פורצי הסכרים
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | הספר פורצי הסכרים של פול בריקהיל |
|---|---|
| תסריט | רוברט שריף |
| שחקנים ראשיים |
ריצ'רד טוד מייקל רדגרייב |
| מוזיקה | אריק קוט |
| מדינה | בריטניה |
| חברה מפיצה | Associated British Pathé |
| הקרנת בכורה | 16 במאי 1955 |
| הכנסות | £419,528 |
פורצי הסכרים (באנגלית: The Dam Busters) הוא סרט מלחמה בריטי משנת 1955 בבימוי של מייקל אנדרסון עם ריצ'רד טוד ומייקל רדגרייב בתפקידים הראשיים.
הסרט מתאר את מבצע נזיפה במלחמת העולם השנייה שבה תקפו מטוסי טייסת 617 של חיל האוויר המלכותי את סכרי המונה (Möhne)(אנ'), האדר (Eder)(אנ') והזורפה (Sorpe)(אנ') בחבל הרוהר בגרמניה בליל ה-17 במאי 1943.
התסריט מבוסס על הספר "פורצי הסכרים" של פול בריקהיל (Brickhill, 1951) ועל ספרו האוטוביוגרפי של מפקד הטייסת גאי גיבסון "חוף האויב מנגד" (1946).
את הסרט מלווה המוזיקה של "מארש פורצי הסכרים" של אריק קוטס (Coates)(אנ'). קוטס היה מלחין פופולרי של קטעי מוזיקה קלה. ללא קשר לסרט הוא חיבר מארש בנוסח המארשים "הוד והדר" של אדוארד אלגר. לאחר שקיבל בקשה מהמפיקים לשבץ את המארש הזה בסרט שיש לו חשיבות של גאווה לאומית, הוא הסכים. למארש יש ביצועים רבים והוא אחד מהידועים ביותר בבריטניה.
מכון הסרטים הבריטי דירג את הסרט במקום ה-68 ברשימה 100 הסרטים הבריטים הגדולים של המאה ה-20.
תקציר העלילה
אביב 1942, המהנדס ברנס ואליס (Wallis) (מייקל רדגרייב), המועסק במפעל ויקרס (Vickers), מבלה את זמנו לאחר העבודה בניסויים בביתו בעזרת ילדיו, של יריות קליעים מקפצים על מים. אשתו מודאגת מהאובססיה שלו לניסויים האלה ומבקשת מרופא המשפחה שישוחח אתו. הוא מספר לרופא על חזונו להרוס את הסכרים בחבל הרוהר ולהשפיע בכך על מהלך המלחמה.
ואליס יודע כי אין אפשרות להרוס את הסכרים בהטלה אנכית אלא בפצצה שתפגע בהן בהטלת אופקית לשם כך הוא מתכנן פצצה קופצת שתוטל ממטוס בגובה נמוך.
ואליס מקבל מתקן צבאי לנסיונותיו אך מתקשה לשכנע את ראשי הצבא בחשיבותם. לבסוף הוא נפגש עם ארתור האריס, ראש פיקוד המפציצים (בזיל סידני, Sydney) שגם הוא אינו מתלהב. הוא מתייאש ומתפטר מעבודתו, אך לפתע הוא מקבל הודעה כי עניינו הועבר לווינסטון צ'רצ'יל שנתן אישור לפעולה שאותה יש לבצע עד סוף חודש מאי שאז האגמים מלאים.
לשם כך מוקמת טייסת 617 של מפציצי אוורו לנקסטר בפיקודו של גאי גיבסון (ריצ'רד טוד). גיבסון נפגש עם ואליס ונוכח בניסויים. ואליס מגיע למסקנה כי כדי שהפצצה לא תתרסק בפגיעה עם המים היא חייבת ליפול מגובה של 60 רגל (כ-18 מטר) ולהשתחרר במרחק של כ-600 יארד מהסכר.
הטייסים מתחילים להתאמן בטיסה בגובה נמוך כשעדיין אינם יודעים את מהות הפעולה. גיבסון ממציא שיטה למדידת הגובה על ידי קביעת זרקורים בראש המטוס ובזנבו שאלומותיהן יצטלבו בגובה 18 מטר (עובדה שלא הייתה נכונה היסטורית, השיטה הומצאה על ידי אדם אחר). הם מקבלים גם מכשיר שיאפשר להם למדוד את המרחק מהסכר בו תוטל הפצצה.
19 מפציצים יצאו למשימה ורק 11 חזרו. סכרי המונה והאדר נהרסו והזורפה ניזוק, נגרם נזק רב למפעלים בעמק הרוהר.
בבוקר שלמחרת, נפגש גיבסון עם ואליס המאוכזב שאומר: "56 גברים, אם הייתי יודע שזה הולך להיות כך, לעולם לא הייתי מתחיל את העניין הזה". גיבסון משיב לו: "אסור לך לחשוב בדרך זו, אם האנשים האלה היו יודעים שהם לא יחזרו, גם אז הם היו יוצאים לדרך".
לקריאה נוספת
- פול בריקהיל, פורצי הסכרים, תרגם מאנגלית: אריה חשביה. הוצאת דשא, 1960; בהוצאת זמורה ביתן, 1983.
- גאי גיבסון, חוף האויב מנגד. תרגמה: שולמית חן, הוצאת מערכות 1955.
קישורים חיצוניים
- פורצי הסכרים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קדימון לסרט פורצי הסכרים, באתר יוטיוב
- מארש פורצי הסכרים, באתר יוטיוב