קרינגורס ממיטילנה
קרינגורס ממיטילנה (ביוונית: Κριναγόρας ὁ Μυτιληναῖος,[1] גם: קרינגורסיס; 70 לפנה"ס - 18 לספירה) היה כותב מכתמים ושגריר יווני, שחי ברומא כמשורר חצר.
חייו
קרינגורס נולד למשפחה חשובה בעיר מיטילנה, בירת האי לסבוס. ידוע כי היה לו לפחות אח אחד ששמו אאוקלידס.[2] הוא היה בן זמנו של הגאוגרף היווני סטראבון וסטראבון מזכיר את קרינגורס כאדם בעל שם.[3] על פי כתובות שנמצאו במיטילנה, קרינגורס נשלח לרומא כשגריר מטעם עיר הבירה בשנת 45 לפנה"ס ובשנת 26 לפנה"ס.[4]
בזמן שלטונו של אוגוסטוס קיסר, הוא חי בחצר הקיסר כמשורר. בזמן היותו ברומא, הוא כתב מספר מכתמים, המתייחסים לשלטונו של אוגוסטוס.[2] הוא גם כתב שירים המוקדשים לאלים הרומיים. קרינגורס מוערך כבעל רוח פואטית בשירתו.[2]
יצירותיו
קרינגורס היה מחברם של 51 מכתמים. מספר מכתמים הם מתנות קטנות לילדי חבריו האצילים הרומיים. הוא שלח מכתם הממוען אל אחיינו של אוגוסטוס, מרקוס קלאודיוס מרקלוס (המאוחר) ומכתם אל הקיסר לעתיד טיבריוס, בו ברך אותו על ניצחונותיו הצבאיים בארמניה וגרמניה, ואל אחייניתו של אוגוסטוס, אנטוניה הצעירה. במכתם אחר קרינגורס מדבר על מסע בים שיצא אליו מאסיה לאיטליה, במהלכו ביקר באיים הקיקלאדיים ובקורפו. אולם המכתם הידוע ביותר שקרינגורס כתב הוא המכתם הנחשב להספד של הנסיכה מבית תלמי והמלכה הקליינטית של מאוריטניה, קלאופטרה סלנה השנייה.[5]
אחד המכתמים עוסק בגורלו של אדם בשם "פילוסטראטוס", שהיה בעל מעמד "בין אם על הנילוס או בתוך גבולות יהודה", אך ירד מגדולתו וככל הנראה גורש ל"אוסטרקינה (אנ') החולית". פילוסטראטוס זה מזוהה לרוב עם הפילוסוף שהשתייך לחוג הפנימי של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה ושאוגוסטוס חס על חייו לאחר כיבושו את מצרים בשנת 30 לפנה"ס.[6]
קישורים חיצוניים
- קרינגורס: מכתמים (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הגיית השם ביוונית: קרינגוֹרס, במלעיל (ההטעמה בהברה השנייה מהסוף).
- ^ 1 2 3 Smith, William, Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, Crinagoras, Vol I, p. 890
- ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 13, פרק 2, פסקה 3 (617).
- ^ המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, כרך 7, עמ' 466: קרינגורס.
- ^ King Juba II of Numidia and Queen Cleopatra Selene of Mauretania
- ^ מנחם שטרן - M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, XXXVIII. Crinagoras of Mytilene, pp. 217-219