לאחר פטירת רבי שמחה בונים מפשיסחה בתקפ"ז (1827) התפצלה העדה לשתיים. קבוצה גדולה מהחסידים ובראשם רבי יעקב אריה מראדזימין ורבי יצחק מוורקא הכתירה את רבי אברהם משה, בנו של רבי שמחה בונים כאדמו"ר בעיירה פשיסחא. הוא נפטר שנתיים אחר כך בו' בטבתתקפ"ט.קבוצה נוספת שבה בלט רבי יצחק מאיר אלתר לימים האדמו"ר מגור, הכתירו כאדמו"ר את רבי מנחם מנדל מקוצק.
רבי יצחק מוורקא
לאחר פטירת הרב אברהם משה עבר שרביט ההנהגה לתלמידו, רבי ישראל יצחק קאליש. רבי יצחק היה תלמידו של רבי דוד בידרמן מלעלוב שקרבו לחצרו של החוזה מלובלין. רבי יצחק כיהן כאדמו"ר בעיירה וורקא, לאלפי חסידים, במשך כ-20 שנה. נפטר בכ"ב בניסןתר"ח.
את מקומו של רבי יצחק מוורקא מילא תלמידו רבי שרגא פייבל דנציגר שנפטר חצי שנה אחריו.
רבי מנחם מנדל מוורקא
לאחר פטירתו של רבי שרגא פייבל'י, הוכתר בנו הצעיר של רבי ישראל יצחק, רבי מנחם מנדל קאליש כרבי מוורקא. תלמיד נוסף, רבי יעקב אריה גוטרמן, החל לכהן כאדמו"ר מראדזימין.
רבי מנחם מנדל כונה ה"אדמו"ר השותק", בשל מנהגו לומר דברי תורה קצרים במיוחד ובאופן כללי למעט בדיבור.
משנת תרמ"ח התגורר רבי שמחה בונים קאליש באוטבוצק ובסוף ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בטבריה, שם נפטר בב' בשבטתרס"ז ונקבר בבית הקברות העתיק במקום. בניו ונכדיו שימשו אדמו"רים בפולין עד לשואה שבה נהרגו רוב האדמו"רים והחסידים. לאחר השואה הצטרפו חלק מחסידי וורקא לחסידות אמשינוב.
חסידויות נוספות מבית וורקא הן חסידויות נדרזין וסקרנביץ, שהוקמו על ידי רבי יעקב יהודה טננבוים חתנו של רבי מנחם מנדל מוורקא וגיסו ותלמידו רבי שמעון קאליש מסקרנביץ, וכן חסידות קילץ בה כיהנו רבי דוד גולדמן ובנו רבי ישעיהו, צאצאי רבי יצחק דרך חתנו רבי אברהם מאיר (ראו גם חסידות ראדוויל).
נטע בנארי [אברהם ברסלר], הצדיק השותק: פרקי חייו ופניני אמרותיו של רבי מרדכי מנחם מנדל קאליש האדמו"ר האמצעי מווארקי, הוצאת נצח, בני ברק תשכ"ה (במאגר אוצר החכמה), תשל"ב ותשמ"ט
^לפי מסורת חסידות אלכסנדר היה זה אחרי פטירת רבי שרגא פייבל, ואילו בספר שיח שרפי קודש מסופר שהנהיגו שלושתם יחד, וכן בספר אוהל יצחק מערכת רבי מנדל מוורקא אות מד, מסופר שבהתחלה סירב להנהיג אך חסידי אביו לחצו עליו להנהיג עדה, עד שהסכים.
