עורב אפור

עורב אפור
מיון מדעי

עוֹרֵב אָפוֹר (שם מדעי: Corvus cornix) הוא מין ציפור מסוג עורב שבמשפחת העורביים ובסדרת ציפורי השיר.

מאפיינים

לעורב האפור גוף אפור, אך ראשו, רגליו וכנפיו שחורים. אורך גופו 44–51 סנטימטרים ומוטת כנפיו 84–100 סנטימטרים. הוא נפוץ במזרח ובצפון אירופה ובכל אסיה, עד ליפן. נכון לשנת 2020, עורב אפור הוא העוף הנפוץ ביותר בישראל, ונצפה מדי שנה בספירת הציפורים שנערכת כל שנה מאז 2006 בשיתוף המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית^[1].

רגליו קצרות וחזקות. ישנן ארבע אצבעות ברגלו – שלוש פונות קדימה ואחת לאחור.

העורב האפור הוא אוכל-כול – פירות, זרעים, לטאות ומכרסמים קטנים, ואף גוזלי ציפורים אחרות. פעמים רבות מתגורר בקרבת האדם וניזון מאשפה ופירות רקובים. העורב נחשב לעוף בעל אינטליגנציה גבוהה, הוא בעל יכולת למידה וכן בעל יכולת ספירה מוגבלת.

העורב האפור הוא מונוגמי פעמים רבות, ולעיתים חי בלהקות. הקינים נבנים על ידי שני בני הזוג, במשך 8–10 ימים וממוקמים לרוב על עצים גבוהים, עם העדפה לאקליפטוס. הנקבה מטילה 3–4 ביצים ירקרקות, ושני בני הזוג דוגרים עליהן במשך 24–29 ימים, עד לבקיעתן.

עד לשנת 2002 נחשב העורב האפור כתת-מין של עורב נבלות, מכיוון שבאזורים בהם חיים שני המינים, הם מתרבים ביניהם. אך הצאצאים פחות מותאמים לסביבה מאשר המין הטהור, ולכן הוחלט להפריד את המינים.

בישראל מוגדר העורב האפור כמזיק, בשל הנזקים שהוא גורם לחקלאות ולמיני עופות אחרים. פקחי רשות הטבע והגנים לוכדים וממיתים אלפי עורבים כל שנה^[2].

נכון לשנת 2020, עורב אפור היה העוף השכיח בתפוצתו בישראל; סמוך אחריו בראש רשימת המינים הנפוצים הופיעו דרור הבית, מיינה מצויה, צוצלת, יונת הבית ובולבול ממושקף^[3]. מספירה שנערכה בינואר 2024 עולה שהעורב האפור הוא עדיין הציפור הנפוצה בישראל, לאחר שהופיעה ב-63.5% מהדיווחים במסגרת ספירת הציפורים השנתית^[4].