הצגת המקור של הדף "קונגרס האג (1872)"

'''קונגרס האג''' היה הקונגרס החמישי של [[האינטרנציונל הראשון]], שנערך בספטמבר [[1872]], בעיר [[האג]] ב[[הולנד]]. 

הקונגרס מפורסם בשל הרחקתו של ה[[אנרכיזם|אנרכיסט]], [[מיכאיל באקונין]], מהקונגרס, עקב ההתנגשות הרעיונית בין באקונין ל[[קרל מרקס]] ותומכיו, בנוגע לתפקיד ה[[פוליטיקה]] באינטרנציונל הראשון. הקונגרס סימן את הקץ לאינטרנציונל הראשון כארגון המאגד בתוכו את כל הכוחות הסוציאליסטים (אנרכיסטים ו[[מרקסיזם|מרקסיסטים]]).

==רקע==
הרקע לקונגרס נמצא בכישלון [[הקומונה הפריסאית]] בחודש [[יוני]] של השנה הקודמת, ובלקחים השונים שנלמדו מכישלון זה על ידי שני האישים הבולטים ב[[האינטרנציונל הראשון|אינטרנציונל]], [[קרל מרקס]] ו[[מיכאיל באקונין]]. מרקס האמין שהלקח העיקרי מ[[הקומונה הפריסאית]] היה שיש הכרח שה[[פרולטריון]] ישתלט על ה[[מדינה]], ולכן על האינטרנציונל להפוך ל[[מפלגה]] פוליטית של הפרולטריון. מצד שני, באקונין ראה באלמנט החשוב ביותר של הקומונה, את דחיית המדינה על כל צורותיה על ידי העובדים [[פריז|הפריסאים]], והמשיך לקרוא לברית מהפכנית של עובדים ואיכרים בארגון מבוזר.

ב[[ספטמבר]] [[1871]], המועצה הכללית של האינטרנציונל, בהובלת מרקס, ערכה כנס ב[[לונדון]] בו התקבלו מספר החלטות, הכוללות החלטה אחת שהכריזה ש"כינוס [[מעמד הפועלים]] במפלגה פוליטית הוא הכרחי במטרה להבטיח את ניצחון המהפכה החברתית ומטרתה הסופית - ביטול המעמדות." רבים ראו בהחלטה זו שינוי כיוון משמעותי של החוקים הכלליים של האינטרנציונל.

ההחלטה גרמה למבוכה רבה בחלקים רבים של האינטרנציונל, במיוחד ב[[איטליה]], החלקים דוברי ה[[צרפתית]] ב[[שווייץ]] ו[[ספרד]], כיוון שראו בה כאמצעי שיחסל את העצמאות של קבוצות מקומיות, ויהפוך את האספה הכללית למשרד פוליטי ריכוזי. הכינוס עצמו נחשב בלתי רגיל על ידי קבוצות אלו, שהאמינו שהחלטות בעלות אופי שכזה יכולות להתקבל רק בכינוס רגיל את האינטרנציונל.

ביוני 1872, נקבע קונגרס ל-2 בספטמבר 1872, ב[[האג]], כאשר על סדר יומו של הקונגרס היה שינוי חוקי הארגון.

==במהלך הקונגרס==
הקונגרס התכנס מה-2 ועד 7 בספטמבר 1872, כאשר הפלג המרקסיסטי השתלט על הקונגרס, ומרקס גירש את באקונין ואת האנרכיסט, [[ג'יימס גיום]].

==השפעות הקונגרס==
לאחר הגירוש של באקונין וגיליאם, האנרכיסטים הכריזו על הקונגרס והחלטותיו כבטלים ומבוטלים. הפלג האנרכיסטי ([[פדרציית יורה]]) ערך קונגרס משלו, הידוע בשם [[קונגרס סיינט אימייר]], מספר ימים לאחר מכן, שבו נוסד האינטרנציונל האנרכיסטי סיינט אימייר.

מאוחר יותר באותה שנה באקונין כתב:

{{ציטוט|מירכאות=כן|תוכן=הלגיטימציה של הוועדה הזו הוטלה בספק. מר מרקס, פוליטיקאי מיומן מאוד ומסייע לדבר עבירה, ללא ספק משתוקק להוכיח לעולם שלמרות שאין בידו נשק ותותחים, עדיין אפשר לשלוט על ההמונים באמצעות שקרים, עלילות ומזימות, ארגן את קונגרס האג בספטמבר 1872. בקושי חודשיים עברו מאז הקונגרס הזה, וכבר בכל אירופה (מלבד גרמניה שם העובדים שטופי מוח בידי השקרים של מנהיגיהם והעיתונות) והפדרציות החופשיות שלה - בלגיות, הולנדיות, אנגליות, אמריקאיות, צרפתיות, ספרדיות, איטלקיות - ומבלי לשכוח את פדרציית יורה המעולה שלנו (שווייץ) - התעוררה קריאה של כעס ובוז כנגד הפרודיה הצינית הזו שמעזה לקרוא לעצמה קונגרס אמיתי של האינטרנציונל. הודות לרוב מזויף ובדוי, המורכב כמעט אך ורק מחברים במועצה הכללית, ושנעשה בו שימוש מחוכם על ידי מר מרקס, הכל נהיה נלעג, מסולף, אכזרי. צדק, הגיון בריא, כנות, וכבוד האינטרנציונל נדחה בחוצפה, עצם קיומו נמצא בסכנה - כל זה על מנת לבסס טוב יותר את הדיקטטורה של מר מרקס. זה לא רק נפשע - זה טירוף מוחלט. ועדיין למר מרקס, שרואה את עצמו כאבי האינטרנציונל (אין ספק שהוא היה אחד המייסדים), לא אכפת כהוא זה, ומתיר לכל זה לקרות! זה מה שיהירות עצמית, התשוקה לכוח, ומעל הכל, אמביציה פוליטית, יכולה לגרום. לכל המעשים המצערים האלו מרקס אחראי באופן אישי. מרקס, למרות כל חטאיו, סיפק בצורה לא מודעת שירות גדול לאינטרנציונל, על ידי ההדגמה, בצורה הדרמטתית והברורה ביותר, שאם משהו יכול להרוג את האינטרנציונל, זה ההכנסה של הפוליטיקה לסדר היום שלו...

...האין זה מדהים שמר מרקס האמין שזה אפשרי להכניס להצהרה המדויקת הזו, שהוא עצמו ככל הנראה כתב, את הסוציאליזם המדעי שלו? בגלל זה - הארגון והשליטה של החברה החדשה על ידי סוציאליסטים מלומדים - זו הגרועה ביותר מכל הממשלות הרודניות!|מקור="[http://www.marxists.org/reference/archive/bakunin/works/1872/karl-marx.htm על האינטרנציונל הראשון וקרל מרקס]" מאת מיכאיל באקונין, 1872}}

[[קטגוריה:אנרכיזם]]
[[קטגוריה:סוציאליזם]]
[[קטגוריה:ועידות|האג (1872)]]
[[קטגוריה:1872]]