המדונה מברוז'
המדונה מברוז' היא פסל שיש מאת מיכלאנג'לו המתאר את הבתולה והילד. הפסל מוצג בכנסיית גבירתנו בברוז' בלגיה.
היצירה פוסלה מגוש יחיד של שיש קרארה ונוצרה כחמש שנים לאחר השלמת פסל "פייטה" בוותיקן. הפסל חולק קווים משותפים עם ה"פייטה", ובעיקר בהצגת הבתולה במראה צעיר. ביצירה זו נמנע מיכלאנג'לו מלהציג את מריה כאם המחבקת את ילדה או מונעת ממנו לצאת לדרכו, כפי שנעשה בגישות מסורתיות יותר. תחת זאת, היא מתוארת באיפוק ובאצילות, בעוד ישו הילד נראה כמי שעומד לרדת מברכיה לעולם.[1]
הבתולה מוצגת בתנוחה חזיתית קפואה, כאשר הבעת פניה משדרת איפוק ושליטה עצמית. על פי חוקרים שונים, מיכלאנג'לו העניק לדמותה "פני אבן" לא מתוך חוסר אהבה לילדה, אלא כדי לסמל את עמידתה האיתנה והסגפנית מול הכאב הצפוי לה.[2]
הייצוג של מיכלאנג'לו את המדונה והילד שונה באופן משמעותי מתיאורים קודמים של אותו נושא, שבהם נראתה מריה כבתולה אדוקה המחייכת אל תינוקה המחובק בזרועותיה. לעומת זאת, בפסל זה ישו עומד זקוף כמעט ללא תמיכה, כשידיה של מריה רק אוחזות בו בעדינות, והוא נראה כמי שעומד להתרחק מאמו. מריה עצמה אינה נצמדת אליו ואף אינה מביטה בו, אלא משפילה את מבטה הצידה. ההשערה היא שהפסל נועד במקור להיות חלק ממזבח, ואם כך היה, ככל הנראה הוצב כך שפניו נטו מעט ימינה כלפי מטה. הפסל, שנוצר בראשית המאה ה-16, מציג את סגנון הפירמידה של רנסאנס הגבוה, אשר אפיין גם את יצירותיו של לאונרדו דה וינצ'י בשלהי המאה ה-15.[2]
היצירה נחשבת לבעלת חשיבות היסטורית נוספת, שכן היה זו הפסל הראשון של מיכלאנג'לו שעזב את איטליה במהלך חייו. בשנת 1504 נרכשה על ידי האחים ג'ובאני ואלסנדרו מוסקרוני (או מוסקרון) תמורת 100 דוקטים. האחים מוסקרון היו סוחרי בדים אמידים בעיר ברוז', שהייתה אז אחד המרכזים הכלכליים החשובים באירופה.[2]
האזכור הראשון של הפסל מופיע ביומנו של הצייר הפלמי אלברכט דירר, אשר כתב בביקורו בברוז' ב-7 באפריל 1521:[2]
ראיתי את המדונה משיש אלבסטר בכנסיית גבירתנו, מעשה ידי מיכלאנג'לו מרומא.
חלק מהחוקרים, ובהם הפסל הצרפתי דויד ד'אנז'ה, העלו ספקות בנוגע למידת מעורבותו של מיכלאנג'לו בכל פרט ביצירה. היו שטענו כי עוזרו, אולי באצ'ו דה מונטלופו, היה אחראי על חלקים מהפסל, בעיקר בקפלים של גלימת המדונה ובבסיס האבן המחוספס עליו היא יושבת.[2]
מיכלאנג'לו היה באותה תקופה שקוע בעיסוקו בנושא הבתולה והילד וכן בנושא המשפחה הקדושה. אף שהיה מודע למסורת האיקונוגרפית של ייצוג המדונה והילד, הוא בחר להציג אותם בגישה חופשית יותר מזו המסורתית. . מיכלאנג'לו חרג מהייצוגים המקובלים של הבתולה והילד בתקופתו. בעוד שבאמנות של המאה ה-15 היה מקובל להציג את מריה כמחייכת בעדינות ומטה את ראשה בחמלה, כאן היא מופיעה נוקשה ורצינית. עיצוב הפסל מזכיר את סגנונו של דונטלו, במיוחד בשל החזיתיות הקפואה ואופן עטיפת ראשה בבד. הילד ישו אינו יושב על ברכיה כנהוג, אלא ממוקם ביניהן בתנוחה המעידה על רצונו לרדת מהן ולצאת לעולם. שינוי זה לא רק מוסיף עניין קומפוזיציוני ליצירה, אלא גם מדגיש את הניגוד בין הגוף החשוף של הילד לבין הקפלים הכבדים של בגדי המדונה. בכך, יוצר מיכלאנג'לו דינמיקה נועזת יותר בהשוואה ל"פייטה" הקדומה.[2]
ביזת הפסל
מאז הגעתה לברוז', הוסרה היצירה פעמיים. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1794, לאחר שמהפכנים צרפתים כבשו את ארצות השפלה האוסטריות במהלך המלחמות הנפוליאוניות, והורו לתושבי ברוז' לשלוח את הפסל ויצירות אמנות נוספות לפריז. לאחר תבוסתו הסופית של נפוליאון בקרב ווטרלו בשנת 1815, הוחזרה היצירה לברוז'.[2]
הפעם השנייה הייתה בשנת 1944, לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, כאשר חיילים גרמנים נסוגים הבריחו את הפסל לגרמניה כשהוא עטוף במזרנים במשאית של הצלב האדום.[3] שנה לאחר מכן התגלה הפסל במכרה מלח בעיר אלטאוסזה שבאוסטריה והושב למקומו. כיום הוא מוצג בכנסיית גבירתנו בברוז' בלגיה. אירועים אלה תוארו גם בסרט "ציידי האוצרות" משנת 2014.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Madonna of Bruges, by Michelangelo, Michelangelo (ב־English)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Michelangelo's The Bruges Madonna and Child - Michelangelo Buonarroti | The Michelangelo Experience, The Michelangelo Experience, 10 בספטמבר 2010
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ The Monuments Men, 5 בפברואר 2014