]] – התהוות מאגמה גרניטית]]
מאגמה גרניטית עשירה ב[[צורן דו-חמצני|סיליקה]] (יותר מ-65%), ב[[קוורץ]] (יותר מ-10%) ובגזים, והיא נוטה להיפלט בטמפרטורה של כ-C°{{כ}} 950. צמיגותה הגבוהה נובעת ממרכיביה: סיליקה, [[חמרן]], [[אשלגן]], [[נתרן]] ו[[סידן]], היוצרים [[פולימר]] נוזלי סמיך ועשיר ב[[פצלת השדה]] ובקוורץ.

המאגמה הגרניטית נוצרת מהתכה של קרום גרניטי המתרחשת במקרים נדירים בהם מתחת לסלעי ה[[גרניט]] עולה מאגמה בזלתית חמה מאוד. המאגמה הבזלתית מתיכה את חלקו התחתון של הקרום ומדקקת אותו. בקרום הדק נוצרים סדקים עגולים, דרכם פורצת המאגמה הגרניטית.

צפיפותה הרבה של המאגמה הגרניטית מותירה את הגזים לכודים בתוכה, ו[[מים]] וחומרים נדיפים אחרים משתחררים לאט יותר. לחצם בתוך המאגמה גורם ל[[התפרצות געשית#התפרצות פליניאנית|התפרצויות פליניאניות]] מתפוצצות ב[[התפרצות געשית# מדד התפרצות געשית|עוצמה]] גבוהה של 7–8 VEI, דוגמת [[התפרצות-על|התפרצות-העל]] שיצרה את שלוש ה[[קלדרה|קלדרות]] רחבות-הממדים של [[ילוסטון]]. התפרצויות אלה מלוות ב[[זרם פירוקלסטי|זרמים פירוקלסטיים]] כבדים, בכמות רבה של [[טפרה]], ובזרמי [[לבה]] סמיכים ועבים הזורמים למרחק של קילומטרים ספורים.

מאגמה גרניטית אופיינית לנקודות חמות יבשתיות דוגמת [[הרמה האתיופית]], ויוצרת שכבות עבות של סלעי [[איגנימבריט]] ([[טוף]] מולחם), [[פומיס]] ו[[ריוליט]].

===סיכום===
{| border="1" class="wikitable" align="right"
|-
! סוג המאגמה
! תכולת [[סיליקה]]
! תכולת [[קוורץ]]
! תכולת מומסים
! טמפרטורה {{ש}} (C°)
! [[צמיגות]]
! [[סלע פלוטוני|סלעים פלוטוניים]]
! [[סלע געשי|סלעים געשיים]]
! צבע [[סלע]]ים
|-
| [[גרניט]]ית – [[פלסי]]ת
| 65%<
| 10%<
| גבוהה
| 950>
| גבוהה
| [[גרניט]]
| [[ריוליט]], [[איגנימבריט]], [[פומיס]]
| בהיר
|-
| [[אנדזיט]]ית – בינונית
| 55%–65%
| 10%>
| בינונית
| 1,000>
| בינונית
| [[דיוריט]]
| [[אנדזיט]]
| בינוני
|-
| [[בזלת]]ית – [[מאפי]]ת
| 45%–55%
| 0%
| נמוכה
| 1,100>
| נמוכה
| [[גברו]]
| [[בזלת]], [[סקוריה]]
| כהה
|-
| בזלתית [[אולטרה-מאפי]]ת
| 45%>
| 0%
| נמוכה מאוד
| 1,100<
| נמוכה מאוד
| [[פרידוטיט]]
| [[קומטיט]], [[בוניניט]]
| כהה
|}
{{-}}

הנפח היחסי של היווצרות מאגמה ויחס הסלעים הפלוטוניים והגעשיים הנובעים ממנה משתנה באזורים המגמטיים השונים:
*ברכסים מרכז-אוקייניים נוצרים 62% מהמאגמה, מנפח זה 86% הם סלעים פלוטוניים ו-14% סלעים געשיים.
*בקשתות איים וקשתות געשיות נוצרים 26% מהמאגמה, מנפח זה 93% הם סלעים פלוטוניים ו-7% סלעים געשיים.
*בנקודות חמות נוצרים 12% מהמאגמה, מנפח זה 88% הם סלעים פלוטוניים ו-12% סלעים געשיים.

==מקור המאגמה – תהליכים מגמטיים==
[[קובץ: Rockcycle.jpg|שמאל|ממוזער|250px| [[מחזור הסלעים]]: 1 – '''מאגמה'''; 2 – התגבשות; 3 – [[סלע יסוד|סלעי יסוד]]; 4 – [[בליה]]; 5 – השקעה; 6 – [[סלע משקע|סלעי משקע]]; 7 – [[התמרה]]; 8 – [[סלע מותמר|סלעים מותמרים]]; 9 - המסה]]
כל התופעות הקשורות ב[[סלע]] מותך או מותך-חלקית בעומק [[כדור הארץ]] נובע ממאגמה, או [[לבה]] כאשר היא נפלטת אל פני השטח – לרוב באמצעות [[התפרצות געשית]] מ[[הר געש]]. תהליכים מגמטיים – הנקראים גם תהליכי יסוד – מתרחשים בשלושה שלבים:
*היווצרות מאגמה מסלעים מוצקים באמצעות [[התכה]]
*הובלת והסעת המאגמה ממקום למקום
*התקררות המאגמה עד להתמצקותה ויצירת [[סלע יסוד|סלעי יסוד]].

התהליכים המגמטיים הם חלק חיוני ב[[מחזור הסלעים]]: הם מובילים להיווצרות מגוון רחב של סלעים ומהווים תהליך בסיסי שבו כדור הארץ ו[[כוכב לכת|כוכבי הלכת]] מבדלים את מרכיביהם ל[[קרום כדור הארץ|קרום]] ו[[מעטפת כדור הארץ|מעטפת]].

===פעילות מגמטית אזורית===
פני השטח של כדור הארץ משקפים חומרים ותהליכים הקיימים בעומק רב, בהובלת החומר אל פני השטח וחשיפתו על-פני הקרום באמצעות [[שחיקה (גאולוגיה)|שחיקה]], [[בליה]] ו[[סחיפה]]. תהליכים אלה מספקים ל[[גאולוג]]ים ו[[גאוכימיה|גאוכימאים]] מידע חיוני ממנו ניתן להסיק את התכונות ה[[כימיה|כימיות]], ה[[מינרלוגיה|מינרלוגיות]] וה[[חום (פיזיקה)|תרמיות]] של פנים כדור הארץ. על-פני השטח קשורים תהליכים אלה באופן הדוק ב[[טקטוניקת הלוחות]], מאחר שתהליכים מגמטיים מתרכזים בשולי הלוחות ב[[טקטוניקת הלוחות#גבולות פתיחה|גבולות פתיחה]] – דוגמת [[רכס מרכז אוקייני|רכסים מרכז אוקייניים]], ו[[טקטוניקת הלוחות#גבולות סגירה|גבולות סגירה]] – דוגמת [[אזור הפחתה|אזורי הפחתה]], אם כי ידועים גם תהליכים מגמטיים פנים-לוחיים – דוגמת [[נקודה חמה (גאולוגיה)|נקודות חמות]] כזו הנמצאת מתחת ל[[הוואי]]. תהליכי יסוד וסלעי יסוד הנוצרים בעקבותיהם אופייניים לאזורים הטקטוניים השונים, לכן משמשים סלעי יסוד עתיקים – ביחד עם מרכיבים מבניים, [[סלע מותמר|מותמרים]] ו[[סלע משקע|משקעיים]] – לזיהוי סביבה טקטונית עתיקה בהשוואה לדגמים מודרניים.

התוצר האחרון של התהליכים המגמטיים הם סלעי היסוד. יצירת סלעים כ[[בזלת]], [[גברו]] ו[[קומטיט]] נובעת מהתכה חלקית של מעטפת [[מאפית]] ואולטרה-מאפית בהרכבה. בכדור הארץ ניתן לצפות בתהליך זה ב[[רכס מרכז אוקייני|רכסים מרכז-אוקייניים]], ב[[משטח בזלת נרחב|משטחי בזלת נרחבים]], בגב [[קשת איים]], ב[[בקע גאולוגי|בקעים גאולוגיים]], ב[[נקודה חמה (גאולוגיה)|נקודות חמות]] פנים-לוחיות וב[[אזור הפחתה|אזורי הפחתה]]. היווצרות סלעים בינוניים ו[[פלסי]]יים כ[[אנדזיט]], [[דיוריט]], [[ריוליט]], [[אובסידיאן]] ו[[גרניט]] מוגבלת לקרום יבשתי מעל אזורי הפחתה. מרבצי [[עפרה (מחצב)|עפרות]] רבים בעלי חשיבות כלכלית קשורים לפעילות של מאגמה פלסית עתירת [[סיליקה]] ומכונים "עפרות מגמטיות".

====גבולות פתיחה====
המאגמה הנוצרת בגבולות פתיחה היא בזלתית, ומקורה בהתכה חלקית של סלע פרידוטיטי מהמעטפת הליתוספירית, המתרחשת בעומק רב ובטמפרטורה גבוהה. לדוגמה, התכה של סלע [[גארנט]]-פרידוטיט, המתרחשת בעומק של כ-90 ק"מ ובלחץ של יותר מ-25 [[קילובר]], יוצרת מאגמה אלקלית כהה. הנוזל המגמטי נאגר ב[[תא מאגמה|תאי מאגמה]] בבסיסם של רכסים מרכז-אוקייניים, משם חודרת המאגמה לרווח הנוצר בין שני הלוחות המתרחקים זה מזה, ויוצרת דייקים בזלתיים המתקררים באיטיות יחסית. באזורים אלה נוצרים בעיקר סלעי [[גברו]] בעלי גבישים גסים, [[דיאבז]] – הדומה לגברו בהרכבו הכימי אך גבישיו בינוניים, ו[[סלע הצטברות|סלעי הצטברות]] פרידוטיטיים משוכבים.

מתוך המאגר מובלת המאגמה אל פני הקרום. במהלך [[התפרצות געשית#התפרצות תת-ימית|התפרצות תת-ימית]] ומפגש עם מי האוקיינוס נוצרת [[בזלת כרים]] או "לבת כרים" – מבנה בזלתי הדומה ל[[כר]]ים הבנוי מגבישים זעירים במעטה [[זכוכית געשית|זכוכיתי]]. בגבולות פתיחה יבשתיים נפלטת המאגמה מבעד לסדקים ויוצרת שפכי בזלת יבשתיים.

====גבולות סגירה====
המאגמה הנוצרת בגבולות סגירה נוצרת בהתכה חלקית של סלעי בזלת מקרום אוקייני החודר אל המעטפת מתחת לקרום אחר – אוקייני או יבשתי. המאגמה נוצרת בתהליך של התכת שטף ונאגרת בתאי מאגמה. מתחת לקרום אוקייני תיווצר מאגמה בזלתית ובפליטתה ייווצרו [[קשת איים|קשתות איים]], ומתחת לקרום יבשתי תיווצר מאגמה אנדזיטית ובפליטתה ייווצרו [[קשת געשית|קשתות געשיות]]. געשיות זו של אזורי הפחתה היא המאפיין הגעשי הבולט בגבולות סגירה, אם כי היא עשויה להיווצר גם במקומות שאינם אזורי הפחתה{{הערה|[http://petrology.oxfordjournals.org/cgi/reprint/41/1/43 געשיות של אזור הפחתה במיקומים שאינם אזורי הפחתה]|כיוון=ימין}}.

====מעטפת====
המעטפת מורכבת בעיקרה מסלעים פלוטוניים [[אולטרה-מאפי|אולטרה מאפיים]] כהים, דלים בסיליקה אך עשירים בתחמוצות מגנזיום וברזל. הסלע הנפוץ ביותר במעטפת הוא פרידוטיט, המורכב מ[[אוליבין]] ו[[פירוקסן]]. סלעים אחרים הם [[דוניט]] ו[[קימברליט]]. נדיר למצוא סלעי מעטפת על-פני השטח, וקיימות שלוש דרכים עיקריות לצפות בהם:
*[[אופיוליט]]ים – אזור המפגש בין הקרום והמעטפת העליונה ה[[מחשוף (גאולוגיה)|נחשפים]] על-פני השטח בעקבות פעילות [[טקטוניקה|טקטונית]]
*[[קסנולית]]ים של פרידוטיט ודוניט שנאספו על ידי המאגמה מדפנות המאגר בדרכה אל מחוץ לקרום ונראים בתוך סלעים געשיים
*צינורות קימברליט נושאי [[יהלום|יהלומים]] מתחתית המעטפת המרפדים [[צינור הזנה (גאולוגיה)|צינורות הזנה]] חשופים.

===תהליכי התכה===
[[קובץ:Rock melting heb.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עקומות מוּצקיוּת ונוֹזליוּת של [[התכה|התכת]] [[סלע]]ים]]
[[התכה]] ב[[פיזיקה]] פירושה תהליך חימומו של חומר [[מוצק]] עד לנקודה שבה הוא הופך ל[[נוזל]]. נקודה זו נקראת [[נקודת התכה]]: ה[[טמפרטורה]] שבה [[מצב צבירה|מצבי הצבירה]] המוצק והנוזל נמצאים ב[[שיווי משקל תרמודינמי]]. מקובל להציג נקודת התכה כאשר ה[[לחץ]] החיצון הוא [[אטמוספירה (מידה)|אטמוספירה]] אחת בטמפרטורת החדר. להתכה נחוץ [[חום כמוס]] – כמות ה[[אנרגיה]] בצורה של [[חום (פיזיקה)|חום]] הדרושה לחומר מסוים כדי לשנות מצב צבירה.

היבט חשוב בהבנה של תהליכים מגמטיים הוא היותו של פנים כדור הארץ מוצק בעיקרו – עובדה שהוצגה במאה ה-19 על ידי [[ויליאם תומסון|לורד קלווין]], אשר הוכיח זאת על בסיס המשיכה ה[[כבידה|כבידתית]] של [[השמש]] ו[[הירח]]. לא ניתן היה להוכיח זאת קודם לניתוח [[גלים סייסמיים]], וגאולוגים סברו כי התפרצות [[לבה]] מ[[הר געש|הרי געש]] נובעת מזרימה כלפי מעלה של חומר המצוי במצב נוזלי תמידי במעמקי כדור הארץ. כיום ידוע כי הלחץ בחלקה העמוק של המעטפת גבוה דיו לשמור על הסלעים במצב מוצק למרות הטמפרטורות הגבוהות השוררות בה. לכן, מובן כי אזורים של פעילות געשית הם אלה שבהם נוצרת מאגמה באמצעות התכת סלעים שהיו מוצקים בעבר.

קיימות שלוש דרכים להתכת סלעים, וה[[אסוציאציה]] הראשונית העולה בהקשר להתכתם היא עליית [[טמפרטורה]], בדיוק כפי ש[[קרח]] נמס בתנאים אלה. אולם, אין הדבר כך בהתכת סלעי המעטפת: במרבית המקרים מתרחשת התכת סלעים ללא עלייה בטמפרטורה וללא [[הסעת חום]], אלא כתוצאה מירידת לחץ או משינוי ב[[הרכב כימי|הרכב הכימי]] – בעיקר בשל תוספת [[מים]] המורידה את נקודת ההתכה. שני מצבים אלה מאפשרים התכה מאחר שהאנרגיה הדרושה לה כבר מצויה בסלעים בתנאים המתאימים. בנוסף, סלעים הם תערובת של [[מינרל]]ים שונים, שלכל אחד מהם נקודת התכה משלו – עובדה הגורמת להרחבת טווח הטמפרטורות של התכה חלקית, גם בלחץ קבוע. נקודת ההתחלה של התכה – בה הסלע עדיין מוצק – נקראת "נקודת המוּצקוּת" (solidus), ואוסף של נקודות כאלה נקרא "[[עקומה|עקומת]] מוּצקיוּת". נקודת הסיום של ההתכה – בה הסלע על [[גביש]]י המינרלים המרכיבים אותו מותך לגמרי – נקראת "נקודת הנוֹזליוּת (liquidus), ואוסף של נקודות כאלה נקרא "עקומת נוֹזליוּת". עקומות אלה מראות את טווח התנאים בהן מתרחשת המסת סלעים ב[[המעטפת העליונה|מעטפת העליונה]] ובאזורים [[טקטוניקת הלוחות|טקטוניים]] וגעשיים שונים.

====התכה בעליית טמפרטורה====
ה[[מולקולה|מולקולות]] בחומר [[מוצק]] ערוכות במבנה מסודר והרווחים ביניהם קטנים. כאשר מחממים חומר הנמצא במצב מוצק, הטמפרטורה הפנימית שלו עולה עד שהיא מגיעה ל[[נקודת התכה|נקודת ההתכה]] של חומר זה. בנקודה זו גורמת הטמפרטורה לשבירת הקשרים בין חלקיקי החומר ולהפיכתו ל[[נוזל]] – מצב שבו נותר רווח קטן בין מולקולות החומר, אך הן איבדו את המבנה המסודר בו היו ערוכות קודם-לכן, כך שהתנועה בין המולקולות רבה יותר. סלעים נוהגים ככל חומר אחר במצב זה, והם יותכו כאשר הטמפרטורה בה הם נתונים תעלה לנקודת ההתכה שלהם.

====התכה של שחרור לחץ====
כאמור, הלחץ בחלקה העמוק של המעטפת גבוה דיו לשמור על הסלעים במצב מוצק על אף הטמפרטורות הגבוהות השוררות בו, בכך שהוא שומר על המבנה הפנימי הסדור של הסלע. שחרור הלחץ מפריע למבנה הפנימי ובכך הוא מאפשר לחום הרב להתיך סלעים. שחרור הלחץ מוביל להתכה של מאגמה בזלתית ופליטתה ב[[רכס מרכז אוקייני|רכסים מרכז-אוקייניים]], ב[[נקודה חמה (גאולוגיה)|נקודות חמות]] ובגב [[קשת איים|קשתות איים]], ועשוי לתרום במידה מסוימת להמסה גם ב[[אזור הפחתה|אזורי הפחתה]] וב[[קשת איים#קשת געשית|קשתות יבשתיות]]. התכה בתנאי שחרור לחץ תלויה במבנה הטמפרטורה של כדור הארץ, ביחסי ה[[מעבר פאזה|פאזות]] של סלעי המעטפת ובקיומם של זרמים אנכיים ב[[אסתנוספירה]], שביכולתם להסיע חומר במהירות ללא חילופי חום משמעותיים עם הסביבה.

התכה של שחרור לחץ היא תהליך של התכה חלקית, ותמיד נשאר במעטפת תוכן מוצק מהחומר הסלעי המקורי, שאינו נכלל במאגמה. היפרדות המאגמה הנוזלית משארית התוכן המוצק הנותר במעטפת היא תוצאה של הולכת המאגמה ולא של התכה מלאה. נפח או שטף המאגמה הנוצר בהתכה תלוי באותם משתנים המשפיעים על עצם ההתכה: עובי ה[[ליתוספירה]], [[טמפרטורה פוטנציאלית|הטמפרטורה הפוטנציאלית]] ונוכחות מים, כמו גם שיעור זרימת סלעי המקור במעטפת מאזור ההתכה.

[[קובץ:Volcanic arc heb.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[קשת איים]] – באזור ההמסה מעל הלוח המופחת, מתרחשת [[התכת שטף]]]]

====התכת שטף====
[[התכת שטף]] (Flux Melting) היא התכה בנוכחות נוזלים, בעיקר [[מים]]. העובדה כי ב[[אזור הפחתה|אזורי הפחתה]] וב[[קשת איים|קשתות איים]] מתרחשת התכת שטף הועלתה לראשונה בשנת 1972{{הערה|{{כ}}I.A. Nicholls and A.E. Ringwood, '''Production of Silica-Saturated Tholeiitic Magmas In Island Arcs''', Earth and Planetary Science Letters 17 (1972) 243-246, 1972, {{doi|10.1016/0012-821X(74)90157-5}}}}, על אף שהטבע המדויק של התכה מסוג זה עדיין שנוי במחלוקת{{הערה|[http://adsabs.harvard.edu/abs/2008AGUFM.V33E..07T התכת שטף בקשת איים]|כיוון=ימין}}. באזורים אלה חודר גוש עתיק, קר וכבד של [[ליתוספירה]] אוקיינית ("הלוח הנוחת") הנושא עליו [[סלע משקע|סלעי משקע]] ספוגים במים אל המעטפת המצויה מתחת ללוח אחר ("הלוח הרוכב"). נוכחות המים בלוח הנוחת מורידה את [[נקודת התכה|נקודת ההתכה]] של הסלעים בתחתית הלוח הרוכב וגורמת ליצירת המאגמה.

הלוח הנוחת נותר קר יחסית, ורק סלעי המשקע שהצטברו עליו מותכים ישירות. התכה זו יוצרת נוזל מגמטי הנע כלפי מעלה לחלקה הרדוד של המעטפת מתחת ללוח הרוכב ומשנה את הרכבה. במרכיבים הב[[בזלת]]יים המצויים בעומק רב יותר בקרום הנוחת מתרחשת [[דהידרציה]] (dehydration) – תגובה הגורמת לפליטת [[מולקולה|מולקולת]] מים ממולקולה גדולה יותר – היוצרת נוזל עשיר במים, דבר הגורם למאגמה להיות [[התפרצות געשית#סוגי התפרצות געשית|נפיצה]] יותר.

===נתך סלעים===
קיימת הבחנה בין "דוֹרוֹת" של מאגמה, החשובה להבנת מוצאם של הסלעים הנוצרים ממנה:
*'''נתך ראשוני''' – כאשר סלע ניתך, הוא יוצר נוזל הנקרא "נתך ראשוני". נתכים ראשוניים קודמים לתהליך של [[גיבוש מפריט]], ולכן מייצגים את נקודת המוצא של ההרכב המגמטי. בטבע נדירים נתכים ראשוניים, ודוגמה לנתך ראשוני כזה הוא [[עורק גאולוגי|עורקים]] ו[[עדשה (גאולוגיה)|עדשות]] [[גרניט]]יים של [[מיגמטיט]]ים.{{ביאור|'''מיגמטיט''' (Migmatite) – סלע גבולי בין סלע מותמר לסלע יסוד, הנוצר בהתמרה בדרגה גבוהה תוך התכה חלקית}} נתכים ראשוניים הנובעים מה[[מעטפת כדור הארץ|מעטפת]] חשובים במיוחד ונקראים "נתכים פרימיטיביים" או "מאגמה פרימיטיבית". בהגדרת ההרכב של מאגמה פרימיטיבית ברצף מגמטי הנוצר בהתכה ניתן לדגום את הרכב הסלעים מהם נוצר הנתך – נתון חשוב המאפשר להכיר באופן עקיף את הרכב המעטפת.
*'''נתך [[הורות|הורי]]''' – הרכב מאגמה ממנו נובע טווח של הרכבים לאחר גיבוש מפריט. במקרה שלא ניתן לנתח את הרכב הנתך הראשוני ישירות, ניתן לנסות ולנתח אותו מהרכבים שניוניים. דוגמה: סדרה של זרמי [[בזלת]] עשויים לנבוע מנתך הורי אחד, וניתוח הרכבם וההבדלים ביניהם באמצעות מודלים של גיבוש מפריט יוביל להגדרת הנתך ההורי.
*'''[[סלע הצטברות]]''' – [[גיבוש מפריט]] והצטברות הגבישים שנוצרו במהלכו יוצרים סלעי הצטברות, שזיהויים ככאלה חיוני לזיהוי הנתך הראשוני ממנו נוצרו. הבחנה חשובה נוספת נוגעת לזיהוי המינרלים המצטברים שנפרדו מהמאגמה, גם במקרה של סלעים שאינם נושאים [[פנוקריסט]]ים.

===גיבוש מפריט===
{{הפניה לערך מורחב|גיבוש מפריט}}
[[קובץ:Crystallization ranges heb.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[גיבוש מפריט]]: טווחי התגבשות של מינרלים במאגמה: מעל הטווח – מוצק, מתחת לטווח – נוזל; הקו האדום מציין הרכבים דומים בין הסלעים]]
[[גיבוש מפריט]] הוא שורת תהליכים הדרגתיים של התבדלוּת והתגבשות [[מינרל]]ים שונים במאגמה במהלך [[התכה|התכתה]], התקררותה, הובלתה והתפרצותה כ[[לבה]]. לכל מינרל [[נקודת התכה]] משלו כאשר ה[[טמפרטורה]] עולה, שהיא גם נקודת ההתגבשות שלו כאשר הטמפרטורה יורדת.

התגבשות המאגמה לסלעים היא תהליך ממושך ומורכב, המתחיל בהתגבשותם של המינרלים בתוך ה[[תמיסה]] המגמטית. כל מינרל מתגבש כאשר הוא שואב את ה[[אטום|אטומים]] הנחוצים לו מתוך הנוזל המגמטי. לאחר התגבשותו ישתנה הרכב הנוזל ויכיל ריכוז נמוך יותר ויותר של האטומים ששימשו לבניית המינרל.

בהתגבשותם מתוך המאגמה במאגר כלשהו – [[תא מאגמה]] או סדק ב[[קרום כדור הארץ|קרום]] – יוצרים המינרלים [[סלע יסוד|סלעי יסוד]] [[סלע פלוטוני|פלוטוניים]] ו[[סלע געשי|געשיים]]. הגיוון בהרכב סלעי היסוד נובע מהתפתחות מאגמות שונות בהרכבן, שהובלו ממקום היווצרן המקורי לעומק רדוד בו החלו להתגבש או אל פני השטח. מערכת התהליכים הראשונית המתרחשת במאגמה לאחר הובלתה כוללת:
*'''[[גיבוש מפריט#התגבשות חלקית|התגבשות חלקית]]''' – תהליך המתרחש במהלך התקררות המאגמה ובו צומחים גבישים מתוך הנוזל ונבדלים כימית ופיזיקלית מהנוזל המשתנה.
*'''[[גיבוש מפריט#מיזוג חומרים זרים|התמזגות של חומרים זרים]]''' – מנגנון המעלה את תכולת ה[[סיליקה]] במאגמה ומתרחש כאשר מאגמה בסיסית חמה חודרת אל סלעי קרום פלסיים קרים, מתיכה אותם וסופגת מהם מרכיבים המשנים את הרכבה המקורי.
*'''[[גיבוש מפריט#חידוש מלאי|התחדשות מלאי המאגמה]]''' –הזרקת מאגמה חדשה, חמה ולא מובדלת גורמת להפרעות בהתגבשות המינרלים באמצעות תוספת חום, שינוי הרכב כימי ושינוי ב[[תערובת אוטקטית|נקודה האוטקטית]] בה מתקיימת השפעת גומלין בין שני מינרלים, המורידה את [[נקודת התכה|נקודת ההתכה]] וההתגבשות שלהם בהתאם לנוכחותם היחסית בתמיסה.
*[[גיבוש מפריט#עירוב מאגמות|עירוב מאגמות]] – תהליך המעיד על מפגש בין שני סוגים של מאגמה, בו נוצר הרכב כימי משותף לשניהם, באמצעות התכת סלעי סביבה וחדירת מאגמה זרה, שונה בהרכבה מהמאגמה המקורית, למאגר.

==הובלת המאגמה==
זרימת לבה או התפרצויות מתפוצצות הן הביטוי האלים לפעילות המתרחשת עמוק בתוך כדור הארץ. תהליכי ההתכה החלקית יוצרים תערובת נוזלית הנפרדת מהמאגר ומובלת לעומקים רדודים. הובלתה זו של המאגמה מאזורי ההתכה לאזורי הפליטה וההתפרצות הוא תהליך מגמטי יסודי.

קיימים כמה מנגנוני הובלה של מאגמה, והגורם העיקרי המניע אותם הוא [[כוח עילוי]], המושפע מהבדלי ה[[צפיפות החומר|צפיפות]] בין המאגמה לסלעי הסביבה.

===זרימה בנקבוביות===
[[קובץ:Porous Flow of Magma he.jpg|שמאל|ממוזער|150px|זרימת מאגמה לאורך גבולות [[גביש]]ים]]
השלב הראשוני של היפרדות הנתך מן הסלע הוא זרימה בנקבוביות הנוצרות בסלע עם תחילת ההתכה. מרקם סלעים בהרכב מעטפת מראה כי בשלבים ראשוניים של ההתכה חלקית בטמפרטורות השוררות במעטפת, הנתך מאורגן ברשת של צינוריות לאורך גבולות הגבישים היוצרים את המשקע המוצק.{{ביאור|זרימה בנקבוביות – הדמיה [http://fats.ldeo.columbia.edu/~hersum/tracerdisp.html ב-2] (2 סרטונים) ו[http://fats.ldeo.columbia.edu/~hersum/porous_mflow.html ב-3] ממדים}} הנתך יוצר אם כן רשת דרכה הוא יכול לזרום ביחס לגבישים המוצקים, זרימה המונעת על ידי מפל לחצים הנובע בעיקר מ[[כבידה]] אך גם בשל חדירוּת הסלע וכוחות [[מאמץ גזירה|גזירה]] הפועלים במהלך עיוותו. אף-על-פי שהקשר המדויק אינו ידוע, חדירות היא פונקציה גדלה והולכת של כמות הנתך הקיים, כך שיותר נתך יכול לזרום באזור בו קיים יותר נתך. זרימה בנקבוביות היא תהליך איטי למדי של הובלת נתך, והיא נחשבת כמאפשרת איזון כימי מתמשך בין הנוזלים והמוצקים בתנאי מעטפת. במקרים מסוימים, איזון כימי כזה יכול לגרום להתכת-יתר ולהגדלת נפח הנתך. מאחר שהגדלת נפח זו מגבירה כאמור את החדירות, זרימה מוגברת עשויה להוביל להתכת-יתר נוספת ולהתפתחות חוסר יציבות המגדילה את הנקבוביות של [[מסת אם|מסת האם]] הסלעית. תהליך זה חשוב להפרדה של מאגמה בזלתית מן המעטפת, לקביעת המאפיינים הכימיים של בזלת ברכסים מרכז אוקייניים ולהסבר סוגי הסלעים השונים ותפוצתם במחשופים שהיו בעבר חלק מהמעטפת האוקיינית. דוגמה לכך ניתן לראות ברצועות ה[[דוניט]] וה[[הרצבורגיט]] ב[[אופיוליט]] הנחשף ב[[עומאן]].

===דיאפיריות===
[[קובץ:Konder.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבט מ[[מסוק]]: [[מסיב קונדיור]] במזרח [[רוסיה]] נוצר מ[[דיאפיר]] מגמטי]]
בנוסף לזרימה היחסית בין נתך נוזלי לבין מוצקים בהתכה חלקית, צבר גדול של נתך כזה עשוי לנדוד מן הסביבה בה נוצר. כאשר מסה של צבר כזה זורמת כלפי מעלה באמצעות כוח הציפה, הוא נקרא [[דיאפיר]], וזרימה כלפי מעלה של חומרי מעטפת באמצעות תימרת מעטפת נקראת "דיאפיר מעטפת". הדיאפיר מגיב כחומר פלסטי כאשר מופעל עליו מאמץ בעומק רב, והוא חודר לסלעי הסביבה, נקרש ויוצר בהם מעין פקק.

ניתוח של ראיות גאולוגיות ומודלים נומריים ב[[מסיב קונדיור]] (Кондёр){{כ}}{{הערה|[http://petrology.oxfordjournals.org/cgi/content/full/50/2/289 דיאפיר מעטפת טרנס-ליתוספרי במסיב קונדיור]|כיוון=ימין}} – מחדר עגול שקוטרו כ-8 ק"מ במזרח [[רוסיה]] – מראים כי דיאפיר מעטפת טרנס-ליתוספרי (חוצה ליתוספירה) אינו זקוק לפעילות [[טקטוניקת הלוחות|טקטונית]] אזורית כדי להתקיים אלא נובע מהפרעה [[ראולוגיה|ראולוגית]] המאפשרת זרימת מאגמה. מסקנת המחקר היא כי תהליך זה נפוץ ועשוי להסביר תוואים דמויי-[[מכתש פגיעה|מכתש]] ב[[כדור הארץ]] העתיק וב[[כוכב לכת ארצי|כוכבי לכת ארציים]] אחרים. התהליך במסיב קונדיור מוסבר בכך שסלעי המעטפת הליתוספרית הגיבו בחריפות לנתכים הנובעים ממקורות עמוקים, וחוסר היציבות שנבע מהצטברות של נתך עשיר במומסים דחק סלעי דוניט אל הקרום כדיאפיר. תוצאות המחקר מראות כי דיאפיריות טרנס-ליתוספרית היא מנגנון שריר להעתקת נתך, ועשוי להיות מנגנון נפוץ לתחילת ביקוע יבשות שתוצאתו שבירת הליתוספירה מעל תימרות מעטפת. מסקנה נוספת של המחקר היא כי דיאפיר מעטפת טרנס-ליתוספרי הוא דרך חשובה להעברת מסה בכדור הארץ. מחקר נוסף, הנשען על ראיות שהתקבלו מ[[לוויין]] למיפוי [[כבידה]], גורס כי [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]] ב[[סולם ריכטר|עוצמות]] גבוהות נגרמות על ידי דיאפיריות ראולוגית של חומרי קרום-מעטפת{{הערה|[http://www.sciencedirect.com/science?_ob=ArticleURL&_udi=B8H0T-4WSHHKM-B&_user=10&_coverDate=05%2F31%2F2009&_rdoc=1&_fmt=high&_orig=search&_sort=d&_docanchor=&view=c&_acct=C000050221&_version=1&_urlVersion=0&_userid=10&md5=312547c2a63aa7e1d2f3eb7c3a0eea20 השפעת דיאפיריזם על רעידות אדמה]|כיוון=ימין}}.

===הזרקת דייק===
[[קובץ:Dike Geological Phenomena In Makhtesh Ramon Israel.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[דייק]] ב[[מכתש רמון]]]]
זרימה בנקבוביות בתוך הליתוספירה הופכת אמצעי לא יעיל להובלת נתך מאחר שהטמפרטורות הנמוכות ביחד עם הסעת החום גורמות להולכה איטית של המאגמה במעטפת ולכן לקרישתה. תהליך זה הופך על פניו את החדירוּת באסתנוספירה וחוסם את צינוריות ההובלה באמצעותן יוצר הנתך מגע עם הסלעים. כמו כן, החוזק הפלסטי של המינרלים גובר עם ירידת הטמפרטורה לנקודה בה ה[[גביש]]ים המארחים אינם יכולים לנוע על-מנת לאפשר שינויים בנתך. מצד שני, מצב זה מאפשר ל[[לחץ דיפרנציאלי|לחץ הדיפרנציאלי]]{{ביאור|'''לחץ דיפרנציאלי''' – ההפרש בין העוצמה הגבוהה ביותר לבין העוצמה הנמוכה ביותר של [[מאמץ לחיצה]] החל על גוף כלשהו}} להתעצם במקום להיחלש. הלחץ הדיפרנציאלי גורם לחולשה בסלע, וכתוצאה ממנה לפריכותו וסדיקתו, ולכן הובלת הנתך בעומקים רדודים נשלטת על ידי היווצרות סדקים דרכם נע הנתך. תהליך זה נקרא "הזרקת דייק", והנתך שהתגבש בסדקים אלה וחוצה את [[שכבה (גאולוגיה)|שכבות]] הסלע שקדמו לחדירתו נקרא [[דייק]].

מטבעה, הזרקת דייק היא תהליך אפיזודי-מקומי, מאחר שדרוש מאמץ רב ליצירת נקודות חולשה וסדקים בסלע ולהובלת צבר גדול של מאגמה מבעד לסדקים אלה. מצד שני, זרימה בנקבוביות היא תהליך מתמשך, והמעבר בינה לבין הזרקת דייק – הקשורה בהובלת המאגמה מהאסתנוספירה לליתוספירה – כרוכה באגירת הנוזל המגמטי במאגרים זמניים, שהם למעשה [[תא מאגמה|תאי מאגמה]] בהם מתרחש הגיבוש המפריט.

===התפרצות געשית===
[[קובץ:Mount Etna erupting 2002.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[התפרצות געשית|התפרצות]] [[אטנה]], 2002]]
{{הפניה לערך מורחב|התפרצות געשית}}
השלב האחרון בהובלתה של המאגמה הוא פריצתה אל פני השטח כזרמי לבה או כ[[אפר געשי]] ב[[התפרצות געשית]]. המאגמה הנתונה בלחץ רב במאגר מחפשת מוצא באמצעות סדקים בקרום. סדקים אלה עשויים להיות חסומים ואינם מובילים אל פני השטח אלא כלואים בתוך הקרום, דוגמת מחדרים פלוטוניים דוגמת [[סיל]] ו[[דייק]]. לעומת זאת, סדקים המובילים אל פני השטח נקראים [[צינור הזנה (גאולוגיה)|צינורות הזנה]], ואלה נפערים באמצעות הלחץ העצום הדוחף את המאגמה כלפי מעלה. צינור הזנה עשוי להיסתם בין התפרצות אחת לשנייה באמצעות [[פקק געשי]] או [[הר געש#מבנים ותוצרים געשיים|כיפה געשית]], ובמהלך ההתפרצות הבאה עשויה המאגמה לפוצץ ולפורר את הפקק או לפרוץ צינור הזנה חדש.

המקום בו התוצרים של התהליכים המגמטיים השונים – בצורה של לבה או [[אפר געשי]] – זורמים או מתפוצצים בפני השטח, נקרא [[הר געש]].

==תפוצה==
[[קובץ:Nasa world wind - teneriffa.jpg|שמאל|ממוזער|200px|תמונת לווין של האי [[טנריפה]], במרכזו מתנשא [[הר געש|הר הגעש]] [[טיידה]]]]
כאמור, מאחר שלא ניתן כמעט לראות מאגמה במקום היווצרה, העדויות לקיומה הן הרי געש וסלעי יסוד, גם בכדור הארץ וגם ב[[מערכת השמש]].

===מאגמה בכדור הארץ===
אם כי [[סלע משקע|סלעי משקע]] מכסים את מרבית הקרום, נפחו נשלט על ידי סלעי היסוד – תוצריה של המאגמה. קל לשער קיום מאגמה ותהליכים מגמטיים בשולי לוחות – ב[[טקטוניקת הלוחות#גבולות פתיחה|גבולות פתיחה]] ו[[טקטוניקת הלוחות#גבולות סגירה|סגירה]] גם יחד. עם זאת, אזורים געשיים רבים הם פנים-לוחיים, דוגמת איי [[הוואי]], [[האיים האזוריים]], [[האיים הקנריים]] ואיי [[קייפ ורדה]] – המצויים בתוך לוחות אוקייניים, הגם שחלקם סמוכים לגבול לוח. געשיות פנים-לוחית מצויה גם בלוחות יבשתיים: מישור הנהר [[סנייק (נהר)|סנייק]] ב[[איידהו]], [[קלדרה|קלדרת]] [[ילוסטון]] ב[[מונטנה]], [[קו התלים הישראלי]] ומרכזים געשיים רבים ב[[אפריקה]] הם רק חלק ממאות ריכוזים געשיים פנים-לוחיים הפעילים בהווה.

===מאגמה מחוץ לכדור הארץ===
[[קובץ:Olympus Mons alt.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[אולימפוס מונס]] ב[[מאדים]]]]
ב[[גרם שמים|גופים שונים]] במערכת השמש קיימים הרי געש – חלקם פעילים וחלקם כבויים. שרידים לפעילות געשית ב[[הירח|ירח]] נמצאו ב[[ים ירחי|ימות]], שרבות מהן מהוות [[משטח בזלת נרחב|משטחי בזלת נרחבים]]. גם ב[[מאדים]] התקיימה פעילות געשית, שהשתמרה ב[[אולימפוס מונס]] – הר הגעש הגבוה ביותר במערכת השמש. קרוב ל-90% מפני השטח של [[נוגה]] נראים כמכילים לבה בזלתית קרושה חדשה יחסית ועל פניו נראים הרי געש נישאים. על [[איו (ירח)|איו]], [[ירח]]ו של [[שבתאי]], מתנשא הר הגעש טוושטר (Tvashtar). זוהו הרי געש גם על [[טריטון (ירח)|טריטון]] – ירחו של [[נפטון]], על [[אנקלדוס]] – ירח נוסף של שבתאי, ובגופים אחרים כגון [[אירופה (ירח)|אירופה]], [[טיטאן (ירח)|טיטאן]], [[גנימד]], [[מירנדה (ירח)|מירנדה]] ו[[חגורת קויפר#קווה-וואר|קווה-וואר]] ב[[חגורת קויפר]].

==ראו גם==
*[[גאולוגיה - מונחים]]
*[[וולקנולוגיה]]
*[[לבה]]
*[[הר געש]]
*[[התפרצות געשית]]
*[[פטרולוגיה]]
*[[סלע יסוד]]
*[[סלע הצטברות]]
*[[סביבת היווצרות]]

==לקריאה נוספת==
*{{צ-ספר|מחבר=[[עקיבא פלכסר]]|שם=גיאולוגיה, יסודות ותהליכים|מו"ל=אקדמון|שנת הוצאה=1992|ISBN=965-350-026-0}}
*{{צ-ספר|מחבר=[[עמנואל מזור]]|שם=גיאולוגיה בפטיש ישראלי|מו"ל=[[האוניברסיטה הפתוחה]]|שנת הוצאה=1994|ISBN=965-06-0276-3}}
*'''Encyclopedia of Volcanoes''', Academic Press, {{ISBN|0-12-643140-X}} ,עמ' 255–245
* '''Encyclopedia of Geology''', Elsevier Academic Press, First edition 2005, {{ISBN|0-12-636380-3}}, כרך 3, עמ' 209–217
*Marjorie Wilson, '''Igneous Petrogenesis: A Global Tectonic Approach''', 1987, {{ISBN|0-412-53310-3}} וגם ב[http://books.google.com/books?id=YOVeJ8r49ogC&printsec=frontcover&dq=Igneous+petrogenesis&hl=iw&ei=uKY9TNaYD8mW4gaO8NXGAg&sa=X&oi=book_result&ct=book-preview-link&resnum=1&ved=0CCYQuwUwAA#v=onepage&q&f=false גוגל ספרים]

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=מגמה}}
* שלמה שובאל, '''[http://ebooks.openu.ac.il/olive/am3/C20117 צפונות כדור הארץ]''', [[האוניברסיטה הפתוחה]] (דורש הרשמה לאתר) וב[http://books.google.com/books?id=EawaWv5f9DIC&printsec=frontcover#v=onepage&q=&f=false גוגל ספרים]
* {{בריטניקה}}

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{ערך מומלץ}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:סלעי יסוד|*]]
[[קטגוריה:וולקנולוגיה]]
[[קטגוריה:פטרולוגיה]]
{{ללא בוט|14}}