קולן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קולן מתוצרת ג'ון ווקר. ניתן לראות את הסימון 659 המציין את התדר בהרץ ו-E המציין את התו 'מי'

קולן[1][2] או מצלל הוא כלי פשוט שנועד לעזור בכוונון כלי נגינה. הקולן הומצא ב-1711 על ידי המוזיקאי האנגלי ג'ון שור, כשהוא מכוון לתדר של 423.5 הרץ.

צורתו ותפקידו

הקולן מיוצר בדרך כלל ממתכת וצורתו כצורת מזלג בעל שתי שיניים מוארכות. הקולן מתוכנן להשמיע צליל טהור, כלומר בתדר אחד בולט הנקבע מראש בעת יצורו. כדי להפיק את הצליל מהקולן יש להכות בעזרתו על חפץ קשה כלשהו ולהמתין מספר שניות להתייצבות הצליל (דעיכת תדרים אחרים). מכיוון שהצליל המופק הוא בעוצמה יחסית נמוכה, נהוג לעיתים להצמיד את הקולן לאחר יצירת הצליל לאוזן או למשטח כדוגמת שולחן עץ המשמש כתיבת תהודה לצורך הגברת הצליל.

היסטוריה

הקולן הומצא ב-1711 על ידי המוזיקאי האנגלי ג'ון שור שהיה נגן חצוצרה מלכותי בחצרו של ג'ורג' הראשון מלך בריטניה, שם הוא ניגן בהנחיית המלחין גאורג פרידריך הנדל. הקולן שהוא יצר היה מכוון לתדר של 423.5 הרץ.

ניתן אמנם לייצר קולן עבור כל תדר (ועל כן, עבור כל תו מוזיקלי), אך הסוג הנפוץ ביותר הוא קולן המכוון להשמיע את התו 'לה' באוקטבה הרביעית של פסנתר. סוג זה מכונה 'A-440' על שם התו 'לה' (המכונה באנגלית 'A') שהתדר שלו הוא 440 הרץ. התקן של 440 הרץ נקבע ב-1939 על ידי ועדה בינלאומית ואושר על ידי ארגון התקינה הבינלאומי ב-1955. השימוש בתו 'לה' לכיוון כלי מיתר ופסנתרים רווח בתזמורות זמן רב ומכיוון שבעבר השתמשו במספר תדרים באזור ה-440 הרץ כדי לייצג את התו 'לה', נועד התקן לוודא אחידות צליל בין התזמורות השונות. על כל פנים, לא כל התזמורות מנגנות ב-A-440; תזמורות בצפון אמריקה בדרך כלל מנגנות מעט גבוה יותר (כדי לקבל צליל מבריק יותר), ואילו תזמורות של מוזיקה עתיקה מנגנות במגוון כוונונים רחב, לרוב נמוך יותר.

שימוש בקולן בשבת

בעולם החזנות היהודי רווח השימוש בקולן על ידי החזנים ומנצחי המקהלות, כדי לכוון את הקול שלהם בצורה מדויקת.

השימוש בקולן עורר פולמוס בדבר השימוש בו בשבת וביום טוב או שיש בכך משום איסור שבות של השמעת קול בשבת, בדומה לשימוש בכלי נגינה מחשש שמא יתקן כלי שיר. רבים מהפוסקים כתבו לאסור את השימוש בקולן בשבת לכתחילה[3], אך כיוון שהדבר רווח מאוד בקרב החזנים יש מן הפוסקים שכתבו שאין למחות על השימוש בקולן כיוון שיש סברות להתיר זאת וכן על פי העיקרון ההלכתי "מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין", וכפי שכתבו להתיר הערוך השולחן[4] והרב עובדיה יוסף[5].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קולן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ קוֹלָן - Kammerton, מָכְשִׁיר הַמֵּפִיק צְלִיל מְסֻיָּם וּמְשַׁמֵּשׁ אַמַּת מּדָּה לְכִוּון שְׁאָר הַצְּלִילִים. מִלּוֹן לְמוּסִיקָה לוֹעֲזִי עִבְרִי מֵאֵת מְנַשֶּׂה רַבִינָא, הוצאת מִזְמוֹר, תֵּל אָבִיב, תרצ"ח 1938
  2. ^ קוֹלָן במילון מוזיקה (תשט"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית
  3. ^ ראה בהרחבה בשו"תים הבאים, ובמקורות המופיעים שם: תשובה בשו"ת "במראה הבזק", תשובה של הרב שמואל אריאל ותשובה באתר "דין".
  4. ^ ערוך השולחן, אורח חיים, סימן של"ח, סעיף ח'.
  5. ^ יביע אומר, חלק ד', אורח חיים, סימן כז.