דוד ואוריה (רמברנדט)

תבנית {{יצירת אמנות}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

דוד ואוריה הוא ציור שמן מאוחר מאת הצייר ההולנדי רמברנדט, שנוצר בסביבות שנת 1665. היצירה מתארת את אוריה החתי ברגע שבו נודע לו כי עליו לשוב לחזית המלחמה, שם צפוי לו מוות בטוח, על פי פקודתו של המלך דוד. הציור נמצא באוסף מוזיאון הארמיטאז' בסנט פטרבורג.

לעיתים מכונה הציור גם בשם "המן מקבל את גורלו", בהתייחסות לנושא מקראי אחר.

סיפורו של אוריה

ערך מורחב – דוד ובת שבע

בעת שאוריה נלחם למען בני ישראל במלחמה נגד העמונים, המלך דוד עיבר את אשתו, בת שבע, לאחר שציווה להביאה אליו כאשר ראה אותה רוחצת מחלונו. בתחילה ניסה דוד להסתיר את מעשיו בכך שהחזיר את אוריה מהמלחמה, מתוך כוונה שיישן עם בת שבע וכך ייחשב הילד כשלו. אולם, אוריה סירב, שכן כל עוד המלחמה נמשכה, אסור היה לו "להיות טמא". בעקבות זאת שלח אותו דוד חזרה לחזית, בצירוף מכתב אל שר הצבא יואב, בו ציווה להציבו בקו הראשון – גזר דין מוות בטוח. אוריה אכן נהרג מיד.

תיאור היצירה

כמו ביצירותיו המאוחרות האחרות של רמברנדט, גם "דוד ואוריה" מתאפיין בהבעת רגשות עזים ברגע דרמטי נבחר בקפידה. אוריה מתואר ברגע שלאחר קבלת פקודתו לשוב לקרב. הוא עומד בקימה מן השולחן, מפנה את גבו למלך, ראשו מורכן תחת מצנפת מעוטרת אבנים טובות, ועיניו מושפלות. ידו מונחת על ליבו, חגורתו מתהדקת סביב מותניו, והוא עוזב בצער עמוק את אולם המלכות.

הבעת רגשותיו מועצמת על ידי שכבות הצבע העבות, השימוש החזק בקונטרסט בין אור וצל, דמותו האיתנה והמעטפת האדומה הבוהקת העוטפת אותו. ברור כי הוא מבין את גורלו; אף שאינו מודע למכתב שנשלח עם פקודת מותו, הוא מבין את משמעות הדברים. עם זאת, הוא מחויב לציית – המלך הוא כל יכול. אך תחושת האכזבה הרבה ממי ששירת בנאמנות רבה מורגשת היטב.

ברקע יושבים דוד ונתן הנביא. אף אחת מהדמויות אינה מביטה ישירות באחרת, והמתח בסצנה מורגש היטב. דוד, מזוקן, חובש מצנפת ועונד שרשרת זהב בולטת. הוא נראה מהורהר – אולי מודע לפחדנותו, אך שלם עם החלטתו. נתן, לעומתו, נראה קודר ומאוכזב. בהמשך הוא עתיד להוכיח את דוד על מעשיו.

• 
  נתן
• 
  אוריה
• 
  דוד

פרשנות המן

הפרשנות של הציור כסצנה בה מתואר אוריה אינה מוסכמת לחלוטין. ישנם חוקרי אמנות הסבורים כי מדובר דווקא בייצוג של סיפור מקראי אחר – גורלו של המן האגגי במגילת אסתר. לפי פרשנות זו, הדמות המרכזית בציור היא המן, שהרגע קיבל מהמלך אחשוורוש את ההוראה להכין תהלוכת כבוד למרדכי היהודי, לאחר שזה הציל את חיי המלך. המן מתמלא תחושת גועל עמוקה, שכן קיווה שהכבוד יוענק לו ולא למרדכי – האיש היחיד שסירב להשתחוות בפניו.

המחלוקת סביב הנושא

לראשונה הוצע כי הציור מתאר את אוריה על ידי חוקר האמנות ההולנדי אברהם ברדיוס, ששיבץ אותו בקטלוג שלו תחת נושא זה. מחקרים מאוחרים יותר, ובהם מחקרה של מאדלין קאר משנת 1965, חיזקו פרשנות זו. קאר טענה כי הסצנה "פסיכולוגית מתקבלת על הדעת" יותר בפרשנות אוריה, וכי הפרטים החזותיים, כמו המצנפות שבבעלות רמברנדט, אינם בהכרח מצביעים על סצנה מזרחית. מנגד, ידוע כי רמברנדט עסק בדמותו של המן גם ביצירות קודמות.

מוזיאון הארמיטאז' מחזיק בשם "המן חווה את גורלו", תחתיו נכלל הציור באוסף המוזיאון מאז שנת 1773.

שנת יצירה

על פי מוזיאון ההרמיטאז', הציור נוצר בסביבות שנת 1665. כאשר הוצג בתערוכה "רמברנדט המאוחר" במוזיאון הרייקסאמסטרדם בשנת 2015, צוין טווח השנים 1666–1669 כשנות יצירתו המשוערות.

ספרות וביבליוגרפיה

• מליסה ריקטס: "רמברנדט. מאסטר של אור וצל", ריבו, 2006, עמ' 121. מסת"ב 9039619239
• מדלין קאהר: "בעיית רמברנדט: המן או אוריה?" כתב העת של מכוני ורבורג וקרטאול. כרך יד. כ"ח, 1965, עמ' 258–273

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד ואוריה בוויקישיתוף