במסגרת פורמולה 1 של שנת 1999 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה מיקה הקינן שנהג עבור קבוצת מקלארן-מרצדס. באליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי.
במהלך העונה, שבר מיכאל שומאכר את רגלו במרוץ סילברסטון שבבריטניה והיה מושבת עקב כך למשך שישה מרוצים. בעקבות זאת, לא יכול היה להתמודד על אליפות העולם. במהלך מרוצים אלו, החליף אותו מיקה סאלו.
כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:
- שינוי בהקצאת צמיגים: 32 צמיגים "יבשים" (במקום 40) ו-10 "צמיגי גשם" לכל סוף שבוע.
- אם נהג מקבל עונש של "עצור וסע" במהלך 5 ההקפות האחרונות של המרוץ, הוא לא יצטרך לעצור ועונשו יומר לתוספת של 25 שניות בזמנו הכולל במרוץ.
- הקטנת כמות הגופרית והבנזין שבדלק בהשוואה לעונת 1998.
- מערכת תפיסת הגלגלים על ידי כבל כדי למנוע מהם להתעופף במהלך תאונה.
- 4 חריצים בכל הצמיגים (לעומת 3 בלבד בצמיגים הקדמיים בעונה הקודמת).
מרוצי עונת 1999
מספר המרוץ |
מקום המסלול |
תאריך המרוץ |
נהג מנצח |
קבוצה מנצחת
|
1 |
מלבורן, אוסטרליה |
7 במרץ |
אדי אירויין |
פרארי
|
2 |
אינטרלאגוס, ברזיל |
11 באפריל |
מיקה הקינן |
מקלארן
|
3 |
אימולה, סן מרינו |
2 במאי |
מיכאל שומאכר |
פרארי
|
4 |
מונטה קרלו, מונקו |
16 במאי |
מיכאל שומאכר |
פרארי
|
5 |
ברצלונה, ספרד |
30 במאי |
מיקה הקינן |
מקלארן
|
6 |
מונטריאול, קנדה |
13 ביוני |
מיקה הקינן |
מקלארן
|
7 |
מני-קור, צרפת |
27 ביוני |
היינץ הרולד-פרנצן |
ג'ורדן
|
8 |
סילברסטון, אנגליה |
11 ביולי |
דייוויד קולטהרד |
מקלארן
|
9 |
שפילברג, אוסטריה |
25 ביולי |
אדי אירויין |
פרארי
|
10 |
הוקנהיים, גרמניה |
1 באוגוסט |
אדי אירויין |
פרארי
|
11 |
בודפשט, הונגריה |
15 באוגוסט |
מיקה הקינן |
מקלארן
|
12 |
ספא-פרנקורשם, בלגיה |
29 באוגוסט |
דייוויד קולטהרד |
מקלארן
|
13 |
מונזה, איטליה |
12 בספטמבר |
היינץ הרולד-פרנצן |
ג'ורדן
|
14 |
נורברג, גרמניה (גרנד פרי אירופה) |
26 בספטמבר |
ג'וני הרברט |
סטיוארט
|
15 |
ספאנג, מלזיה |
17 באוקטובר |
אדי אירויין |
פרארי
|
16 |
סוזוקה, יפן |
31 באוקטובר |
מיקה הקינן |
מקלארן
|
דירוג נהגים סופי
דירוג קבוצות סופי
קישורים חיצוניים