הצגת המקור של הדף "MIDAS"

[[קובץ:MIDAS_Sensor,_Infrared,_Series_III,_Missile_Defense_Alarm_System.jpg|שמאל|ממוזער|חיישן [[תת-אדום]] של הלוויין]]
'''MIDAS''' {{כ}}(Missile Defense Alarm System) הייתה מערכת של [[חיל האוויר של ארצות הברית]] להתרעה על שיגור [[טיל בליסטי]] על ידי [[ברית המועצות]]. החלליות היו צריכים להשלים את המידע שהתקבל ממערכות [[מכ"ם]] קרקעיות. התוכנית פעלה בשנים [[1960]]–[[1966]] והייתה צריכה לכלול 12 חלליות. היא מהווה דור ראשון של [[לוויין ריגול|לווייני]] ריגול אמריקאיות בנוסף ל[[מיזם קורונה]] ו- SAMOS. התוכנית לא הגיע לשלב המבצעי אך במהלכה פותחו טכנולוגיות חדשות שנוצלו בהמשך.

לאחר בניית מערכת התרעה על בסיס תחנות [[מכ"ם]] קרקעיות הברר שמערכת יכולה לתת התרעה של 10–25 דקות בלבד. מערכת MIDAS הייתה צריכה להגדיל את ההתרעה ל-30 דקות ובכך לאפשר ל[[מפציץ|מפציצים]] עם [[פצצה גרעינית]] להמריא מבסיסים.

ב[[פברואר]] [[1959]] [[DARPA]] הגישה לחיל האוויר תוכנית ראשונית. התוכנית כללה הצבת חלליות עם חיישני [[תת-אדום]] לגילוי השיגור. התוכנית כללה הצבת 10 חלליות. מכיוון שזמן קבלת התרעה היה נושא רגיש במיוחד, הוחלט שחללית תשלח [[אות (תקשורת)|אות]] וצילום תת-אדום עצמו לא יישלח. באותה תקופה לא היה קיים [[משגר לוויינים וחלליות|משגר]] שיכול להציב חללית ב[[מסלול גאוסטציונרי]]. חלליות ב[[מסלול קוטבי]] היו יכולים לשהות מעל שטח [[ברית המועצות]] זמן מוגבל בלבד. בסופו של דבר הוחלט להציב 12 חלליות בגובה 200 [[מייל]]. הערכה הייתה שעלות התוכנית תהיה 200–600 מיליון $ (1959) ששווה ערך ל-1.4-4.3 מיליארד $ של שנת [[2021]]{{הערה|https://nsarchive2.gwu.edu/NSAEBB/NSAEBB235/03.pdf}}.

השיגור הראשון בוצע ב-[[26 בפברואר]] [[1960]] והוא נכשל. ב-[[24 במאי]] שוגרה חללית "MIDAS 2", אך היא לא הגיע למסלול הנדרש. בהמשך השנה חלליות של [[מיזם קורונה]] בדקו חיישני [[תת אדום]]. בשנת [[1961]] השיגורים עברו ל[[בסיס חיל האוויר ונדנברג]] אך עם ניצול אותר [[משגר לוויינים וחלליות|משגר]] [[אטלס-אג'ינה]]. ב-[[12 ביולי]] 1961 בוצע שיגור מוצלח, אך חלליות איבדה מקור [[חשמל]] לאחר מספר הקפות. בעיה דומה הייתה בחללית "MIDAS 4" ולכן הוחלט לעשות הפסקה בשיגורים.

החללית "MIDAS 7" הייתה הראשונה שהצליחה לפעול והיא גילתה מספר שיגורי ניסוי של [[טיל בליסטי]] אמריקאי. שיגורי לוויינים נוספים זכו להצלחה חלקית בלבד.

בשנת [[1966]] סוכם לסגור את התוכנית. העדר מקור [[אנרגיה חשמלית]] יציבה גרם לכך שחלליות הפסיקו לפעול אחרי מספר שבועות במסלול. חלליות של תוכנית המשך "[[DSP (סדרת לוויינים)|Defense Support Program]]" החלו לפעול במהלך [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] והם פועלים גם כיום.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [https://nsarchive2.gwu.edu/NSAEBB/NSAEBB235/04.pdf תיאור התוכנית]
* [https://nsarchive2.gwu.edu/NSAEBB/NSAEBB235/index.htm היסטוריה פיתוח חלליות התרעה]
* [http://www.astronautix.com/m/midas.html תיאור הלוווינים]
* {{בריטניקה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

[[קטגוריה:לוויינים אמריקאיים]]
[[קטגוריה:הגנה נגד טילים]]
[[קטגוריה:לווייני ריגול]]