הגשר הגבוה (באנגלית: High Bridge), שנקרא במקור גשר האקוודוקט, הוא הגשר העתיק ביותר בעיר ניו יורק[1], לאחר שנפתח במקור כחלק מאמת המים העתיקה של הקרוטון ב-1848, ונפתח מחדש כשביל להולכי רגל ב-2015, לאחר שהיה סגור במשך למעלה מ-45 שנים. מדובר בגשר קשת פלדה בגובה של 43 מטר מעל נהר הארלם, והוא מחבר את הרבעים מנהטן והברונקס. קצהו המזרחי ממוקם בשכונת הייברידג'(אנ') של הברונקס ליד הקצה המערבי של רחוב 170 מערב, והקצה המערבי ממוקם בפארק הייברידג'(אנ') במנהטן, בערך במקביל לקצה רחוב 174 מערב[2].
הגשר הגבוה הושלם במקור בשנת 1848 עם 15 קשתות אבן בודדות[1]. בשנת 1928 הוחלפו החמישה שהשתרעו מעל נהר הארלם בקשת פלדה אחת באורך 140 מ'. מאז ועד היום, נותרו עשר קשתות האבן המקוריות: תשע בצד המזרחי של הברונקס, ואחת בלבד בצד המערבי של מנהטן[א]. הגשר נסגר לכל תנועה מסביבות שנת 1970 ועד לשיקום שהחל בשנת 2009. הגשר נפתח מחדש להולכי רגל ואופניים ב-9 ביוני 2015, והוא מופעל ומתוחזק על ידי מחלקת הפארקים והנופש של העיר ניו יורק(אנ')[3].
הגשר הגבוה היה חלק ממערכת אספקת המים האמינה והעשירה הראשונה בעיר ניו יורק. כשהעיר נהרסה על ידי מגפת הכולרה ב-1832 והשריפה הגדולה(אנ') ב-1835, התבררה חוסר ההתאמה של מערכת המים של הבארות ובורות מים. נבדקו חלופות רבות[4]. בסופו של דבר, רק נהר קרוטון בצפון מחוז ווסטצ'סטר נמצא נושא מים מספיקים, בכמות ובאיכות, כדי לשרת את העיר. מערכת ההעברה החלה ב-1837, והושלמה ב-1848[4][5].
מראה הגשר בשנת 1900, לפני החלפת חמשת קשתות האבן מעל הנהר, בקשת פלדה. ברקע מגדל המים של הייברידג' בצד של מנהטן (ראו בטקסט הצורך בהקמתו ומתי).
אמת המים העתיקה של הקרוטון הייתה הראשונה מסוגה שנבנתה אי פעם בארצות הברית. המערכת החדשנית השתמשה בהזנת כבידה קלאסית - ירידה קבועה ורצופה של 0.02%[6][ב] אשר "רצה" לאורך 66 ק"מ לתוך העיר ניו יורק, דרך אמת מים סגורה שחוצה רכסים, עמקים ונהרות. שדרת האוניברסיטה בברונקס נבנתה מאוחר יותר מעל החלק היבשתי הדרומי ביותר של אמת המים, המובילה אל הגשר. למרות שכושר הנשיאה הוגדל בשנים 1861–1862 עם צינור גדול יותר[ג] הגשר התיישן כבר ב-1910, עם פתיחת אמת המים החדשה של קרוטון[4]. בשנות ה-20 של המאה ה-20, קשתות הבנייה של הגשר הוכרזו על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית, כמסוכנות למעבר אניות בנהר, והעירייה שקלה להרוס את המבנה כולו. ארגונים מקומיים קראו לשמר את הגשר ההיסטורי, ובשנת 1927, חמש מהקשתות המקוריות מעל לנהר הוחלפו ברצועת פלדה אחת, בעוד שהקשתות הנותרות נשמרו[1].
מבט אל הגשר הגבוה מדרום (קל להיווכח שהמראה מדרום, כי מימין/ממזרח רואים יותר מקשת אחת, היינו הצד של הברונקס).
אמת המים קרוטון נאלצה בשלב מסוים לחצות את נהר הארלם, ובחירת השיטה הייתה החלטה עיצובית מרכזית. נבחנה מנהרה מתחת לנהר, אך טכנולוגיית המנהור הייתה אז בחיתוליה, וחוסר הוודאות של מימוש אפשרות זו הוביל לדחייתה. זה הותיר גשר, כשנציבות המים, המהנדסים והציבור התפצלו בין גשר נמוך לגשר גבוה. גשר נמוך היה פשוט יותר, מהיר יותר וזול יותר לבנייה. כאשר הועלו חששות בפני בית המחוקקים בניו יורק, שגשר נמוך יחסום את המעבר לאורך נהר הארלם לנהר ההדסון, נבחר בסופו של דבר גשר גבוה[1].
בשנת 1863 אישר בית המחוקקים בניו יורק בניית מאגר בהייברידג'(אנ') מנהטן ומגדל המים (ראו התמונה בפרק גלריה), כדי לספק לחץ מים לבניינים הממוקמים בגובה רב באזור שמסביב[7]. הפרויקט תוכנן על ידי המהנדס הראשי של אמת המים קרוטון. הבנייה החלה בשנת 1866 והסתיימה בשנת 1872. מנועי קיטור שאבו מים מאמת המים כ-10 מטר לתוך המאגר, ולאחר מכן שאבו אותם עוד כ-61 מ' לראש מגדל המים לתוך מיכל, עם קיבולת של 47,000 גלונים (180,000 ליטר)[8][9][10]. המגדל ממוקם עד היום בין הרחובות 173 ו-174 מערב, על גבי הרכס בצד מנהטן של High Bridge. המגדל הוגדר בשנת 1967 כנקודת ציון בעיר ניו יורק על ידי הוועדה לשימור נקודות ציון[11]. מגדל המים של ה-High Bridge עבר שיפוץ של 10 שנים ב-5 מיליון דולר במהלך העשור השני של המאה ה-21, ונפתח מחדש לציבור בנובמבר 2021[12][13]. לאחר פתיחת מגדל המים מחדש, NYC Parks החלו לארח סיורים חינם במבנה.
במקור, הגשר תוכנן כגשר קשת אבן. לגשר הגבוה היה מרא[14]ה של אמת מים רומית[ד]. בניית הגשר החלה ב-1837, ובשנת 1842 הושלם האקוואדוקט. 6 שנים מאוחר יותר, בשנת 1848, הושלמה בניית הגשר הגבוה (שנודע אז כגשר האקוואדוקט)[1] כחלק מאמת המים של קרוטון, שהובילה מים מנהר קרוטון כדי לספק מים לעיר ניו יורק, שהתפתחה אז כ-16 ק"מ דרומה. לגשר גובה של 43 מטר מעל נהר הארלם, עם אורך כולל של 440 מ'[1]. בשנת 1864 הושלמה בניית הטיילת למעבר הולכי רגל ואופניים[5].
בשנת 1928, במטרה להפוך את מעבר הספינות בנהר הארלם לבטוח יותר, נהרסו חמש קשתות הבנייה שהשתרעו על פני הנהר, והוחלפו בקשת פלדה אחת של 140 מטר[1]. מבין קשתות הבנייה של הגשר המקורי משנת 1848, רק אחת שרדה בצד של מנהטן (הצד המערבי), בעוד תשע שרדו בצד של הברונקס (בצד המזרחי - ראו 2 תמונות רלוונטיות בפרק גלריה להלן).
השימוש בגשר לאספקת מים למנהטן הופסק ב-15 בדצמבר 1949.
הגשר נסגר לתנועת הציבור בשנת 1970 כתוצאה מבעיות תחזוקה ואחזקה, פשיעה וונדליזם[4]. מאידך, ב-15 נובמבר אותה שנה, החליטה "הוועדה לשימור נקודות ציון בעיר ניו יורק"(אנ') להכריז על הגשר כעל ציון דרך היסטורי[15][16].
ב-9 ביוני 2015 נפתח הגשר שוב לקהל הולכי הרגל ורוכבי האופניים, לאחר עבודות שיפוצים ושיקום שנמשכו משנת 2006, ולאחר שהיה סגור בפני הציבור במשך כ-45 שנה[17][3].
גלריה
מבט דרומה מהגשר הגבוה אל הארלם ריבר.מבט מהצד המזרחי (ממנהטן).
מבט ממזרח (מהצד של הברונקס). ברקע מגדל המים.
הקשת המקורית היחידה ששרדה מהצד (המערבי) של מנהטן.
תשע הקשתות המקוריות ששרדו בצד המזרחי (של הברונקס) של הגשר.
השער המקורי לגשר, משנת 1848 (ראו בטקסט).
מבט צפונה אל גשרי המילטון ו-וושינגטון (הרשת בגשר הגבוה למניעת ניסיונות קפיצה ממנו).
מדיה וקבצים בנושא הגשר הגבוה בוויקישיתוףהמזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
ביאורים
^ראו ב-2 תמונות הקשתות בפרק גלריה בהן ניתן לספור בבירור את מספר הקשתות שנותרו.
^מדובר בירידה אנכית מתונה של 20 מטר בערך על כל קילומטר מרחק.
^בשנת 1863 אישר בית המחוקקים בניו יורק בניית מאגר בהייברידג'(אנ') מנהטן ומגדל המים, כדי לספק לחץ מים לבניינים הממוקמים בגובה רב באזור שמסביב[7]. הפרויקט תוכנן על ידי המהנדס הראשי של אמת המים קרוטון. הבנייה החלה בשנת 1866 והסתיימה בשנת 1872. מנועי קיטור שאבו מים מאמת המים כ-10 מטר לתוך המאגר, ולאחר מכן שאבו אותם עוד כ-61 מ' לראש מגדל המים לתוך מיכל, עם קיבולת של 47,000 גלונים (180,000 ליטר)[8][9][10].
מבט ממזרח (מהצד של הברונקס). ברקע מגדל המים.
הקשת המקורית היחידה ששרדה מהצד (המערבי) של מנהטן.
תשע הקשתות המקוריות ששרדו בצד המזרחי (של הברונקס) של הגשר.
השער המקורי לגשר, משנת 1848 (ראו בטקסט).
מבט צפונה אל גשרי המילטון ו-וושינגטון (הרשת בגשר הגבוה למניעת ניסיונות קפיצה ממנו).
הגשר הגבוה בשנת 2008, בעת היותו סגור לציבור._The_High_Bridge_Looking_Eastward.jpg)
_Side.jpg)
