כריס קורנל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כריס קורנל
לידה 20 ביולי 1964
סיאטל, וושינגטון,
ארצות הברית
התאבד 18 במאי 2017 (בגיל 52)
תקופת הפעילות 1984–2017 (כ־33 שנים)
סוגה רוק אלטרנטיבי, מטאל אלטרנטיבי, גראנג'
קורנל בפסטיבל מונטרו 2005

כריס קורנל (נולד בשם כריסטופר ג'ון בויל; Christopher John Boyle; ‏20 ביולי 1964 – 18 במאי 2017) היה מוזיקאי אמריקאי בסגנון גראנג' ומטאל ממוצא יהודי. ידוע בעיקר כסולנה של להקת סאונדגארדן. הוא נחשב לאחת הדמויות האיקוניות של הגראנג' האמריקאי בזכות פעילותו בסאונדגארדן ובהרכבים נוספים. במאי 2017 התאבד בתלייה בבית מלון בדטרויט.

חיים אישיים

קורנל נולד בסיאטל שבמדינת וושינגטון לקארן קורנל (Karen Cornell), רואת חשבון ממוצא יהודי, ולאד בויל (Ed Boyle), רוקח ממוצא אירי-קתולי. קורנל היה הבן השלישי במשפחה, ולו שני אחים גדולים ממנו ושלוש אחיות צעירות ממנו. לאחר שהוריו התגרשו, שינו כל הילדים את שם משפחתם לשם נעוריה של אימו, קורנל.

בהיותו נער סבל מדיכאון חמור, ולעיתים נדירות היה יוצא מביתו. הוא היה מעביר את זמנו בבית בנגינה על תופים וגיטרה. בגיל 13 קורנל נחשף לסמים ולאלכוהול, בהם השתמש באופן תדיר בשנות נעוריו. לפני שהפך למוזיקאי עבד כשף במסעדה.

קורנל היה נשוי לסוזן סילבר, הסוכנת של הלהקות אליס אין צ'יינס וסאונדגארדן, ממנה יש לו בת אחת (ליליאן ג'ין, נולדה ביוני 2000). הם התגרשו ב-2004 ובאותה שנה נישא לוויקי קראיאניס, ממנה יש לו בת נוספת (טוני, נולדה בספטמבר 2004) ובן (כריסטופר, נולד בדצמבר 2005).

ב-18 במאי 2017, בגיל 52, התאבד קורנל בתלייה בבית מלון בדטרויט לאחר הופעה בעיר.[1] כמחווה לזכרו, החשיכה עיריית סיאטל את מחט החלל ובאצטדיון הבייסבול בעיר הוקדשה לזכרו דקת דומייה.[2]

קריירה מוזיקלית

סאונדגארדן

ערך מורחב – סאונדגארדן

עיקר פרסומו של קורנל הוא כסולנה של אחת מהלהקות המובילות בסצנת הגראנג' של סיאטל בשנות ה-90, סאונדגארדן, שפעלה בשנים 1997-1984.

הלהקה הוקמה ב-1984 על ידי קורנל, קים ת'איל והירו ימאמוטו. במקור ניגן קורנל בתופים בנוסף לשירה, אך במהרה צירפו אליהם את המתופף סקוט סנדקוויסט וקורנל התרכז בשירה בלבד. לאחר שנה וחצי הוחלף סנדקוויסט במאט קמרון. שני שירים שהוקלטו על ידי הלהקה יצאו בשנת 1986 כחלק מאלבום אוסף עם להקות שונות, ואלבום ה-EP הראשון יצא ב-1987. אלבום הבכורה המלא, "אולטרה-מגה אוקיי" (Ultramega OK), יצא שנה לאחר מכן בלייבל העצמאי STT. האלבום היה מועמד לפרס אמי בקטגוריית אלבום המטאל הטוב ביותר של השנה.

ב-1994 שחררו סאונדגארדן את אלבומם הרביעי, Superunknown. האלבום הפך לאלבום הפריצה של הלהקה ועם יציאתו במרץ 1994, Superunknown הופיע לראשונה במקום הראשון ב-Billboard 200. האלבום השיק מספר סינגלים מצליחים, כולל "Spoonman" ו-"Black Hole Sun", והביא ללהקה הכרה בינלאומית. Superunknown השיג מעמד של חמש פלטינות בארצות הברית, מעמד פלטינה משולשת בקנדה ומעמד זהב בבריטניה, שוודיה והולנד. רולינג סטון העניק ל-Superunknown ארבעה מתוך חמישה כוכבים. המבקר אמרו כי Superunknown "מפגין מגוון גדול בהרבה ממה שמצליחות להקות רבות בקריירה שלמה". ג'ון פארלס מ"הניו יורק טיימס" אמר כי "Superunknown למעשה מנסה להרחיב את הקהל שלו על ידי שבירת מחסומי ז'אנר הרוק הכבד שסאונדגרדן נהגה לקבל". הוא הוסיף כי "סאונדגארדן רוצה משהו שונה מהבי מטאל סטנדרטי". דייוויד בראון מ-Entertainment Weekly שיבח את האלבום והוסיף שהוא "אבן דרך רוק קשה - בור רותח של כוח שמציב סטנדרט חדש לכל מה שנקרא מטאל". האלבום היה מועמד לפרס הגראמי לאלבום הרוק הטוב ביותר בשנת 1995. שני סינגלים מתוך Superunknown, "Black Hole Sun" ו-"Spoonman", זכו בפרסי גראמי, והקליפ של "Black Hole Sun" זכה בפרס MTV Video Music ופרס Clio. האלבום Superunknown דורג במקום ה-336 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, ו-"Black Hole Sun" דורג במקום ה-25 ברשימת 100 השירים הגדולים של שנות ה-90 של VH1.

בסוף שנת 1994, לאחר שסיימה הלהקה סיבוב הופעות, התברר כי קורנל אימץ יתר על המידה את מיתרי הקול שלו, והלהקה נאלצה לבטל מספר הופעות כדי להימנע מנזק בלתי הפיך למיתרים.

האלבום החמישי של הלהקה היה Down on the Upside בהפקה עצמית משנת 1996. האלבום הוליד כמה סינגלים, ביניהם "Pretty Noose", "Burden in My Hand" ו-"Blow Up the Outside World". Down on the Upside היה פחות כבד באופן ניכר מהאלבומים הקודמים של הקבוצה וסימן יציאה נוספת משורשי הגראנג' של הלהקה. חברי הלהקה הסבירו בזמנו שרצו להתנסות בצלילים אחרים. דייוויד בראון מ-Entertainment Weekly אמר, "מעט להקות מאז לד זפלין שעורבבו כלים בצורה כל כך חדה, אקוסטית וחשמלית". עם זאת, מתחים בתוך הקבוצה התעוררו במהלך הפגישות, כשתאייל וקורנל על פי הדיווחים הסתכסכו בגלל רצונו של קורנל להתרחק מהגיטרה הכבדה שהפכה לסימן ההיכר של הלהקה. למרות ביקורות חיוביות, האלבום לא הצליח להשתוות למכירות של Superunknown. בשנת 1997, סאונדגרדן קיבלה מועמדות נוספת לפרס גראמי עבור הסינגל הראשי "Pretty Noose". כשהמתחים המשיכו וגברו בתוך הלהקה, עקב סכסוכים פנימיים על הכיוון היצירתי שלה, סאונדגארדן הודיעה שהיא מתפרקת ב-9 באפריל 1997 לאחר שהוציאה חמישה אלבומי אולפן וזכתה בשני פרסי גראמי.

בראיון מ-1998 אמר תאייל, "זה היה די ברור מהגישה הכללית של כולם במהלך חצי השנה הקודמת שיש חוסר שביעות רצון מסוים". 

בשנת 2010 הלהקה התאחדה מחדש והוציאה את האלבום King Animal ב-2012. בהמשך התחילה לעבוד על אלבום נוסף, תהליך שנקטע עקב התאבדותו של כריס.

טמפל אוף דה דוג

ערך מורחב – טמפל אוף דה דוג

במקביל לחברותו בלהקת סאונדגארדן, השתתף קורנל בפרויקט עם המוזיקאים שלימים הקימו את להקת פרל ג'אם. הפרויקט נקרא "טמפל אוף דה דוג", והם הוציאו אלבום הנושא את אותו שם ב-1991, בו רוב השירים נכתבו על ידי קורנל. האלבום נעשה כמחווה לזכרו של חבר משותף, אנדרו ווד, שמת עקב מנת יתר של סמים, ווד היה בעבר שותפו לדירה של קורנל. האלבום זכה להצלחה רבה בארצות הברית, בעיקר השירים Say Hello 2 Heaven, ו-Hunger Strike אותם כתב והלחין קורנל.

אודיוסלייב

ערך מורחב – אודיוסלייב

בשנת 2001 חבר קורנל לטום מורלו, טים קומרפורד ובראד ווילק, מלהקת רייג' אגיינסט דה מאשין, והם הקימו את להקת אודיוסלייב, שזכתה להצלחה גדולה בארצות הברית, הן מבחינת הביקורות והן מבחינה מסחרית.

הלהקה התמודדה עם קשיים בתחילת דרכה ואף התפרקה בטרם הוציאה את האלבום הראשון, וקורנל סבל באותה תקופה מהתמכרות לאלכוהול. הלהקה הצליחה להתגבר על הקשיים והוציאה שלושה אלבומי אולפן. קורנל היה הכותב העיקרי של השירים, אך הקרדיט ניתן לכל חברי הלהקה.

בתקופתו בלהקה נגמל מהרגל השתייה והעישון שלו. לפי דברי מורלו, Revelations היה האלבום הראשון שבהקלטתו קורנל לא עישן, שתה או השתמש בסמים.[3] הלהקה התפרקה בתחילת 2007, ובסמוך לכך הוציא קורנל את אלבום הסולו השני שלו.

קריירת סולו

לאחר שהתפרקה סאונדגארדן, הוציא בספטמבר 1999 אלבום סולו בשם "Euphoria Morning", שזכה לביקורות טובות, אך לא להצלחה מסחרית גדולה. השיר "Can't Change Me" מתוך האלבום היה מועמד לפרס גראמי. השיר "Sunshower" (שיר בונוס בגרסה היפנית של האלבום) היה חלק מפסקול הסרט "Great Expectations" ועיבוד של השיר "Mission" היה חלק מפסקול הסרט משימה בלתי אפשרית 2. כן כולל האלבום שיר מחווה למוזיקאי ג'ף באקלי שנפטר ב-1997, בשם "Wave Goodbye". קורנל הצהיר שבכתיבת האלבום הושפע רבות מבאקלי ומסגנונו. בשנת 2000 יצא לסיבוב הופעות לקידום המכירות של האלבום. ב-14 באוגוסט 2015 הוציאה הלהקה את האלבום מחדש בדיסק ובוויניל, והפעם תחת הכותרת "Euphoria Mourning". קורנל הצהיר שכך התכוון לקרוא לאלבום מלכתחילה.

במקביל לחברותו בלהקת אודיוסלייב, השתתף בפרויקטים נוספים: מספר שירים בפסקול הסרט "סינגלס", שניסה להתחקות אחר סצנת הגראנג' בסיאטל, ושיר הנושא של סרט ג'יימס בונד ה-21 בסדרה, "קזינו רויאל" (2006), "You Know My Name".

בתחילת 2007 התפרקה אודיוסלייב, ומספר חודשים לאחר מכן, ביוני 2007, הוציא דיסק סולו שני, "Carry On". האלבום הגיע למקום ה-17 במצעד של מגזין הבילבורד.

הופעות בישראל

ב-17 ביוני 2009, הופיע כריס קורנל מול קהל של 10,000 מעריצים בגני התערוכה בתל אביב. בהופעה ביצע קורנל מגוון משיריו, מ-Temple of The Dog דרך Soundgarden ועד לאלבום הסולו האחרון שלו, Scream, אותו הוא קידם בסיבוב ההופעות.[4] ההופעה זכתה לביקורות טובות, ובעצם הייתה הופעת הגראנג' הראשונה בישראל בסדר גודל זה. ב-2012 חזר קורנל לשתי הופעות בישראל: ב-16 ביולי באמפי שוני[5] וב-17 ביולי בהיכל נוקיה בתל אביב. ב-18 ביוני 2014, חזר קורנל לישראל, הפעם עם להקת סאונדגארדן, להופעה באצטדיון בלומפילד.[6] ב-2016 הופיע שוב בישראל, בהופעה אקוסטית בליווי נגן נוסף: ב-6 במאי בהיכל התרבות בתל אביב[7] וב-7 במאי בתיאטרון קיסריה.

דיסקוגרפיה

כריס קורנל בהופעה באמסטרדם, 2007

סאונדגארדן

טמפל אוף דה דוג

אודיוסלייב

סולו

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כריס קורנל

בעקבות מותו:

הערות שוליים

  1. ^ עמי פרידמן, רשמית: כריס קורנל התאבד בתלייה, באתר ynet, 18 במאי 2017
  2. ^ מיה אשרי, אשתו של כריס קורנל: הוא לא התכוון להתאבד, באתר הארץ, 20 במאי 2017
  3. ^ AUDIOSLAVE Frontman Cleans Up His Act For 'Revelations'
  4. ^ מערכת וואלה! NEWS‏, כריס קורנל בהופעה, באתר וואלה, 17 ביוני 2009
  5. ^ אור ברנע, כריס קורנל בהופעה: פוגע ישר בלב, באתר ynet, 17 ביולי 2012; יובל ברוסילובסקי‏, כריס קורנל בישראל: זמר אדיר בהופעה אינטימית אבל קצת אנמית, באתר וואלה, 17 ביולי 2012
  6. ^ אסף נבו, ‏צלילי גן העדן: סאונדגארדן כיסחה את בלומפילד, באתר ‏מאקו‏, 18 ביוני 2014
  7. ^ עמי פרידמן, כריס קורנל בישראל: יודע מה הקהל צריך, באתר ynet, 7 במאי 2016; ליזי כהן מרדר, ‏קורנל נתן את הקול, באתר ‏מאקו‏, 7 במאי 2016


סאונדגארדן
כריס קורנל • קים ת'איל • מאט קמרון • בן שפרד
הירו ימאמוטו • ג'ייסון אברמן • סקוט סנדקוויסט
אלבומי אולפן Ultramega OK (1988) • Louder Than Love (1989) • Badmotorfinger (1991) • Superunknown (1994) • Down on the Upside (1996) • King Animal (2012)
אלבומי הופעה/וידאו Louder Than Live (1990) • Motorvision (1992) • Live on I-5 (2011) • Live from the Artists Den (2019)
אוספים ומארזים Screaming Life/Fopp (1990) • A-Sides (1997) • Telephantasm (2010) • The Classic Album Selection (2012) • Echo of Miles: Scattered Tracks Across the Path (2014) • Essentials (2019)
מיני אלבומים Screaming Life (1987) • Fopp (1988) • Loudest Love (1990) • Satanoscillatemymetallicsonatas (1992) • Songs from the Superunknown (1995) • Before the Doors: Live on I-5 Soundcheck (2011) • King Animal Demos (2013)
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.com/index.php?title=כריס_קורנל&oldid=43652"