מבחן לוקאס-להמר למספרי מרסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במתמטיקה, מבחן לוקאס להמר הוא מבחן ראשוניות למספרי מרסן. המבחן פותח במקור בידי אדוארד לוקאס ב-1878 ולאחר מכן שופר בידי דריק הנרי להמר בשנות ה-30 של המאה העשרים. על-שם אותם שני מתמטיקאים קרוי גם מבחן ראשוניות כללי, מבחן לוקאס-להמר.

המבחן מחשב בצורה מהירה את האיבר ה-2p2 בסדרת לוקאס V(4,1) ובודק האם הוא שקול ל-0 מודולו M (כאשר M=2p1 הוא המספר שצריך לבדוק את ראשוניותו).

המבחן

נתונים מספר ראשוני 2<p, ומספר מרסן המתאים לו, M=2p1. המשימה היא לבדוק האם M ראשוני. נגדיר סדרה si ברקורסיה: s0=4, ולכל i>0 מוגדר si=si122.

משפט. המספר M הוא ראשוני אם ורק אם sp20(modM).

זהו מבחן יעיל ביותר, והוא משמש עד היום לבדיקת ראשוניות של מספרי מרסן. החישוב מבוצע כולו מודולו M, ודורש כ- p פעולות של העלאה בריבוע מודולריות. בייצוג בינארי אלו פעולות מהירות יחסית: הריבוע האמיתי של מספר מתקבל מסיכום ההזזות שלו כלפי מעלה, וחישוב השארית מודולו M מהיר במיוחד מכיוון ש- 2p1(modM), כך שתוצאת ההעלאה בריבוע מודולו M היא סכום שתי המחציות בריבוע שהתקבל. בסך הכול מדובר בכ- p3(log(M))3 פעולות בינאריות, מהיר יותר ממבחני הראשוניות האחרים כדוגמת אלגוריתם מילר-רבין הנחשב למהיר ביותר.

תמצית הוכחת המשפט

נסתפק כאן בסקירה של ההוכחה לכיוון אחד של המשפט: אם M ראשוני, אז sp20(modM).

מכיוון ש-p אי-זוגי, 2p11(mod3) ולכן M הוא שארית ריבועית מודולו 3. אבל M1(mod4), ולכן משפט ההדדיות הריבועית מבטיח כי 3 איננו שארית ריבועית מודולו M. מכיוון שכך, סיפוח השורש הריבועי x של 3 לשדה /M יוצר את השדה הסופי מסדר M2. בשדה הזה, נסמן α=2+x.

כעת קל להווכח (באינדוקציה) ש- si=α2i+α2i, ובסופו של דבר sp2=0 אם ורק אם α2p1=αM+12=1. מכיוון שהשדה בעל מאפיין M, מתקיים αM=2M+xM=2+3M12x=2x=α1, כלומר αM+12=±1. כדי להשלים חלק זה של ההוכחה, יש להראות שלשורש 23M14(1+x) של α אין, בתורו, שורש ריבועי.

הכיוון ההפוך דומה, אלא שבמקום השדה בגודל M2 יש לחשב בשדה בגודל Q2 כאשר Q הוא גורם ראשוני של M שעבורו 3 איננו שארית ריבועית.

ראו גם

לקריאה נוספת

Richard Crandall and Carl Pomerance (2001). Prime Numbers: A Computational Perspective, 1st edition, Springer. ISBN 0387947779. Section 4.2.1: The Lucas-Lehmer test, pp.167–170.

קישורים חיצוניים