הצגת המקור של הדף "שמואל מרציאנו"

{{פירוש נוסף|נוכחי=רב ופוסק הלכה במרוקו|אחר=קצין במשטרת ישראל|ראו=[[סמי (שמואל) מרציאנו]]}}
{{אישיות רבנית}}
רבי '''שמואל מרציאנו''' דלחימר ([[ה'תרמ"א]], [[1881]] – [[כ"ג בסיוון]] [[ה'תשכ"ב]], [[25 ביוני]] [[1962]]) היה [[דיין (הלכה)|דיין]], [[פוסק|פוסק הלכה]] ורב הערים [[תאוריאת]] ו[[אל-ג'דידה|אל ג'דידה]] ב[[מרוקו]]. מחבר הספר "ויען שמואל".

== קורות חייו ==
נולד ב[[דבדו]] בשנת [[ה'תרמ"א]] ([[1880]]) לרבי משה מרציאנו ואסתר.

בילדותו למד אצל רבי דוד מרציאנו, ובבחרותו התקבל לישיבתו של רבי [[דוד הכהן סקלי]], בה למד עד שרבי דוד הכהן התקבל לרבנות ב[[אוראן]] והישיבה נסגרה. לאחר מכן עבר לישיבתו של רבי [[אברהם הכהן צבאן]] ורבי [[יוסף הכהן צבאן]]<ref>עדות המחבר בהקדמה לספרו שו"ת ויען שמואל, עמ' 12</ref>.

בשנת [[ה'תרס"א]] ([[1900]]) נישא לאסתר, בתו של ראש הישיבה רבי יוסף הכהן צבאן. כאשר התמנה רבי אברהם הכהן צבאן לרבנות העיר [[מלייה|מליליא]], נסגרה הישיבה, ובני הישיבה עברו ללמוד תחת רבי שלמה מרציאנו<ref name=":0">עדות המחבר בהקדמה לספרו שו"ת ויען שמואל, עמ' 13</ref>.

=== רבנות העיר תאוריאת ===
בשנת [[ה'תרע"ח]] נקרא לשמש כרב בעיר [[תאוריאת]] שרוב תושביה היו יוצאי העיר דבדו.

בימיו הראשונים נתקל בבעיות [[הלכה|הלכתיות]] הנוגעות ל[[טומאה וטהרה|טהרה]], אשר נבעו מהיעדר [[מקווה]] בעיר ואילוץ בני העיר ללכת ו[[טבילה (יהדות)|לטבול]] ב[[נהר]] מרוחק. ניסיונותיו לתקן [[תקנות הקהילה|תקנות]] הנוגעות ל[[נידה|זמן הטבילה]] נכשלו, ולכך החליט לשפץ את המקווה בעיר. ראשי הקהל לא ראו את החשיבות בכך, אך הוא איים כי אם לא ייבנה מקווה בעיר, הוא [[פיטורים|יתפטר]] מתפקידו כרב העיר. אחר חיפוש הוא מצא מקום סמוך לעיר שהחלו לבנות בו מקווה טהרה, פנה לראש הקהל בדרישה להמשיך את בניית מקווה הטהרה, וטען כי הכספים שמיועדים לשיפוץ בית הקברות צריכים לשמש לשיפוץ מקווה הטהרה, לפי שראוי לתקן קודם את הנולדים ולאחר מכן את הנפטרים. אך ניסיונותיו לא עלו וראשי הקהל לא נעתרו לדרישה. בסופו של דבר מצא חצר פרטית בקצה העיר עם תשתית מוכנה לבניית מקווה, בבעלות משותפת של רבי [[שלמה הכהן זאגורי]] שגר באוג'דא, ואחיו רבי יהודה שגר במקום. הוא פנה אליהם בבקשה להפוך את המקום למקווה ציבורי, והם הסכימו מיד בשמחה וללא דרישת תמורה כלל, ואף שלמו מכיסם כדי לשפץ ולהתאים את המקום לשימוש הציבור כולו. לימים שיבחם וברכם על מעשיהם אלו, בהקדמה לספרו ויען שמואל<ref name=":0" />.

=== רבנות העיירה אוטאט ===
שימש כרב העיר במשך 12 שנה, עד שנוצרו סכסוכים בין תושבי העיר, ובני משפחתו שגרו בכפר אוטאט אל חאג' קראוהו ואילצוהו ללכת עמם לזמן מה. אשתו שהייתה חולנית וחלשה במשך מספר שנים, התפללה בקברו של רבי אברהם מכלוף באוטאט ומיד לאחר מכן הבריאה. מסיבה זו החליט להישאר באוטאט וכיהן כרב העיירה במשך חמש שנים. באוטאט פגש במנהג חריג לברך שהחיינו על [[דג]] הנקרא בערבות "שבאל", והביא למנהג סמוכות בספרו<ref>ויען שמואל סימן י"א, עמ' ז'</ref>.

באותם ימים [[מחלה|חלה]] בנו [[בכור]]ו אברהם, ו[[המוות בשפה העברית|נפטר]] בשבת – כ"ו באלול ה'תרצ"ג, בגיל עשרים וארבע. הוא [[קבורה|נקבר]] יום וחצי אחר פטירתו, בשל [[סופה|סופת גשמים]] שהתרחשה באותו ערב ובשל עיכובים [[בירוקרטיה|בירוקרטיים]] מטעם המושל ה[[צרפתים|צרפתי]] בדבדו.

בעקבות האסון הכבד והאבל ששרר על בני המשפחה, החליט לעבור למקום חברת תלמידי חכמים. בהתאם להחלטתו, עבר בשנת [[ה'תרצ"ה]] ל[[מקנס|מקנאס]], שם התערה בין [[תלמיד חכם|תלמידי החכמים]] אך לא רצה לקבל [[פרנסה מלימוד תורה|שכר על לימודיו]] או לכהן במשרה כשלהי ו[[שכר|להשתכר]] ממנה. כאשר נאלץ לדאוג לפרנסתו ופרנסת משפחתו, החל לעסוק מעט במסחר מספר שעות ביום וכך התפרנס. במקנאס שהה שש שנים עד לשנת ה'תש"א.

=== רבנות בעיר מאזאגאן ===
בשנת [[ה'תש"א]] פנו אליו ראשי הקהל בעיר [[אל-ג'דידה|מאזאגאן]] בקשה לכהן כרב העיר. אחר הפעלת לחצים ובקשה מיוחדת שנשלחה אליו מגיסו - רבי [[שלמה הכהן צבאן]], הוא נעתר לבקשה, העתיק את מגוריו למאזאגאן והתמנה לרב העיר. במהלך שעות היום נהג לשבת ב[[ישיבת רבי שלמה הכהן]] בעיר.

=== סופר בית הדין בקזבלנקה ===
כעבור זמן מה {{דרושה הבהרה|סיבה=כמה זמן?}} פנו אליו מבית הדין הגדול ב[[קזבלנקה]] שישמש כ[[שטר (משפט עברי)#ספרא דדיינא (סופר בית הדין)|סופר בית הדין]], והוא עבר עם משפחתו לקזבלנקה. שם התגורר עשר שנים, בהן עסק בגיטין, שטרות, צוואות והלוואות, וכל ספק שנתקל בו נהג לעיין בספרי ההלכה ולברר את הדין, ולרשום לעצמו. את רישומיו הגיש להגהה בפני חברי בית הדין שיסכימו עמו לנכתב, ורבים מכתבי יד אלו הופיעו לימים בספרו. כמו כן רבים מכתבי יד אלו צוטטו בכתבי רבי [[שלמה הכהן צבאן]]<ref>[[אליהו רפאל מרציאנו]], '''דבדו עיר הכהנים''', הוצאת הספרייה הספרדית, ירושלים תשע"ב</ref>.

בשנת [[ה'תשט"ו]] חלה מאוד ונשקף חשש לחייו. הוא נזקק לעבור ניתוח יקר, ובני המשפחה התגייסו עבורו והניתוח עבר בהצלחה. כעבור שנה חלתה אשתו אסתר, ובט"ו מרחשון התשט"ז נפטרה ונקברה בקזבלנקה<ref>הקדמה לספר ויען שמואל, עמ' 18</ref>.

מזה זמן רב החזיק בשאיפה ל[[עלייה לארץ ישראל|עלות לארץ ישראל]] וראה ביישוב החדש [[אתחלתא דגאולה]] (ייתכן וזו הסיבה שעבר לקזבלנקה מלכתחילה), ובעקבות פטירת אשתו החל לפעול בעניין ופנה לסוכנות בבקשה לקבל רישיון לעלות ארצה. בתחילה סירבו לו אך בנו משה שעלה לארץ כבר בשנת 1937 התחייב שהוא ידאג לטפל בו בארץ ולשלם את הוצאות הנסיעה, לבסוף קיבל [[סרטיפיקט|אישור עלייה]].

=== ימיו בארץ ישראל והוצאת ספרו ===
בשנת [[ה'תשי"ח]] עלה ל[[ארץ ישראל]] והתיישב בעיר [[לוד]], שם עם הגיעו התמנה לרב קהילה{{הבהרה|איזו?}}.

בשנת [[ה'תשי"ט]] [[הוצאה לאור|הוציא לאור]] ב[[ירושלים]] את ספר "ויען שמואל" ובו חידושים ב[[הלכה]] וב[[תנ"ך]]. הספר זכה להסכמותיהם של הרבנים [[יעקב משה טולידאנו]], [[מאיר ועקנין]], [[שלום משאש]], יעקב ברדוגו, [[רפאל קוק]], [[יצחק אביחצירא]] ועוד. רבי [[שלמה הכהן זאגורי]] כתב שיר  לכבוד המחבר, הובא בהקדמה לספר "ויען שמואל".

נפטר ביום [[כ"ו בניסן]] [[ה'תשכ"ב]] - [[1962]] ונקבר בלוד<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.hyomi.org.il/page.asp?id=360|הכותב=|כותרת=חכם שמואל מרציאנו|אתר=באתר החכם היומי|תאריך=}}</ref>.

הותיר אחריו שבעה ילדים: אברהם (נפטר בחייו), חיים, סעדיה, משה, סוזאן, סעודה ושימי.

כיכר הרב שמואל מרציאנו בירושלים (סמוך ל[[מכללת אמונה]]) קרויה על שמו.

== קישורים חיצוניים ==
* {{אתר החכם היומי}}
* [https://hebrewbooks.org/40347 ספר ויען שמואל], באתר [[HebrewBooks]]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{רבני מרוקו}}
{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:מרציאנו, שמואל}}
[[קטגוריה:דבדו: רבנים]]
[[קטגוריה:אל-ג'דידה: רבנים]]
[[קטגוריה:לוד: רבנים]]
[[קטגוריה:ישראלים ילידי מרוקו]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי הלכה]]
[[קטגוריה:רבני יישובים]]
[[קטגוריה:רבנים מרוקאים ישראלים]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1880]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1962]]