מישל פרו
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תבנית {{אישיות}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.
מישל פרו (בצרפתית: Michelle Perrot; נולדה ב-18 במאי 1928 בפריז) היא היסטוריונית צרפתית ופרופסור אמריטוס להיסטוריה בת זמננו באוניברסיטת פריז דידרו.[1] זכתה ב-2009 בפרס פמינה.[2]
ביוגרפיה
פרו חקרה את ההיסטוריה של תנועות העבודה, ולמדה אצל ארנסט לאברוס, אצל מישל פוקו ואצל רוברט באדינטר.
פרו היא חלוצה בהופעתם של תולדות נשים ולימודי מגדר בצרפת. היא ערכה יחד עם ז'ורז' דובי את "Histoire des femmes en Occident" ("היסטוריה של נשים במערב"; 5 כרכים), פלון, 1990–1991).
עבודתה מופיעה בכתב העת ליברסיון, והיא הפיקה והציגה את תוכנית הרדיו "היסטוריה בימי שני" ברדיו פראנס קולטור.
ב־2009 זכתה בפרס פמינה.
ב־2014 היא קיבלה את פרס סימון דה בובואר.[3]
עבורה, פמיניזם הוא חופש אוניברסלי.[4] היא שותפה לכתיבת הספר "היסטוריה של נשים במערב".[5]
לקריאה נוספת
- Délinquance et système pénitentiaire en France au XIXe siècle, Annales: Économies, Sociétés, Civilisations, 1975.
- Georges Duby & Michelle Perrot (eds.), Histoire des femmes en Occident, Paris: Plon, 1990–1991 (5 vols.)
- Images de femmes, (co-written with) Georges Duby, Paris: Plon, 1992, 189 p.
- Les femmes ou les silences de l'histoire, Paris: Flammarion, 1998.
- Les Ombres de l’Histoire. Crime et châtiment au XIXe siècle, Paris: Flammarion, 2001.
- Mon histoire des femmes, Paris: Éditions du Seuil, 2006, 251 p. (מסת"ב 978-2-7578-0797-2).
- Histoire de chambres, Paris: Le Seuil, 2009 – Prix Femina Essai 2009.
- George Sand à Nohant: Une maison d'artiste, 2018
