גלנגרי גלן רוס
| כרזת הסרט | |
| כרזת הסרט | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| משך הקרנה | 100 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| תקציב | 12,500,000$ |
| הכנסות | 10,725,228$ |
| דף הסרט ב־IMDb | |
גלנגרי גלן רוס (באנגלית: Glengarry Glen Ross) הוא סרט קולנוע משנת 1992 המבוסס על המחזה מ-1984 בעל אותו השם מאת דייוויד מאמט. המחזה זכה בפרס טוני ובפוליצר ועובד על ידי המחזאי לתסריט.
הסרט, כמו המחזה שקדם לו, ידוע גם בשל השימוש המרובה בגסויות. המילה "Fuck" מופיעה בתסריט 138 פעמים בעוד שאורכו של הסרט רק 100 דקות. אל פצ'ינו היה מועמד על סרט זה לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, אך באותה שנה זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר עבור תפקידו בסרט ניחוח אישה.
תקציר העלילה
הסרט מציג תמונות משגרת חייהם של ארבעה סוכני נדל"ן נואשים אשר מוכנים להסתכן במעשים בלתי מוסריים ואף פליליים (החל בשקרים וחנופה וכלה בשוחד, איומים ופריצה) על מנת למכור נכסים בלתי רצויים לקונים פוטנציאליים. הסרט ידוע במיוחד במונולוג בן שבע הדקות של אלק בולדווין, המגלם את תפקיד נציג הבעלים של החברה, אשר מטיל אימה על הסוכנים וגורם להם לנסות באופן נואש להציל את משרתם. הסרט מציג את המציאות האכזרית של הכלכלה החופשית באור ביקורתי ומעלה נושאים כגון הזכות לפרנסה בכבוד, ביטוח בריאות, פערים חברתיים וחופש בחירה.
צוות השחקנים
| שם השחקן | שם הדמות |
|---|---|
| אל פצ'ינו | ריקי רומה |
| ג'ק למון | שלי "המכונַה" לוין |
| אלק בולדווין | בלייק |
| אד האריס | דייב מוס |
| אלן ארקין | ג'ורג' ארונואו |
| קווין ספייסי | ג'ון וויליאמסון |
| ג'ונתן פרייס | ג'יימס לינגק |
| ברוס אלטמן | לארי ספאנל |
| ג'וד צ'יקוללה | בלש |
קישורים חיצוניים
ג'ייסון ביילי, ניו יורק טיימס, אלן ארקין ב"גלנגרי גלן רוס": פצע פתוח של ייאוש ופחד, באתר הארץ, 2 ביוני 2023