גבול (סרט, 2018)
| קובץ:Рубеж 2018.jpg | |
| הופק בידי |
אלכסנדר בונדארב דז'אניק פאיזייב |
|---|---|
גבול (ברוסית: Рубе́ж) הוא סרט קולנוע רוסי, מסוגת ההרפתקות והמלחמה, בבימויו של דמיטרי טיורין.
בכורת הסרט התקיימה ב-18 בינואר 2018 במוזיאון הפנורמה "פריצת דרך" שהוקדש למבצע "ניצוץ" כדי לפרוץ את המצור של לנינגרד באירוע בנוכחות נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עם ותיקי המלחמה ביום השנה ה-75 לפריצת המצור.[1]
הסרט יצא לאקרנים ב-22 בפברואר 2018[2]. גרסה טלוויזיונית של הסרט שודרה ב-27 בינואר 2019 ברשת NTV.
עלילה
איש עסקים צעיר, רציונלי, ציני למדי, מיכאיל שורוב מתמודד עם העובדה שצוותי חיפוש חסמו את הגישה למחצבת החול בשטחו של נקודת נבסקי בתואנה שיש לעשות עבודה ארכאולוגית. עד מהרה, הגיבור מגלה כי לאחר שלקח חפץ שנמצא בחפירה במהלך החפירות, הוא מועבר לעבר ומוצא את עצמו על נקודת נבסקי המפורסמת - ראש הגשר על גדות הנבה בו התרחשו הקרבות על לנינגרד ולומד על הישגיהם של אבותיו באזור זה.
בסיס היסטורי
"נקודת נייבסקי" הוא סימן היכר של מיקום על ראש גשר בגדה המזרחית של נהר נבה שאותה תפס והחזיק הצבא הסובייטי בחזית לנינגרד (מ-19 בספטמבר 1941 עד 29 בפברואר 1942,[3] ומ-26 בספטמבר 1942 עד 17 בפברואר 1943) במהלך הקרב על לנינגרד.
בסוף אוגוסט 1941 הגיעה יחידת הארמייה ה-16 הגרמנית שהתקדמה ללנינגרד מדרום לנהר נבה, חתכו את רכבת קירוב ופיתחו את המתקפה, לקראת כיבוש שליסבורג ב-8 בספטמבר. אז החל המצור על לנינגרד.
מתוך כוננה לשנות את המצב, הפיקוד העליון הסובייטי שלח את הארמייה ה-54 כדי להכות בסיניאווינו ומגו מהמזרח כדי לשבור את המצור שרק 12–13 קילומטר מפרידים בינם לנאצים.
כוחות חזית לנינגרד היו אמורים לתרום למבצע זה: לכבוש את נבה, לתפוס מספר ראשי גשרים, לפתוח במתקפה ולפגוש הארמייה ה-54. בתחילה, ברור שלא הוקצבה מספיק אנרגיה ליישום התוכנית, ומעט מאוד זמן הוקדש להכנה. העומס היה מוצדק: הגרמנים טרם הספיקו להשיג דריסת רגל על הקווים הכבושים ולכוחות הסובייטים היה סיכוי לגרש אותם משם. בליל ה-20 בספטמבר חיילים סובייטים, ללא הכנת ארטילריה, ללא תמיכת חיל האוויר וטנקים, שאיפשרו להשיג את אפקט ההפתעה, כשהם מחזיקים ארטילריה מחלקתית ורובים בלבד, חצו את הנבה מול הכפר נבסקאיה דוברובקה, במקום בו הנהר צר למדי ופתחו במתקפה פתאומית מוצלחת שנועדה להביס את הכוחות הגרמנים. אזור המתקפה בעומק של שני ק"מ וחצי מכונה "נקודת נבסקי" (Невский пятачок).[4]
לאחר שהתמקמו, החלו היחידות הגרמניות לבנות באופן שיטתי עמדות הגנה סביבו. נקודת נבסקי הייתה מוקפת בשורות של תיל, שדות מוקשים וכמות גדולה של ארטילריה, שירתה לא רק בכל מטר של עמדות סובייטיות, אלא גם בכל שמונת המעברים המאורגנים ברחבי הנייבה שמול ראש הגשר.[5]
מעמדה זו ניסו כוחות סובייטים שוב ושוב לפתוח במתקפה על מגו וסיניאווינו לעבר הכוחות הנאצים שהתיפרו שם ממזרח ובכך לשבור את המצור על לנינגרד. למרות העובדה שכל הניסיונות להרחיב את העמק ולפתח את ההתקפה נכשלו, המקום הפך לאחד מסמלי האומץ, הגבורה וההקרבה העצמית של חיילים סובייטים. במהלך מבצע "ניצוץ", מגיני הנקודה הזאת משכו חלק מכוחות האויב מהכיוון העיקרי של והעלו 70% מאש התותחים והמרגמה. כך הם הבטיחו את ההצלחה של קבוצת התקיפה של חזית לנינגרד המתקדמת צפונה. ב-18 בינואר 1943 הצטרפה לחיילים חזית וולקוב והמצור של לנינגרד נשבר.[6]
שחקנים ודמויות
- פאבל פרילוצ'ני - מיכאיל שורוב
- סמיון טרסקונוב - אלכסיי שורוב, סבו של מיכאיל
- אלנה לייאדובה - מריה שורובה
- איגור סקליאר - אלכסיי וסילייביץ' שורוב, מפקד הגדוד הבכיר
- דמיטרי סמירנוב - פאבל שורוב
- אלכסנדר קורשונוב - אביו של שורוב
- יקטרינה וסיליאבה - יפימובה
- אלכסנדר סטייקין - יפימוב
- סופיה שיפאצ'יובה - יפימובה בילדות
- יוליה שובארבה - נכדתה של אפימובה
- סרגיי צ'ירקוב - אלכסנדר מליארוב
- אלכסנדר ליקוב - ויקטור פטרוביץ'
- כריסטינה ברודסקאיה - אליזבטה טיכונובה
- איגור פטרנקו - ולדימיר
- קיריל קיארו - רופא של לברוזנקו
- ויקטור דוברונראבוב - בוריס גרצ'יוב, מייג'ור השירות הרפואי
- סטניסלב דוז'ניקוב - פנאיטוב
הפקה
"זו דרך להביע רעיון באמצעות מסע בזמן: הוא לא משמש לראשונה, והוא שימש פעמים רבות בספרות העולמית, ובקולנוע, כולל שלנו, ובעידן המודרני. לא ניתן להשתמש במוצר זה, אך אין צורך להשתמש בו. אי אפשר לעשות זאת, אבל זה יהיה אפשרי. זהו שירות חובה, אינדיבידואלי ואוניברסאלי וזה הערך הגדול של עבודה מסוג זה"
ההחלטה ליצור את הסרט העלילתי "נקודת נבסקי" ("גבול") התקבלה בסתיו 2015. הפרויקט קיבל תמיכה ממשלתית בסכום של 200 מיליון רובל כפרויקט בעל משמעות חברתית המתמקד בחינוך לנוער. העלות הכוללת המשוערת של הסרט הייתה 300 מיליון רובל.[7]
התסריט שילב כמה ז'אנרים בבת אחת. בעבודה על הסרט סיימו המחברים את התסריט, הפכו את הסיפור למיועד לנוער, מדולל בפעולה ובפרקים צבעוניים חזותיים. "המשימה העיקרית הייתה לעודד את הצופים לברר אצל קרובי משפחה מבוגרים על ההיסטוריה של משפחתם, לעודד אותם ללמוד יותר על שורשיהם"[8].
בעבודה על הסרט, היוצרים קיבלו השראה מצילומים פופולריים המשלבים סוגים ישנים ואקטואליים של חפצים עירוניים. הם החליטו להראות את המעברים בין ההווה לעבר בעזרת "מערבולות".[8] כדי לצלם חזיונות של גיבור באמצעות מסך כחול באחד הביתנים של אולפן הקולנוע "אולפני הקולנוע המאוחדים הרוסים" (בבעלות AFK "סיסטמה") היה צריך להכפיל את הצילום וגם לקבוע שיא למספר מכשירי התאורה[9]. מומחים לאפקטים מיוחדים של Main Road Post הגשימו את הרעיון בעבודת פוסט פרודקשן.
הסרט צולם בסנקט פטרבורג, מוסקבה ומחוז סרפוחוב באזור מוסקבה,[10] שם עבדו יוצרי הסרט על סצנות קרב. במחצבה ענקית בפודמוקלובסקי נחפרו קילומטרים של תעלות ונבנו כמה חפירות[11][12]. תעלות וחפירות נוצרו על פי רישומים ששרדו. תלוליות ותעלות נעשו באמצעות דחפורים, תעלות נחפרו על ידי 20 איש במשך חודש[13].
בסנט פטרבורג צולם הסרט על האי וסילי, שם הנוף של המסעדה נבנה במיוחד, כמו גם בחוץ, בסמוך לקוטר המערבי המהיר.[14] ציוד צבאי לMURL ירי נלקח באולפן הקולנוע מוספילם ובשטח אימונים צבאי באלבינו .[15]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ История ордена Ленина Ленинградского военного округа / под ред. А. И. Грибкова. — М.: Воениздат. 1974 — с. 583.
- ^ Коньков В. Ф. Время далёкое и близкое. — М.: Воениздат, 1985.
- ^ Лебедев Ю. М. Невский пятачок — взгляд с обеих сторон. 2005. (אורכב 11.04.2012 בארכיון Wayback Machine)
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"