קמלוט (מחזמר)
 | |
| ריצ'רד ברטון כמלך ארתור בהפקה המקורית | |
| מבוסס על | "המלך לשעבר ולעתיד" מאת ט.ה. ווייט |
|---|---|
| ליברטיסט | אלן ג'יי לרנר |
| מוזיקה | פרדריק לאו |
| מקום ההתרחשות | אנגליה |
| תקופת ההתרחשות | ימי הביניים |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| סוגה | מחזמר |
| הצגת בכורה | 1960-1963, 1980, 1993, 2008 |
| מספר מערכות | 2 |
| שפה | אנגלית |
| פרסים | 4 פרסי טוני |
קמלוט (באנגלית: Camelot) הוא מחזמר שנוצר על ידי אלן ג'יי לרנר (מחזה ופזמונים) ופרדריק לאו (מוזיקה), המבוסס על אגדת המלך ארתור כפי שעובד ברומן הטטרלוגי של ט.ה. ווייט, "המלך לשעבר ולעתיד".
ההפקה המקורית מ-1960, בבימויו של מוס הארט, בניצוחם של רוברט ראסל בנט ופיליפ ג' לאנג ובכיכובם של ג'ולי אנדרוז וריצ'רד ברטון, רצה בתיאטרון מג'סטיק בברודוויי במשך 873 הופעות, זכתה בארבעה פרסי טוני ועלתה במשך השנים במספר חידושים (האחרונה שבהם הייתה הפקה ניו-יורקית ב-2023) ובהפקות זרות, ואף זכתה לגרסה קולנועית ב-1967. אלבום ההפקה המקורית היה הנמכר ביותר בארצות הברית במשך 60 שבועות, ע"פ דירוג LP. המחזמר הפך גם להיות מזוהה עם ממשל קנדי, שאף כונה לעיתים "עידן קמלוט"[1].
דמויות
- המלך ארתור – שליט ממלכת קמלוט ומייסד אבירי השולחן העגול.
- מרלין - קוסם ומורו החכם של ארתור.
- גווינביר – אשתו של ארתור, מלכת קמלוט.
- לנסלוט – אביר השולחן העגול, צרפתי, מאוהב בגווינביר.
- סר דינאדן, סר סגרמור וסר ליונל – אבירי השולחן העגול.
- מורדרד - בנו הבלתי חוקי של ארתור, המנסה לערער את שלטונו ולזכות בעצמו בכס המלוכה.
- מורגן לה פיי – מכשפה המתגוררת ביער.
- טום וורוויק – צעיר שבא להצטרף לשולחן העגול.
עלילה
מערכה I
המלך ארתור לחוץ מנישואיו הקרובים ומסתתר על עץ. הקוסם מרלין, מורו החכם, קורא לו לרדת למטה כדי להזהיר את המלך הצעיר שהוא חייב ללמוד לחשוב בעצמו. מרלין, שחי אחורה בזמן ויודע מה יקרה בעתיד כמו גם מה שקרה בעבר, יודע שהוא יופרד בקרוב מארתור. מרלין משכנע את ארתור לרדת וגוער בו על התנהגותו הלא מלכותית. ארתור נותר לבדו, מהרהר ברגשותיו על נישואיו המיועדים. הוא שומע מישהו מתקרב וממהר לטפס שוב על העץ. גווינביר, כלתו המיועדת של ארתור, מגיעה ליער. היא לא אוהבת את הרעיון להיות מלכה ומעדיפה לחיות חיים רגילים. היא מיועדת לארתור, שתחילה קורא לעצמו "יבלות" (כינוי הילדות שלו) ולאחר מכן, כדי להסיר את חוסר רצונה להינשא, מספר לה על הנאות החיים בממלכת קמלוט. זוהי אהבה ממבט ראשון והם כמעט מתנשקים, אך הנשיקה נקטעת כאשר שני משרתיו של ארתור מתקרבים. ארתור מספר לגווינביר את הסיפור כיצד הוציא את החרב מהאבן והפך למלך, והיא סוף סוף מסכימה להינשא לו. הקוסם מרלין משועשע מהתפתחות זו, אך שמחתו הופכת לצער כשהתגלויותיו על העתיד לבוא מתחילים לדעוך. הוא מזהה את גבירת האגם, נימפה יפה שבאה לקחת אותו אל המערה לשינה נצחית. הוא מתחנן אליה שתענה לו, כיוון שלא זכר האם הוא הזהיר את ארתור מפני שני אנשים חשובים, לנסלוט ומורדרד. זיכרונותיו דועכים באופן קבוע, והוא מובל משם.
חמש שנים לאחר מכן, ארתור יושב עם גווינביר בחדר העבודה שלו, מתלבט מה לעשות. הוא מסביר שהוא מבקש ליצור סוג חדש של אביר, אחד שלא יירתע מלהילחם, אבל ינסה לשמור על כבוד וצדק. הוא מחליט בסופו של דבר, בעזרת גווינביר, להקים את אבירי השולחן העגול עם המוטו "כוח לצדק". חמש שנים מאוחר יותר, הרעיון של ארתור הפך את אבירי השולחן העגול להיות ידועים בכל רחבי הארץ, ותהילתם התפשטה גם לצרפת. צרפתי צעיר, יומרני ודתי, לנסלוט דו לאק, ששמע על השולחן העגול, החליט לבוא לקמלוט ולהצטרף לאביריו של ארתור, כשהוא בטוח שהוא מושלם לתפקיד. המלך פלינור, אדם מבוגר שהיה קרוב משפחה של ארתור, מגיע אף הוא לקמלוט כדי לאמוד בעצמו על גדולתו של ארתור, ונראה שמאוחר יותר הוא הופך לחלק מהמשפחה. גווינביר מארגנת באדמת הטירה את פסטיבל "יום מאי", וארתור מציג את לנסלוט בפני אשתו, שמפתחת סלידה מיידית אליו. עם הזמן לנסלוט הופך ליריבם של רוב האבירים. גווינביר מסיתה שלושה מהם, סר דינאדן, סר סגרמור וסר ליונל החסון, לאתגר את לנסלוט בדו-קרב. ארתור (שבניגוד לכל האחרים, ידידותי ללנסלוט) נחרד מכך, אך מבין שהוא לא יכול לכעוס על גווינביר.
לנסלוט מביס בדו-קרב בקלות את כל שלושת האבירים. הוא פצע את סר ליונל, שנלחם אחרון, עד כדי כך שהקהל שנכח בזירה חשב שהוא מת. אבל מורת רוחו של הקהל הופכת ליראת כבוד והערצה, כשלנסלוט מחייה לכאורה את ליונל. הערצה זו של הקהל ללנסלוט מותחת את גווינביר, אשר, לאכזבתה, מוצאת את עצמה מתאהבת בו. היא אינה רוצה להפר את נדרי הנישואין שלה, ומייחלת שלנסלוט יעזוב את קמלוט. בפיתול אומלל של הגורל, לנסלוט, למרות דברי הרהב שלו שהוא חסין לתענוגות הגוף, מאוהב גם הוא עד טירוף בגווינביר ונקרע באופן דומה בין אהבתו לבין מסירותו לארתור. לנסלוט מתמנה לאביר השולחן העגול. ארתור הממולח מנחש שיש ללנסלוט ולגווינביר רגשות זה כלפי זו, כפי שאכן קורה, אבל מקווה שזה יעבור, והוא גם לא רוצה לערער את השלווה בקמלוט. הוא מנהל מונולוג עם חרבו אקסקליבר, שהם יתמודדו יחד עם האתגרים העומדים בפניהם.
מערכה II
כמה שנים מאוחר יותר, גווינביר ולנסלוט עדיין מתייסרים באהבתם שלא התגשמה. היא מנסה להיפטר ממנו, אבל לנסלוט לא עוזב אותה. שניהם מאמינים כי ארתור לא מודע למתרחש ביניהם. עם זאת, היא נשארת נאמנה לארתור, ועוזרת לו לטפל בענייני המדינה.
מורדרד, בנו הבלתי חוקי של ארתור, מגיע לקמלוט על מנת לבזות את המלך ולנסות לזכות בעצמו בכס המלוכה. ארתור מעמיד אותו כאחראי על תוכנית האימונים של האבירים, כשהוא לא מודע לכך שמורדרד נמצא שם על מנת להרוס את השולחן העגול כנקמה באביו שנטש אותו, וכי הוא מתעב את הרעיון להיות אביר. ארתור מתחיל להרגיש את הלחצים הנובעים מתפקידו בשלטון אנגליה, והוא וגווינביר תוהים מה עושים פשוטי העם, שאין להם אחריות כזו. מורדרד מפתח בינתיים תוכנית שיטתית להרוס את ארתור וממלכתו. הוא נכנס לקרחת יער קסום שבו דודתו, המכשפה מורגן לה פיי, שוכנת בטירה בלתי נראית. למורגן יש חולשה למתוקים, ולמרות שהיא אוהבת את ארתור, מורדרד מצליח לשחד אותה עם היצע גדול של דברי מתיקה, לבנות את אחד מהקירות הבלתי נראים שלה סביב ארתור ללילה אחד, כך שכאשר הוא ילך לצוד ביום שלמחרת, הוא לא יהיה מסוגל לחזור לטירה. בינתיים, מורדרד מזכיר לאבירים את ימיהם בעבר בלחימה ובביזה, ומסית אותם נגד ארתור. כשארתור נעלם, לנסלוט, שלא מסוגל לעצור את עצמו, מבקר את גווינביר בלשכתה, בדיוק כפי שמורדרד חשד שיעשה, והם מתנשקים בלהט. המזימות של מורדרד מגיעות לשיאן כאשר הוא וכמה מאבירי השולחן העגול מאשימים את לנסלוט בבגידה ומנסים לקחת אותו בשבי. לנסלוט נלחם בהם ובורח, אבל גווינביר נעצרת, נשפטת, נמצאת אשמה בבגידה בשל הרומן שלה עם לנסלוט, ונגזר עליה להישרף על המוקד. ארתור צופה ממרחק בהוצאה להורג, כשמורדרד מתגרה בו על כישלונותיו. הוא נקרע בין כיבוד החוקים שלו וחובתו כמלך, לבין ויתור על גווינביר, שהוא עדיין אוהב למרות הכל. ברגע האחרון, לנסלוט מגיע עם צבא, מציל את גווינביר ולוקח אותה עמו לצרפת. תוך כדי פעולה, לנסלוט נאלץ להרוג כמה מהאבירים האחרים, ועוזב את הניצולים שנשבעים לנקמה.
כדי לשמור על כבודו שלו ועל כבודה של ממלכת קמלוט, ארתור חייב עכשיו לצאת למלחמה נגד לנסלוט. מורדרד לוקח את כוחותיו שנגד ארתור חזרה לאנגליה. המלחמה גובה מחיר כבד מממלכת קמלוט, כשיותר ממחצית מאבירי השולחן העגול נהרגים. לפני הקרב הסופי, ארתור פוגש את לנסלוט וגווינביר. מערכת היחסים בין לנסלוט וגווינביר נמצאת על שרטון בגלל ייסורי המצפון שלהם. גווינביר הפכה לנזירה והשולחן העגול נשבר. הם מציעים לעמוד בפני הצדק באנגליה, בתמורה לכך שארתור לא יראה את גווינביר נשרפת או את לנסלוט נערף. הוא סולח לשניהם, והם יוצאים בנפרד. באותו הלילה במחנה, ארתור פוגש נוסע סמוי וצעיר בשם טום וורוויק, שבא להצטרף לשולחן העגול. נאומו של וורוויק מזכיר לארתור את האידיאליזם והתקווה שהיו לו כמלך צעיר, ומעורר בו השראה. ארתור ממנה את טום כאביר ושולח אותו בחזרה לאנגליה, כדי לגדול שם ולהעביר לדורות הבאים את האידיאלים של האבירות ושל קמלוט.
שירים
מערכה I
|
מערכה II
|
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מיד לאחר רצח קנדי אמרה אלמנתו למגזין לייף, שהממשל של ג'ון פיצג'רלד קנדי מזכיר לה את "רגע הזוהר היחיד, הקצרצר" של "קמלוט" מאת לרנר ולווה. עד עצם היום הזה משתמשים ב"קמלוט" לתיאור האידיאליזם, הרומנס והטרגדיה של תקופת קנדי.
| פרס גלובוס הזהב לשיר המקורי הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| שנות ה-60 | "Town Without Pity" מילים מאת נד וושינגטון, לחן מאת דימיטרי טיומקין (1961) • "Circus World" מילים מאת נד וושינגטון, לחן מאת דימיטרי טיומקין (1964) • "Forget Domani" מילים מאת נורמן ניואל, לחן מאת ריז אורטולאני (1965) • "Strangers in the Night" מילים מאת צ'ארלס סינגלטון ואדי סניידר, לחן מאת ברט קאמפפרט (1966) • "If Ever I Would Leave You" מילים מאת אלן ג'יי לרנר, לחן מאת פרדריק לאו (1967) • "The Windmills of Your Mind" מילים מאת אלן ומרילין ברגמן, לחן מאת מישל לגראן (1968) • "Jean" לחן ומילים מאת רוד מקואן (1969) | |
| שנות ה-70 | "Whistling Away the Dark" מילים מאת ג'וני מרסר, לחן מאת הנרי מנסיני (1970) • "Life Is What You Make It" מילים מאת ג'וני מרסר, לחן מאת מרווין האמליש (1971) • "Ben" מילים מאת דון בלאק, לחן מאת וולטר שרף (1972) • "The Way We Were" מילים מאת אלן ומרילין ברגמן, לחן מאת מרווין האמליש (1973) • "I Feel Love" מילים מאת בטי בוקס, לחן מאת איואל בוקס (1974) • "I'm Easy" לחן ומילים מאת קית' קאראדין (1975) • "Evergreen (Love Theme from A Star Is Born)" מילים מאת פול ויליאמס, לחן מאת ברברה סטרייסנד (1976) • "You Light Up My Life" לחן ומילים מאת ג'וזף ברוקס (1977) • "Last Dance" (אנ') לחן ומילים מאת פול ג'ברא (1978) • "The Rose" לחן ומילים מאת אמנדה מקברון (1979) | |
| שנות ה-80 | "Fame" מילים מאת דין פיצ'פורד, לחן מאת מייקל גור (1980) • "Arthur's Theme (Best That You Can Do)" לחן ומילים מאת פיטר אלן, ברט בכרך, כריסטופר קרוס, וקרול באייר סייגר (1981) • "Up Where We Belong" מילים מאת ווילבר ג'נינגס, לחן מאת ג'ק ניטשה ובאפי סיינט-מארי (1982) • "Flashdance... What a Feeling" מילים מאת איירין קארה וקית' פורסי, לחן מאת ג'ורג'ו מורודר (1983) • "I Just Called to Say I Love You" לחן ומילים מאת סטיבי וונדר (1984) • "Say You, Say Me" לחן ומילים מאת ליונל ריצ'י (1985) • "Take My Breath Away" מילים מאת טום וויטלוק, לחן מאת ג'ורג'ו מורודר (1986) • "(I've Had) The Time of My Life" מילים מאת פרנק פרוויט, לחן מאת ג'ון דה ניקולה ודונלד מרקוביץ (1987) • "Let the River Run" לחן ומילים מאת קרלי סיימון / "Two Hearts" מילים מאת פיל קולינס, לחן מאת למונט דוזייר (1988) • "Under the Sea" מילים מאת הווארד אשמן, לחן מאת אלן מנקן (1989) | |
| שנות ה-90 | "Blaze of Glory" לחן ומילים מאת ג'ון בון ג'ובי (1990) • "Beauty and the Beast" מילים מאת הווארד אשמן, לחן מאת אלן מנקן (1991) • "A Whole New World" מילים מאת טים רייס, לחן מאת אלן מנקן (1992) • "Streets of Philadelphia" לחן ומילים מאת ברוס ספרינגסטין (1993) • "Can You Feel the Love Tonight" מילים מאת טים רייס, לחן מאת אלטון ג'ון (1994) • "Colors of the Wind" מילים מאת סטיבן שוורץ, לחן מאת אלן מנקן (1995) • "You Must Love Me" מילים מאת טים רייס, לחן מאת אנדרו לויד ובר (1996) • "My Heart Will Go On" מילים מאת ווילבר ג'נינגס, לחן מאת ג'יימס הורנר (1997) • "The Prayer" לחן ומילים מאת דייוויד פוסטר, טוני רניס, קרול באייר סייגר ואלברטו טסטה (1998) • "You'll Be in My Heart" לחן ומילים מאת פיל קולינס (1999) | |
| שנות ה-2000 | "Things Have Changed" לחן ומילים מאת בוב דילן (2000) • "Until..." לחן ומילים מאת סטינג (2001) • "The Hands That Built America" לחן ומילים מאת בונו, אדם קלייטון, דה אדג' ולארי מולן ג'וניור (2002) • "Into the West" לחן ומילים מאת אנני לנוקס, הווארד שור ופרנסס וולש (2003) • "Old Habits Die Hard" לחן ומילים מאת מיק ג'אגר ודייוויד א. סטיוארט (2004) • "A Love That Will Never Grow Old" מילים מאת ברני טופין, לחן מאת גוסטבו סנטולולה (2005) • "The Song of the Heart" לחן ומילים מאת פרינס (2006) • "Guaranteed" לחן ומילים מאת אדי ודר (2007) • "The Wrestler" לחן ומילים מאת ברוס ספרינגסטין (2008) • "The Weary Kind" לחן ומילים מאת ריאן בינגהאם וטי בון ברנט (2009) | |
| שנות ה-2010 | "You Haven't Seen the Last of Me" לחן ומילים מאת דיאן וורן (2010) • "Masterpiece" לחן ומילים מאת מדונה, ג'ולי פרוסט וג'ימי הארי (2011) • "Skyfall" לחן ומילים מאת אדל אדקינס ופול אפוורת' (2012) • "Ordinary Love" לחן ומילים מאת בונו, אדם קלייטון, דה אדג', לארי מולן ג'וניור ודיינג'ר מאוס (2013) • "Glory" לחן ומילים מאת קומון וג'ון לג'נד (2014) • "Writing's on the Wall" לחן ומילים מאת סם סמית' וג'ימי נאפאס (2015) • "City of Stars" מילים מאת בנג'ן פאסק וג'סטין פול, לחן מאת ג'סטין הורוויץ (2016) • "This Is Me" לחן ומילים מאת בנג'ן פאסק וג'סטין פול (2017) • "Shallow" לחן ומילים מאת ליידי גאגא, מארק רונסון, אנתוני רוסומנדו ואנדרו וויאט (2018) • "(I'm Gonna) Love Me Again" מילים מאת ברני טופין, לחן מאת אלטון ג'ון (2019) | |
| שנות ה-2020 | "Io sì (Seen)" מילים מאת דיאן וורן, לאורה פאוזיני וניקולו אגליארדי, לחן מאת דיאן וורן (2020) • "No Time to Die" – לחן ומילים מאת בילי אייליש פיניאס או'קונל (2021) • "Naatu Naatu" – לחן מאת אם. אם. קירוואני; מילים מאת צ'נדרבוס (2022) • "What Was I Made For?" – בילי אייליש ופיניאס (2023) • "El Mal" (קלמנט דוקול, קמיל וז'אק אודיאר) (2024) | |