גרטרוד קולמאר

גרטרוד קולמאר

קובץ:Gertrud Kolmar.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
פטירה	אושוויץ, גרמניה הנאצית

לוחית זיכרון לזכרה של גרטרוד קולמאר. ברובע ווסטאנד, ברלין

ספריה על שמה בברלין

הוורד על שמה בגינת המוזיאון בפאלקנזה

גרטרוד קולמאר (בגרמנית: Gertrud Kolmar; ‏1894, ברלין – 1943, אושוויץ) הייתה משוררת יהודייה-גרמנייה שנספתה בשואה.

ביוגרפיה

גרטרוד קולמאר נולדה בשם גרטרוד קתה חודציזנר (Gertrud Käthe Chodziesner) ללודוויג ואליזה לבית שנפליס, במשפחה יהודית-גרמנית מתבוללת. קולמאר הייתה הבכורה מבין ארבעה ילדים: מרגוט (נולדה ב-1897), גאורג (נולד ב-1900) והילדֶה (נולדה ב-1905). אביה היה עורך דין פלילי מצליח מן העיירה חודז'ז' שבנפת פוזן (פוזנן, שהשתקע בברלין עם סיום לימודי משפטים בה. היא בת-דודתו של ולטר בנימין מצד אמה. קולמאר גדלה בשכונת וסטנד במשפחה בעלת זיקה לספרות. בני משפחתה נהגו להציג מחזות ולהקריא שירה ליד שולחן ארוחת הערב. אביה אסר עליה לפרסם את שיריה תחת שמה האמיתי, לכן בחרה בשם הספרותי "קולמאר", שהוא השם הגרמני של עיירת מוצאו של אביה.

לאחר סיום לימודיה בבית ספר גבוה לבנות (ליצאום) למדה ב-1911/12 בבית ספר לנשים סמוך ללייפציג כלכלת בית וחקלאות ועבדה כגננת. למדה רוסית בסמינר בשנים 16/1915 וסיימה בדיפלומה באנגלית וצרפתית. באותה עת הייתה במערכת יחסים אינטימית עם קצין צעיר והרתה לו. בלחץ האב היא עברה הפלה והקשר עם הקצין נותק. את ספר השירה הראשון, "שירים", פרסמה ב-1917. בשנים 1917-18 עבדה כצנזורית במחנה שבויים בברנדנבורג.

בשנת 1923 עברה עם הוריה לוילה בפאלקנזה, הסמוכה לשפנדאו. באותה עת שימשה כמורה פרטית במשפחות מבוססות ואף יצאה לשם כך ב-1927 לעבוד בהמבורג. היא יצאה לשהות בצרפת במטה להעמיק את ידיעותיה בצרפתית. בשנות העשרים המאוחרות החלו שיריה של קולמאר להתפרסם בכתבי עת ספרותיים ואנתולוגיות ספרותיות.

בשנת 1928 חלתה אמה אנושות וקולמאר שבה לביתה, ניהלה את משק הבית וטיפלה באמה עד למות האם בשנת 1930. אז לקחה קולמאר את מקומה של אמה בניהול משק הבית, הפכה מזכירתו של אביה במשרד עריכת הדין שלו והתמקדה בכתיבתה. את ספר השירה השני שלה, "הסמל הפרוסי" (Preußische Wappen), הצליחה לפרסם ב-1934, למרות מוצאה (מה שגרם להכנסת המו"ל לרשימה השחורה של הנאצים). לאחר הגירתו של ולטר בנימין לצרפת, היא שמרה עמו על קשר מכתבים.

הכרך השלישי של כתביה, "Die Frau und die Tiere" (הגברת ובעלי החיים), יצא לאור באוגוסט 1938 בהוצאה לאור שבעליה היו יהודים, אך הושמד לאחר "ליל הבדולח" בנובמבר, עם פירוק כל הוצאות הספרים היהודיות. באותה שנה אולצו קולמאר ואביה למכור את ביתם והם עברו ל"בית יהודים" בברלין-שנברג. אחיה, גאורג, היגר ב-1939 לאנגליה ובהמשך לאוסטרליה. אחותה, מרגוט, היגרה באותה שנה לאוסטרליה. קולמאר למדה עברית מ-1939 וניסתה לקבל אשרת עבודה לארץ ישראל, אולם הדבר לא צלח.

באמצע 1941 נשלחה קולמאר לעבודת כפייה במפעל תחמושת. היא נשארה עם אביה עד לגירושו לגטו טרזין בספטמבר 1942, שם נפטר בתחילת השנה שלאחר מכן. באותה עת עוד הספיקה לכתוב את הנובלה "סוזנה" (שהתפרסמה לראשונה רק ב-1993). קולמאר נעצרה על ידי האס-אס ב-27 בפברואר 1943 במסגרת אקציית בתי החרושת וגורשה לאושוויץ ב-2 במרס 1943. המשלוח כלל מעל 1700 יהודים. נמנתה על למעלה מ-800 יהודים שנשלחו לתאי הגאזים מיד עם הגיעם למחנה.

קולמאר שלחה לאחותה הילדה בשוויץ מכתבים וכתבי-יד. לאחר המלחמה פרסמה אחותה את כתבי היד. בסך הכל שרדו מיצירתה 450 שירים, 3 מחזות ושני סיפורים קצרים.

הערכה

לאחר המלחמה זכתה כתיבתה של קולמאר להערכה רבה על ידי מבקרי ספרות. יעקב פיקארד (גר'), באפילוג ל-"Gertrud Kolmar: Das Lyrische Werk" מתאר אותה כ"אחת מהמשוררות החשובות ביותר בספרות הגרמנית כולה", וכ"משוררת הגדולה ביותר ממוצא יהודי אי פעם".

יצירתה בתרגום לעברית

• מבחר משיריה בתרגום שירה מירון ראה אור בכתב העת הו! גיליון 17, עמ׳ 305-319, הקיבוץ המאוחד, 2019.
• סוזנה, בתרגום נועה קול, הוצאת זיקית, 2014.

הנצחה

• פרס ספרותי (Deutscher Kritikerpeis) הוענק לה ב-1956
• לוח זיכרון על הבית בפאלקנזה לזכרה ולזכר אביה, משנת 1979
• המוזיאון העירוני של פאלקנזה מציג תערוכת קבע על חייה ויצירתה
• הספריה בשכונת שנברג בברלין נקראת על שמה
• רחובות על שמה בברלין מיטה, בפוטסדאם וערים נוספות
• אבן נגף במקום מגוריה האחרון בשכונת שנברג
• באפריל 2022 נקרא פארק על שמה בשיקגו
• בשנת 2011 נקרא זן של ורד על שמה בנוכחות אחייניתה, סבינה ונצל, המתגוררת בברזיל
• על בסיס שירה הכמו-נבואי של קולמאר משנת 1937 "Aus dem Dunkel" (אל מחוץ לחשכה) ובהשראתו כתב המלחין ג'וליאן מרשל קנטטה למצו-סופרן, מקהלה ושני צ'לו בשם "אל מחוץ לחשכה". בשיר דימויים דמויי חלום של התפוררות וריקבון והוא מהווה מעין נבואה של הגל הנאצי המאיים על העולם.

לקריאה נוספת

• שירה מירון, ״גרטרוד קולמר - משוררת גרמניה, דיוקן עברי״, הו! 17, 2019, 305-319.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרטרוד קולמאר בוויקישיתוף   

• ביוגרפיה וביקורת על "סוזנה", באתר בית אבי חי
• אריק גלסנר, על "סוזנה" של גרטרוד קולמר, באתר "מבקר חופשי", 21 בספטמבר 2014, פורסם במקור במוסף שבעה לילות "ידיעות אחרונות"
• Jüdische Metamorphosen, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 6:00)
• מתי שמואלוף, מכתב לגרטרוד קולמאר: כיצד כתיבתה משפיעה על המשוררים הישראלים-ברלינאים, מגזין 61J, 16.3.2021
• גרטרוד קולמר (1894-1943), דף שער בספרייה הלאומית