מונרו קרטיס ברדסלי
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
מונרו קרטיס ברדסלי (באנגלית: Monroe Curtis Beardsley; 10 בדצמבר 1915 – 18 בספטמבר 1985) היה פילוסוף אמריקאי שעסק באסתטיקה. ידוע במיוחד בזכות שניים ממאמריו, שנכתבו יחד עם ויליאם וימסט - "The Intentional Fallacy" ו-"The Affective Fallacy". מאמרים אלו היו מאמרי מפתח של הביקורת החדשה. כמו כן, ברדסלי כתב טקסט מבוא באסתטיקה וערך אנתולוגיה נחשבת בפילוסופיה.
ברדסלי התחנך באוניברסיטת ייל (B.A. 1936, Ph.D. 1939), שם קיבל את פרס ג'ון אדיסון פורטר. הוא לימד במספר מכללות ואוניברסיטאות, כולל מכללת מאונט הולוק ואוניברסיטת ייל, אך את מרבית הקריירה שלו בילה במכללת סווארמור (22 שנים) ובאוניברסיטת טמפל (16 שנים). עבודתו באסתטיקה ידועה בעיקר בזכות דגלה בתאוריה האינסטרומנטליסטית באמנות ובמושג החוויה האסתטית. ברדסלי נבחר לנשיא האגודה האמריקאית לאסתטיקה בשנת 1956.[1]
הערות שוליים
- ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: P31
- בקרת זהויות עם 0 פריטים
- קצרמר אמריקאים
- קצרמר פילוסופים
- ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה
- חוקרי ספרות אמריקאים
- פילוסופים אמריקאים
- פילוסופים של המאה ה-20
- אסתטיקנים
- חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
- בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת ייל
- סגל אוניברסיטת ייל
- אמריקאים שנולדו ב-1915
- אמריקאים שנפטרו ב-1985