ריצ'רד רוג'רס (אדריכל)
ריצ'רד רוג'רס (באנגלית: Richard Rogers; 23 ביולי 1933 – 18 בדצמבר 2021) היה אדריכל בריטי שנודע בזכות עיצוב מודרניסטי ופונקציונלי של בנייניו. סגנונו התאפיין גם בהחצנה של הסטרוקטורה ופרטי בניין עתירי טכנולוגיה שהיו מוחצנים אף הם. הוא היה שותף (אנ') בכיר במשרד האדריכלים רוג'רס סטירק הרבור ושות' (אנ'), הידוע עד יוני 2020 בשם שותפות ריצ'רד רוג'רס.
ביוגרפיה
רוג'רס נולד בפירנצה ולמד תחילה בבית הספר לאדריכלות של ה-AA (אנ') בלונדון מ-1954 עד 1959, שם קיבל את הדיפלומה של האיגוד (AA Dipl), ולאחר מכן סיים את לימודיו לתואר שני (M.Arch) בבית הספר לאדריכלות (אנ') באוניברסיטת ייל ב-1962 על מלגת פולברייט.
קריירה מקצועית
בייל הכיר רוג'רס את נורמן פוסטר כשותף ללימודים עמו הקים בשנת 1963 את המשרד המשותף עם חזרתם לבריטניה יחד עם נשותיהם סו רוג'רס (אנ') ווונדי צ'יזמן (אנ') (בהתאמה). המשרד שנקרא צוות 4 (אנ'), זכה להצלחה רבה בשנותיו הראשונות והתפרסם כמוביל בסגנון ההיי-טק התעשייתי.
ב-1971 הקים שותפות אחרת עם האדריכל רנצו פיאנו עמו תכנן את מרכז פומפידו בפריז שנחשב לאחת מפריצות הדרך הגדולות של השניים, ומבנה פורץ דרך גם באדריכלות המאה ה-20[1].
במרץ 2006, קראו פוליטיקאים בניו יורק להפסיק את עבודתו על פרויקט תכנונו מחדש של מרכז קונגרסים על שם ג'ייקוב יעבץ בניו יורק, בשל חברותו בארגון שקרא להחרים את ישראל. בעקבות כך החליט רוג'רס לנתק את קשריו עם הארגון, כדי שעבודתו בפרויקט שעלותו 1.7 מיליארד דולר, לא תיפגע. הארגון, "ארכיטקטים ומתכננים למען צדק בפלסטין", קבוצה של 60 ארכיטקטים שקראו לישראל להפסיק את הקמת גדר ההפרדה ואת הבנייה בהתנחלויות, והשווו את החברות המשתתפות בבנייה בגדה המערבית לאלה שפעלו בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד[2].
פרסים
רוג'רס זכה לפרסים רבים על תרומתו לאדריכלות, ביניהם מדליית הזהב המלכותית של המכון המלכותי לאדריכלים בריטים ב-1985 ופרס סטירלינג על תכנון טרמינל 4 החדש של נמל התעופה מדריד-בראחס במדריד ב-2006. ב-2007 זכה בפרס פריצקר[3]. הוא גם זכה לתואר אבירות מהמלכה אליזבת' השנייה בשנת 1981[4].
חיים אישיים
רוג'רס היה נשוי ואב לבן. נפטר ב-18 בדצמבר 2021.
פרויקטים נבחרים
- בית רוג'רס בווימבלדון, 1967
- מרכז ז'ורז' פומפידו, פריז, 1971[5]
- בניין לוידס (אנ'), לונדון, 1979–1984
- בניין בית המשפט האירופאי לזכויות אדם (אנ'), שטרסבורג, 1984
- כיפת המילניום, לונדון, 1999[6]
- טרמינל 4 של שדה"ת בראחס, מדריד, 2005
- מגדל משרדים רחוב ווד 88 (אנ'), לונדון, 1993–2001
- בניין הסנדד (אנ'), בניין האספה הלאומית של ויילס, קארדיף, 2006
- רחוב לידנהול 122 (אנ') (מגדל ה"פומפייה"), הסיטי של לונדון, 2014[7]
קישורים חיצוניים
- Richard Rogers Partnership UK
- ריצ'רד רוג'רס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- נעמה ריבה, האדריכל ריצ'רד רוג'רס מת בגיל 88, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2021
הערות שוליים
- ^
ניקולס רו, הסטודנט הכושל לאדריכלות שבנה את מרכז פומפידו, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2013
- ^ סוכנויות הידיעות, בניו יורק קוראים להפסיק עבודת ארכיטקט שתמך בחרם על ישראל, באתר הארץ, 4 במרץ 2006
- ^ ניו יורק טיימס, פרס פריצקר לאדריכל ריצ'רד רוג'רס, באתר הארץ, 31 במרץ 2007
- ^ יובל סער, האחים בורולק והאדריכל ריצרד רוג׳רס בין מקבלי המדליות בפסטיבל העיצוב לונדון, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2014
- ^ חגית פלג-רותם, 30 שנות פומפידו, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2007
- ^ הנדלסבלאט, לונדון בקדחת המילניום, באתר גלובס, 27 באוקטובר 1999
- ^ רוברט בות, גרדיאן, הצצה לבניין הגבוה ביותר בלונדון, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2014